בר"מ 6873/17 מנהל הארנונה בעיריית רחובות נ. זברה יונייטד בע"מ

1.

המשיבות מחזיקות, כל אחת, בחנות בתחום השיפוט של עיריית רחובות (להלן: החנויות ו העירייה ). המבקש, מנהל הארנונה של העירייה, קבע כי החנויות תסווגנה כ"משרדים, שירותים ומסחר" וקבע את תשלום הארנונה בהתאם לסיווג זה. עררים שהגישו המשיבות על שומות הארנונה שהוטלו בגין החנויות לשנים 2014-2013, בטענה כי אלו נכנסות תחת הגדרת "סופרמרקט, היפרשוק, כל-בו" בסעיף 6 לצו הארנונה הרלוונטי, נדחו. ועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית רחובות (להלן: ועדת הערר ) קבעה , בשתי החלטות (בעניין המשיבה 1 ובעניין המשיבות 3-2), כי פרשנות תכליתית של צו הארנונה מביאה למסקנה כי המונח "כל-בו" אינו כולל אך חנויות ששטחן עולה על השטח שנקבע בצו אלא עניינו, מלבד רכיב הגודל, בחנות המוכרת מגוון רב של מוצרים תוך חלוקה למחלקות שונות. בעניין זה נקבע כי לא הוכח כי החנויות שבהן עסקינן עומדות בהגדרה האמורה ולפיכך – נדחו העררים (ובהסכמת הצדדים, הכרעה זו הוחלה גם בהתייחס לשנת הכספים 2015).

2.

על החלטות אלו הגישו המשיבות ערעורים, ולאחר שהדיון בהם אוחד, החליט בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' סגן הנשיא מ' פינקלשטיין ) לקבלם. בפסק הדין קבע בית המשפט כי מלשון סעיף 6 לצו הארנונה ניתן ללמוד – מבחינת הפרשנות המילולית – כי זה אינו כולל מגבלות נוספות על הגדרת "סופרמרקט, היפרשוק, כל-בו" מלבד גודל החנות; וכי לא הובאו ראיות לתמוך בכך שפרשנות תכליתית של הוראת הצו האמורה נועדה להקל על בתי עסק גדולים שבהם מוכרים מוצרים מגוונים.

3.

מכאן הבקשה שלפניי שבה טוען המבקש כי פרשנות בית המשפט להגדרת המונח "סופרמרקט, היפרשוק, כל-בו" בצו הארנונה שגויה, ושלקביעות אלו השלכות רוחב – בשים לב לכך שהעירייה תחויב כעת לאפשר לחנויות דומות לענייננו, הנאה מאותו סיווג, ולפיכך – מתעריף ארנונה מופחת. המבקש טוען כי פרשנות זו תוביל לתוצאה בלתי רצויה שלפיה חיוב חנויות בתשלום ארנונה ייעשה רק על פי גודלן, באופן המנוגד לתכלית הצו ולכן לדידו – מעוררת הבקשה שאלה בעלת חשיבות עקרונית רחבה. לטענת המבקש, לא היה מקום כי בית המשפט יתערב בהחלטות ועדת הערר, המבוססות על פרשנות סבירה וראויה של צו הארנונה וכי ממילא המשיבות לא הוכיחו כי נעשה בחנויות שימוש לצורך הפעלת סופרמרקט, היפרשוק או כל-בו כאמור. בצד האמור, במסגרת הבקשה למתן רשות ערעור, עתר המבקש לעכב את ביצועו של פסק הדין בטענה כי יישום הוראותיו יביא להכבדה בתשלומי הארנונה המוטלים על נכסים רבים בשטח העירייה, שיחויבו – על פי הפרשנות שנקבעה בפסק הדין – בתעריפים גבוהים יותר (בחלק מהמקרים).

בהחלטה מיום 12.9.2017 קבעתי כי אין מקום להורות, נכון לאותו שלב, על מתן סעד זמני שיעכב את תוקף פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים והוריתי על הגשת תשובת המשיבות לבקשת הרשות לערער.

4.

בתשובתן, סומכות המשיבות ידיהן על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, מנימוקיו. לטענתן, חרף ניסיון המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, זו מתמצה במחלוקת על יישום הדין בשאלת סיווג נכס לצורך חיוב בארנונה והיא אינה עומדת באמת המידה שקבע בית משפט זה למתן רשות ערעור בהליכים מעין אלה. אשר לבקשה לעיכוב ביצוע, טענו המשיבות כי זו לא עומדת בתנאים שנקבעו לכך בהלכה הפסוקה, ובפרט כי טענות המבקש שלפיהן ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם טענותיו תתקבלנה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין – נטענו בעלמא.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת תשובת המשיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, שאלת סיווגו של נכס לצורך חיובו בארנונה אינה מקימה ככלל עילה למתן רשות ערעור וזאת משום שמדובר בשאלות יישומיות באופיין (בר"ם 8943/10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב , פסקה 5 (19.1.2011); בר"ם 7095/11 טוניק נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב , פסקה 7 (9.11.2011); בר"ם 965/12

ציביאק נ' עיריית ת"א-יפו , פסקה 5 (8.5.2013)). לא שוכנעתי כי הבקשה דנא – שעניינה כאמור סיווגן הנכון של החנויות – באה בקהלי המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות לערער לפי אמת המידה האמורה. אכן, בענייננו, קביעות בית המשפט לעניינים מינהליים בשאלה אם באות החנויות נושא הבקשה בגדרי סעיף 6 לצו הארנונה, המתבססות על פרשנותו להגדרת הצו ל "סופרמרקט, היפרשוק, כל-בו", מעוררות לכאורה קושי. ברם, גם אם נניח כי מדובר בטעות, הלכה היא עמנו כי טעות ביישום הדין אינה מצדיקה לבדה מתן רשות לערער ודברים אלה יפים גם למקרה הנוכחי (ראו למשל רע"א 7727/17 איטונג בע"מ נ' ניסים , פסקה 3 (31.10.2017); בר"ם 1335/17 לוי נ' מנהל הארנונה של מועצת שפיר , פסקה 4 (30.4.2017); בר"ם 8828/16 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 5 (22.2.2017); בר"ם 201/15

מנהל הארנונה של עיריית הרצליה נ' אינטרגאמא נכסים (1961) בע"מ , פסקה 8 (22.4.2015)) . אשר לטענות המבקש בדבר השלכות הרוחב הנובעות לכאורה מפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים, יש לזכור כי אין מדובר בהכרעה של בית משפט זה בדבר הפרשנות הרצויה להגדרה הרלוונטית בצו הארנונה, ומשכך אין מניעה כי טענות אלו של העירייה יוכלו להיבחן בהליך מתאים אחר.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.