רע"א 7727/17איטונג בע"מ נ. סעדה ניסים

1.

המשיב הגיש תביעה לבית משפט השלום על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. במסגרת התביעה הגיש המשיב שלוש בקשות שונות לבית משפט השלום אשר נדחו: בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (ההחלטה בעניינה תקרא להלן: ההחלטה הראשונה ), בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הראומטולוגיה (ההחלטה בעניינה תקרא להלן: ההחלטה השנייה ) ובקשה להארכת מועד להגשת הראיות (ההחלטה בעניינה תקרא להלן: ההחלטה השלישית ).

על החלטות בית משפט השלום הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, שדחה על הסף את בקשת רשות הערעור על ההחלטה הראשונה מחמת איחור בהגשתה, ודחה את בקשת רשות הערעור על ההחלטה השלישית, מכיוון שמדובר בעניין שלא ניתן להגיש בגינו בקשת רשות ערעור לפי סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009.

בית המשפט המחוזי מצא לקבל את בקשת רשות הערעור על ההחלטה השנייה. נקבע כי אמנם אין מקום למינוי מומחה בתחום הראומטולוגיה, אך יש לאפשר למשיב להביא ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) ולמנות מומחה בתחום הכאב. בית המשפט עמד על כך שהמשיב נבדק על-ידי מומחים מטעם הוועדה הרפואית בתחום הנוירולוגי והאורתופדי שמונה שנים קודם לכן, עקב החשד כי הוא סובל מתסמונת כאב אזורי מורכב ( CRPS ), אך המשיב לא נבדק בתחום הכאב. כיום, לעומת זאת, ברור שהתסמונת מצויה בתחום המומחיות של מומחים לכאב, ולפיכך יש לאפשר למשיב למצות את הבדיקות הרפואיות בתחום זה, ולהתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בכל הנוגע לתסמונת הכאב עליה הוא מלין שנים רבות.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דכאן, ובצידה בקשה לעכב את ביצוע פסק-הדין.

2.

בבקשה נטען כי פסק דינו של בית משפט קמא הכריע בעניינים שלא היה מקום לדון בהם מלכתחילה. בין היתר נטען כי משנדחתה על הסף בקשת רשות הערעור על ההחלטה הראשונה, שעניינה בקשה להביא ראיות לסתור את קביעות ועדת המל"ל, לא היה מקום להעניק סעד שמשמעו היתר להביא ראיות לסתור בעניין הכאב; כי בקשת רשות הערעור על ההחלטה השנייה עסקה אך במומחה לתחום הראומטולוגיה ולפיכך שגה בית המשפט כאשר התיר במסגרתה מינוי מומחה בתחום הכאב; כי פסק הדין מביא באופן מעשי להארכת מועד הגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה הראשונה; כי ההחלטה אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו בשאלה מתי יש לאפשר הבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל; כי המשיב העלה בקשתו למינוי מומחה לכאב לראשונה בפני בית משפט קמא; כי המשיב הציג בפני ועדת המל"ל חוות דעת מטעמו של אורתופד, ואילו בפני בית המשפט הוא טען כי יש להוסיף חוות דעת של מומחים נוספים – וכי התנהגות מסוג זה עולה כדי חוסר תום לב; ולבסוף, כי הבקשה מעלה שאלה חשובה הנוגעת להיקף התערבות ערכאת הערעור כאשר היא מחליטה למנות מומחה אשר כלל לא התבקש מהערכאה הדיונית.

3.

לא אכחד כי על פניו, יש ממש בטענות המבקשות, ולו מן הטעם שבית המשפט התיר הבאת ראיות לסתור, על אף שלכאורה החליט קודם לכן שלא להתיר הבאת ראיות לסתור עקב האיחור בהגשת הבקשה, ואף מינה מומחה בתחום הכאב בעוד שהבקשה להבאת ראיות לסתור נסבה על מומחה בתחום הראומטולוגיה. על אף זאת, מצאתי כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובה.

הבקשה דכאן ממחישה היטב את ההבחנה בין ערעור בזכות לבין בקשת רשות ערעור. בעוד שבערעור בזכות בית המשפט שלערעור יתערב מקום בו מצא כי נפלה טעות בפסק דינה של הערכאה הדיונית, לא כך בבקשת רשות ערעור. לא אחת נאמר בפסיקה כי השגות באשר לאופן יישום הדין בנסיבות המקרה הקונקרטי אינן מעמידות ככלל עילה לקיומו של ערעור שני (ראו, לדוגמה, בע"מ 181/12 פלונית נ' פלוני , פסקה 6 והאסמכתאות שם (5.4.2012); בע"מ 5842/11 פלוני נ' פלוני (8.9.2011)), ואפילו

נפלה טעות ביישום הדין אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו, לדוגמה, בר"מ 1874/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' אנג'ל , פסקה 9 והאסמכתאות שם (1.5.2012); רע"א 3238/13 חוף רסטל (כנרת) נ' ח'לאילה , פסקה 8 והאסמכתאות שם (18.6.2013)).

פוקדים אנו חדשות לבקרים את חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה )) . דומה כי נס נעשה עם חניון זה, בבחינת "והחניון איננו כַּלֶה", שעל אף אין ספור בקשות רשות ערעור שהושלכו לתוכו עדיין נותר בו מקום לבקשות רשות ערעור נוספות, ולא נודע כי באו אל קרבו. אך על אף שהחניון מוכר היטב לכל פרח משפטים, דומה כי ההבחנה בין ערעור בזכות לבין רשות ערעור לא הופנמה עדיין, ואין לנו אלא לחזור אל מושכלות ראשונים, על כך שטענה "שנפלה טעות פרטיקולרית בפסק הדין, חמורה ככל שתהיה, הרי שזו, כרגיל, טענה שאינה רלבנטית לבקשה לרשות לערער בגלגול שלישי, ואין כרגיל, מקום אפילו לבחון אותה לגופה" (שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית:

מבוא ועקרונות יסוד 178 (2008), כפי שמצוטט בהסכמה ברע"א 6532/11 הדיה בע"מ נ' ריטרסקי (10.5.2012)).

4.

כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים חריגים מקום שמתעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מגדר הסכסוך שבין הצדדים להליך (עניין חניון חיפה ; רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (16.1.2006); רע"א 385/93 בית נוח – בית החלמה מזור בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות , פ"ד מז(3) 221, 222 (1993)), או כאשר המקרה מעורר תחושת צדק חזקה במיוחד, שאז רשאי בית המשפט ליתן לאינטרס הפרטי משקל גדול יותר מהמקובל ולאפשר רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 5165/09 נכסי רמלה 3 בע"מ נ' אשבת חברה לבניית מבני תעשיה בע"מ (13.9.2009)).

הבקשה שבפני אינה מעלה כל שאלה עקרונית אשר עשויה להצדיק היעתרות לה. המבקשות השקיעו את רוב-רובה של בקשתן בדיון בפרטיו הקונקרטיים של המקרה, ואף טענו לסופה של הבקשה כי "המדובר בנסיבות חריגות המצדיקות את התערבות בית משפט נכבד זה". דברים אלה מלמדים כי אף המבקשות סבורות כי בקשתן נטועה עמוק בנסיבותיו של המקרה הספציפי.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בין כה מתייתרת הבקשה לעיכוב הביצוע. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.