רע"א 639/09 משה בן חמו נ. עיריית ירושלים -אגף תברואה

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (סגנית הנשיא צור) מיום 15.12.08 בבר"ע 519/08, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (השופט חן) מיום 2.6.08 בת"ק 5367/07.

ב.

המבקש הגיש תביעה כנגד העיריה, בה נטען כי בנתה מתקן אשפה בגינה פרטית, המשמשת שישה בנינים בסביבה. לטענתו, יש לבקש מכל בניין להקים לעצמו מתקן אשפה, וכן להרוס את מתקן האשפה שנבנה.

ג.

בית המשפט לתביעות קטנות קבע, כי לא הוכחה טענת המבקש שהמשיבה היא זו אשר בנתה את מבנה האשפה המצוי בסמוך לבנין מגוריו, וככל הנראה מצוי מבנה האשפה במקום מקדמת דנא, ואין לדעת מי הקימו. לפנים משורת הדין, ביקש בית המשפט מן העיריה לטפל במבנה הקיים, לנקותו ולשפצו. כך נעשה. הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ג.

בית המשפט המחוזי קבע, כי הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. צוין,

כי כעולה מהודעת העיריה, בניית מבנה האשפה הוא באחריות דיירי הבניין על פי חוק עזר עירוני, והיא פנתה אליהם בדרישה להתקנת מתקני אשפה. נקבע, כי אין יסוד להתערב בפסיקתו של בית המשפט שמבנה האשפה לא הוקם על ידי העיריה, ותחזוקתו אינה מוטלת עליה. עם זאת, צוין כי מצוקתו של המבקש ברורה, ומן הראוי שהעיריה תפעיל סמכויותיה על פי חוקי העזר העירוניים במטרה ששיפוץ מבנה האשפה לא ירד לטימיון, ומתקן

האשפה יתוחזק כראוי על ידי מי שאחראים לכך. צוין, כי העיריה הודיעה שהיא נוקטת הליכי אכיפה של חוקי עזר גם כלפי הדיירים האחרים, במטרה לחייבם לבנות מתקני אשפה גם בחצריהם. לבסוף הוסף, כי אם ישאו מאמצים אלו פרי, זכאי המבקש לשוב ולנקוט הליכים משפטיים נוספים.

ד.

בבקשת רשות הערעור מציין המבקש כי מתקן האשפה נבנה על ידי העיריה. לראיה - נוכח הסכמת הדיירים, פונה מבנה האשפה, והמבקש קיבל

כ- 10 קנסות בגין גרימת נזק לרכוש עירוני. זאת ועוד, מתנהל נגדו משפט עקב הריסת מבנה האשפה.

ה.

בהחלטה מיום 4.3.09 נתבקשה תגובת העיריה בשאלת הסתירה הנטענת בין דוחו"ת הקנס שבחלקם זיהו את מבנה האשפה כמתקן עירוני, לבין עמדת העיריה כמתועד בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לעניין בניית המתקן והאחריות לו, שלפיה המתקנים באחריות הדיירים. בתגובת העיריה מיום 12.3.09 נאמר, כי אין סתירה, שכן בבית המשפט המחוזי הסבירה העיריה שלפי חוק עזר לירושלים (שמירת הסדר והניקיון) תשל"ח-1978 רשאי מפקח מטעם העיריה לדרוש מבעלי נכס התקנת ביתן אשפה; וכך נעשה, אך לפנים משורת הדין, ובהמלצת בית המשפט לתביעות קטנות, ביצעה העיריה עבודות בביתן ברח' גדעון 15 על חשבונה, ללא חובה מצדה. אשר לכתבי האישום, בכמה מהם נרשם כי המדובר ב"מתקן אשפה של העיריה" או "על מתקן עירוני", אך הללו נרשמו על-ידי פקחים שאינם בקיאים "בדקדוקי הבעלות המשפטית באשר לחדרי האשפה", והקובע הוא כנטען ההודעות מטעם העיריה, הדורשות מבעלי הנכסים לבנות את מתקני האשפה כדין לשם שמירת הניקיון ושיפור פני העיר. עוד צוין, כי עובדי העיריה הם המפנים את האשפה, וכי העיריה שיפצה על חשבונה כאמור את המתקן, והתובע הרס אותו או הזיק לו, ומשפט מתנהל נגדו על כך, ואינו ראוי איפוא לסעד.

