רע"א 4122/06 דר' צבי מעוז נ. יעקב מיכאלה

א.

זו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (בר"ע (נצ') 1046/06) (הנשיא בן-דוד) מיום 26.4.06, בו דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקצרין (ת"א 560/05) (השופטת סמסון) מיום 13.2.06), שבו נתקבלה חלקית תביעת המבקש נגד המשיבה בקשר לסכסוך הנוגע לשכירות דירה.

ב.

כמתואר בפסק דינו של בית משפט השלום, טען המבקש כי בהסכם לפיו השכיר דירה למשיבה, נכלל סעיף אופציה שהמשיבה לא הודיעה על מימושו, יצאה מן הדירה בתום השכירות ללא הודעה מוקדמת ובלא הותרת מפתח, אך

לא פינתה מן החניה את מכוניתה, וכן הותירה "רהיטים, פסולת וחורבן", וגרמה למבקש הוצאות. וכן נתבע בגין אלה פיצוי מוסכם. למשיבה, בכתב הגנה ובתביעה שכנגד, היתה גירסה שונה, קרי, כי במו"מ בעל-פה עם המבקש הוסכם על תנאי חידוש שונים במקצת של השכירות, אך המבקש הודיע כי מצא דייר שישלם דמי שכירות גבוהים יותר בסמוך; ומבלי שאפרט, סוף דבר שלא ניתן לה – לגירסתה – זמן מספיק לפנות חפציה, המנעול הוחלף על ידי המבקש וחפציה הוצאו לחצר, ונגרמו לה נזקים. בית המשפט קבע כי המשיבה לא פעלה על פי ההסכם ולא הודיעה על המשך האופציה, ולא הוכח כי קיבלה ארכה לפינוי. עם זאת נטל המבקש את החזקה שלא כדין בעוד שהיה עליו לנקוט הליכים משפטיים; אך בית המשפט האמין למשיבה כי התכוונה לפנות ולצבוע את הדירה, ואולם, לא ניתן לעשות כן עקב תפיסת החזקה על ידי המבקש. סוף דבר שבית המשפט – בפסק דין מנומק – קיזז בין זכאויות הצדדים שקבע, וחייב את המשיבה בתשלום 961 ₪ וכן 100 ₪ הוצאות למבקש.

ג.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור, בה השיג במפורט על קביעותיו של בית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט המחוזי קבע כי המדובר בעיקר בטענות כנגד ממצאי עובדה של בית המשפט הדיוני, וזו נעשית אך במקרים חריגים וקיצוניים. לפיכך נדחתה הבקשה.

ד.

בבקשה נטען כי אין ליישם בכל מקרה את הכלל הרגיל של אי ההתערבות הערעורית בעובדות; כי הקביעה שהמערער עשה דין לעצמו – בין השאר – היא עצמה עניין חריג וקיצוני המצדיק התערבות; וכי בית המשפט המחוזי בא בהחלטתו להגן על בית משפט השלום מטענת שגיאה. ולבסוף, המבקש מציין כי אם לא תתקבל בקשתו יהא עליו לפנות לקובלנה פלילית פרטית נגד בית המשפט לתביעות קטנות. בהודעה נוספת – שהוכתרה "נאום הטיעונים" – נטען, כי על בתי המשפט להודות בטעות לשם עשיית צדק.

ה.

עיינתי בבקשה, בתוספת לה ובהחלטות השיפוטיות הקודמות שצורפו לה. אין בידי להיעתר לבקשה. הליך תביעות קטנות נועד לפתרון סכסוכים בגובה כספי נמוך, ועל כן נקבעו לו כללים מיוחדים של גמישות הן בנושא הראיות הן בסדרי הדין (ראו ש' לוין, פרוצדורה אזרחית: סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט, פרק ט"ו עמ' 94, 97 ואילך). נוכח ערכן של התביעות ומשיקולי יעילות גם לא נקבעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, אלא ניתן ערעור ברשות בלבד. ממילא המשוכה שקבע המחוקק גבוהה, מעבר להליך רגיל בבית משפט השלום, ולשאלת ההתערבות בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות לגופו קודמת השאלה של עצם מתן הרשות לערער. מקל וחומר כך כשהמדובר בגלגול שלישי בבית משפט זה, שעל פי ההלכות הנוהגות בו דן בבקשות כאלה רק במקרים חריגים שבהם קמה שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות, ובענייני תביעות קטנות בחריגי חריגים (ראו רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (טרם פורסם); רע"א 3006/05 פרופר טבעי נ' בשקירוב (טרם פורסם)). הבקשה הנוכחית עניינה מחלוקת פרטנית בין הצדדים, שהוכרעה לנסיבותיה. אף בכל הרצון הטוב, אין בית משפט זה – שממילא העומס עליו אין לו, כך דומה, תקדים בבתי משפט מקבילים – יכול להידרש ככלל לתיק כזה או דומים לו, למעט במקרים חריגים שבחריגים.

ו.

המבקש, כפי שהעיד על עצמו ומעיד עליו תוארו, הוא איש אקדמי ועסק בספרות מדעית. בודאי ידוע לו כי יתכן בהחלט במציאות אנושית ומשפטית מצב בו ייקבעו על ידי בית המשפט עובדות מסוימות לטובת צד אחד ועובדות אחרות לטובת צד אחר, ואין אלה מוציאות את אלה. בית המשפט לתביעות קטנות, בתום ההליך בפניו, קבע באורח מנומק מסכת עובדתית שכמובן זכותו של המבקש לחלוק עליה, אך אין בה על פניה דופי משפטי, ואין דופי משפטי בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להתערב בה. גם אם נותרה טרוניה בלבו של המבקש, אין בכך כדי להצדיק, על פי גישת המחוקק בתביעות קטנות, הליכים נוספים; לא כן שכן שאין בה, בשום פנים, להצדיק התבטאות כלפי בית המשפט לתביעות קטנות כמות שנקט המבקש. אוסיף, כי כשלעצמי איני רואה כל מקום שהוא בדין או בסדרי הדין לקובלנה שעליה דיבר המבקש נגד שופטת בית המשפט לתביעות קטנות, וייטיב המבקש לעשות אם יוועץ כראוי בטרם יכלה זמנו וכן משאביו, שעל פי הצהרתו בפני הרשם בבית משפט זה אינם מרובים, ולא פחות – משאבי הציבור.

ז.

נוכח כל האמור, אין בידי להיעתר לבקשה.