פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5129/12
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשים:
1. אהרון זוננשוילי
2. אבי (אבטנדיל) זוננשוילי
נ ג ד
המשיבים:
1. ג.מ.ח.ל חברה לבנייה 1992 בע"מ
2. א. ארנסון בע"מ
3. יוסף ריכטר
4. שוקניון אגריפס ניהול ואחזקה בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.05.2012 בתע"א 49591-11-11
שניתנה על ידי כבוד השופטים א'
רומנוב, ר' וינוגרד
וא' דראל
בשם המבקשים:
עו"ד י' פודים
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים אריה רומנוב, רם וינוגרד, ארנון דראל), בע"א 49691-11-11 שניתן ביום 24.5.12.
1.
המשיבים יזמו והקימו מרכז מסחרי ברחוב אגריפס בירושלים. בשנים 1996-1999 נכרתו בין המבקשים שהם, אב ובנו, לבין המשיבים מספר חוזים – חלקם חוזי מכר וחלקם חוזי שכירות – להעברת זכויות ביחידות מסחריות שבמרכז המסחרי הנבנה מהמשיבים למבקשים. המרכז המסחרי לא נחל הצלחה, ובשל כך החליטו המבקשים לעוזבו. בשנת 2002 הגישו המשיבים תביעה נגד המבקשים על סך 2,500,000 ₪
לבית משפט השלום בטענה שהמבקשים הותירו אחריהם חובות שנוצרו בהתאם לחוזים שנכרתו עימם. שלוש שנים לאחר מכן הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבים על סכום זהה. בית משפט השלום, שדן בשתי התביעות ביחד, קיבל את עמדת המשיבים וחייב את המבקשים לשלם למשיבים סך של 2,500,000 ₪. המבקשים ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אך בית המשפט המחוזי לא מצא עילה להתערב בקביעותיה של הערכאה הראשונה ודחה את טענת המבקשים, לפיה היו המבקשים זכאים לבטל את התקשרותם החוזית עם המשיבים בשל הפרה של החוזים. על החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערעור שבפניי.
2.
בבקשתם חוזרים המבקשים על טענותיהם שהועלו בפני בית המשפט המחוזי וטוענים כי מן העובדה שהמרכז המסחרי לא הופעל יש להסיק כי המשיבים הפרו חוזה או סיכלו אותו, והמבקשים ממילא היו זכאים לביטולו, כן נטען כי שגו הערכאות דלמטה בקביעתן שכשלון המיזם שיזמו המשיבים הינו בבחינת סיכון עסקי אותו נטלו המבקשים על עצמם. מכך מסיקים המבקשים כי נעשה להם עיוות דין ומבקשים את התערבותו של בית משפט זה.
3.
עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. הבקשה תחומה בעובדותיו של המקרה הנידון ואינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים בהכרעה בה ולכן אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).
בית משפט השלום קבע על סמך חומר הראיות שהוצג בפניו כי לא עמדה למבקשים זכות לבטל את החוזים עם המשיבים על אף העובדה שהמרכז המסחרי לא הופעל בהתאם למתוכנן. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעותיה של הערכאה הדיונית שכאמור התבססה על ממצאים עובדתיים, וקבע אף הוא כי אי הצלחה מסחרית של מיזם המשיבים לא מהווה הפרת חוזה המזכה את המבקשים בזכות הביטול. גם הבקשה שבפניי כולה מתייחסת לממצאיו העובדתיים של המקרה הנדון, ו ברי כי אין טענות כנגד ממצאים עובדתיים שנדונו על-ידי שתי הערכאות דלמטה מצדיקות מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (רע"א 7302/06 פרדי נ' חשין (לא פורסם, 23.10.2006); רע"א 1283/11 עזבון המנוחה אילנה לוי ז"ל נ' משרד הבריאות
(לא פורסם, 28.3.2011)). באשר לטענת המבקשים, לפיה נגרם להם בערכאות דלמטה עיוות דין, הרי שכידוע טענה של עיוות דין עשויה להצדיק מתן רשות ערעור אך ב"מקרים נדירים ביותר, שבהם תחושת הצדק שבקשת רשות לערער מעוררת לפני השופט הדן בה היא כל כך חזקה, עד שהוא יכול ליטול היתר לעצמו לחרוג מהכללים" (ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד
( מהדורה שנייה, 2008) (רע"א 5165/09
נכסי רמלה 3 בע"מ נ' אשבת חברה לבניית מבני תעשייה בע"מ
(לא פורסמה, 13.9.09)). אינני סבורה שאמת מידה זו חלה על הבקשה דנן. כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקשים בחרו ליטול חלק בפרויקט עסקי, אשר כשם שגרם להם הפסדים כבדים, כך היה עשוי להניב להם פירות. פשיטא כי התממשות הסיכון העסקי שהמבקשים נטלו אינה מהווה עילה לביטול החוזים, ומשכך אין בידי לקבל את טענת המבקשים לעיוות דין.
הבקשה, איפוא, נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' בניסן התשע"ג (14.3.2013).
ש ו פ ט ת