ו.

לאחר העיון מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה, בנסיבות שבהן עולה שאלה משפטית עקרונית או שאלה ציבורית (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (מ"מ

הנשיא, כתארו אז, שמגר)) . קל וחומר כך בתביעות קטנות, שם הוגבל השדה הערעורי, ואף לבית המשפט המחוזי נדרשת רשות ערעור: "נוכח טיבו של הליך התביעות הקטנות, על רשות הערעור בהקשר תביעות קטנות בבית משפט זה - בגלגול שלישי - להינתן במשורה שבמשורה, עוד ביתר קפדנות מאשר בבקשות רשות ערעור 'רגילות', ואך בעוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר" (רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (לא פורסם); ראו גם רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל (לא פורסם) ; רע"א 4122/06 מעוז נ' יעקב (לא פורסם); רע"א 990/07 בני סלע נ' בית מעצר ניצן רמלה (לא פורסם) ש' לוין, פרוצדורה אזרחית, סדרי דין מיוחדים בבית המשפט (2003) עמ' 100-99 ). בנסיבות דנא לא ראיתי מקום להתערבות בהכרעתו של בית המשפט המחוזי. קראתי את הסבריו האמורים של בא כוח העיריה באשר לסתירה שבין דו"חות הקנס, המזהים בחלקם את המבנה כמתקן אשפה עירוני, לבין הנאמר מפי העיריה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי המבנה באחריות דיירי הבניינים על פי חוק עזר מינהלי. אכן, ההסבר כי הפקחים רושמי הדו"חות אינם בקיאים "בדקדוקי הבעלות המשפטית", מן הסתם נכון – אך אינו משביע רצון, שהרי הפקחים הם עובדי העיריה, וראוי שיודרכו לדייק בעניין בעל אופי משפטי פשוט למדי. אני מקוה

שבעקבות החלטה זו תינתן ההדרכה הנכונה. מכל מקום, לגופם של דברים נראה לי האמור מפי בית המשפט המחוזי, כלהלן:

"ניתן להבין את מצוקתו של המערער שבחצר ביתו מותקן מתקן אשפה אשר איש לא דואג לתחזוקתו וניקיונו וככל הנראה הוא מהווה מטרד. כפי העולה מהמסמכים שבתיק, העיריה נקטה אמצעים כדי להניע את הדיירים

בבניין בו מתגורר המערער לתחזוקו הנאות של מבנה האשפה. יש לציין כי העיריה שיפצה את מבנה האשפה ומן הראוי שהיא תפעיל את סמכויותיה לפי חוק העזר העירוניים במטרה לגרום לכך שהשיפוץ שנעשה מכספי ציבור לא ירד לטמיון ומתקן האשפה יתוחזק כראוי על ידי מי שאחראים לכך. זאת ועוד, במהלך הדיון בבית משפט השלום הודיעה העיריה שהיא נוקטת הליכי אכיפה

של חוקי העזר העירוניים גם כלפי דיירים אחרים, במטרה לחייבם לבנות מתקני אשפה גם בחצריהם כדי להפחית את עומס השימוש ממתקן האשפה מושא הערעור.יש לקוות שצעדים אלו יישאו פירות בזמן הסביר ואם לא שמורה למערער הזכות לחזור ולנקוט הליכים משפטיים בבית במשפט המוסמך."

מצטרף אני לדברים אלה גם כתושב ירושלים הבירה, החרד תדיר לניקיונה.

ז.

בנתון לכך, בהמשך לאמור בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, איני רואה מקום להיעתר לבקשה, והבאתי לעניין זה בחשבון גם את ההליך המתנהל באשר לנזקים שגרם כנטען המבקש. אין בנסיבות צו להוצאות.