רע"א 388/18 עו"ד דניאל סוסנוביק נ. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

1.

המבקש, עורך דין במקצועו, מנהל חשבון בנק (להלן: החשבון ) אצל המשיב, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק ). ביום 12.1.2017 הוגבל חשבונו של המבקש מכוח סעיף 2(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: החוק

ו ההגבלה ), לאחר שבמשך 12 חודשים סורבו בו 10 שיקים. המבקש הגיש ערעור על החלטת הבנק ובצד זאת – בקשה למתן סעד זמני שימנע את תחילת ההגבלה. ביום 16.1.2017 נעתר בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' קסלסי ) לבקשה אחרונה זו ונתן צו המעכב את תחילת ההגבלה עד לסיום ההליכים בתיק העיקרי (להלן: הצו הזמני ). יוער, כי ממועד הגשת הערעור ועד למתן פסק הדין סורבו 5 שיקים נוספים בחשבון. ביום 22.5.2017 דחה בית המשפט (כב' השופט ע' עאסי ) את הערעור, בקבעו כי החשבון חרג באופן תדיר ממסגרת האשראי שנקבעה לו, באופן המצביע על התנהלות שיטתית. בית המשפט דחה את טענת המבקש כי הסתמך על הסכמה מכללא של הבנק לפירעון שיקים גם כשהחשבון נמצא בחריגה ממסגרת האשראי וקבע כי מספר שיקים שמשך המבקש סורבו לאורך חודשים רבים באופן ששולל הן את קיומה של ההסכמה הנטענת, הן את הסתמכות המבקש על הסכמה זו.

2.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דראל ), האריך – לבקשת המבקש – את תוקף הצו הזמני עד להכרעה בערעור. ביום 31.12.2017 דחה בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא א' פרקש והשופטים ע' שחם ו ח' מ' לומפ ) את הערעור. בית המשפט ציין, בין היתר, כי 15 שיקים שנמשכו על ידי המבקש סורבו, ואף אם היה ממש בטענותיו של המבקש ביחס לשיק זה או אחר, אין בכך כדי להצדיק התערבות בפסק הדין של בית משפט השלום. עוד נקבע, כי אף אם היו מקרים שבהם הבנק נמנע מלסרב שיק מסוים, לא הוצגה תשתית עובדתית המלמדת על הסכמה של הבנק לפרוע כל שיק שמושך המבקש או כי השיקים סורבו בניגוד לדין. בנוסף, דחה בית המשפט את בקשתו של המבקש לנכות מתקופת ההגבלה את התקופה שבה חל הצו זמני ועוכבה ההגבלה, וקבע כי בקשה זו לא נכללה בהודעת הערעור וכי המבקש לא הצביע על מקור סמכות לתמיכה בטענתו.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 3.1.2018 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא א' פרקש ) – בהסכמת הצדדים – על עיכוב ביצוע פסק הדין עד ליום 15.1.2018.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שבצדה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, בתמצית, עניינו מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית, הנוגעת לאמת המידה לבחינתה של "התנהגות מתמשכת" המעידה על הסכם מכללא בין בנק לבין לקוח. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט עת סירב להביא בחשבון את התקופה שבה עוכבה ההגבלה על חשבונו בגדר תקופת ההגבלה, פעולה המצויה בסמכותו לפי החוק, והעובדות הרלוונטיות לעניין פורטו בהודעת הערעור. בנוסף, לדברי המבקש, היה על בית המשפט להקל עמו, משיקולי צדק, ובהם הפגיעה הקשה שתיגרם למשרדו ולמקבלי השירות ממנו כתוצאה מהגבלת החשבון והעובדה כי השיקים שסורבו נפרעו על ידו.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום בו מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר נגרם למי מהצדדים עיוות דין חמור (רע"א 5492/17 פרח נ' לשכת עורכי הדין בישראל , פסקה 6 (25.9.2017); רע"א 5224/14

דרך ארץ ביטחון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 4 (8.9.2014); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה שלפניי אינה באה בגדרי אמת מידה זו. הערכאות הקודמות מצאו לדחות את טענות המבקש בדבר קיומו של הסכם מכללא בין הצדדים ובעניין פגמים נטענים בהתנהלות הבנק, מן הנימוקים שפורטו מעלה, על בסיס התשתית העובדתית הפרטנית שהוצגה לפניהן. טענותיו של המבקש המשיגות על קביעות אלו, כמו גם בדבר האפשרות להתחשב בעניינו בשיקולי צדק, תחומות ליישום הדין במקרה הקונקרטי ואינן מצדיקות בירור נוסף בבית משפט זה (רע"א 2609/17 בן עמי גינון והשקיה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה 2 (30.3.2017)). כך גם טענות המבקש כי בית המשפט המחוזי היה מוסמך, מכוח סעיף 10א(ג) לחוק, לנכות מתקופת ההגבלה את התקופה שבה עמד בתוקף הצו הזמני; וכי די בכך שפירט את העובדות התומכות במתן סעד כאמור בהודעת הערעור – אינן מצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פי אמת המידה האמורה. אף אם אניח, לצורך הדיון, כי נפלה טעות במסקנת בית המשפט בנושא זה, הרי שהלכה היא עמנו כי טעות לבדה אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור (ראו למשל רע"א 7814/17 סוראני נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ , פסקה 4 (11.12.2017); רע"א 7727/17 איטונג בע"מ נ' ניסים , פסקה 3 (31.10.2017) ).

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצדה.

משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.