רע"א 6650/19 ש.א.מ מצנני מדבר בע"מ (בפירוק) נ. ניסים מזרחי

1.

בשנת 2005 רכשו המשיבים והמבקשת, חברה בפירוק, 15,610 מניות של חברת N-TRIG

(להלן: אן-טריג ) הרשומה בארצות הברית, במחיר של 16.5 דולר למניה. בפברואר 2009, נחתם בין המבקשת לבין המשיבים הסכם שלפיו המבקשת תרכוש מכל אחד מהמשיבים 3,780 ממניות אן-טריג תמורת סך של 2,000,000 ש"ח לכל משיב, קרי: במחיר של 529.1 ש"ח למניה (להלן: ההסכם ). עוד הוסכם כי התשלומים ייפרסו על תקופה של 24 חודשים החל מיום 1.4.2009; כי המניות יעברו למבקשת רק לאחר תשלום מלוא התמורה; וכי עד אז יוחזקו המנויות אצל נאמן שזהותו לא צוינה בהסכם. עוד לפי ההסכם, המשיבים היו רשאים לבטל את העסקה או לבקש להקדים את התשלומים אם שווי המניות יעלה לפני תשלום מלוא התמורה. המבקשת העבירה למשיב 1 סך של 1,500,000 ש"ח בתשלומים (להלן: התמורה ששולמה ), כאשר מועד הפירעון של השיק האחרון היה ביום 31.12.2009, ויתרת התמורה לא שולמה.

2.

בתחילת שנת 2012 המבקשת נכנסה להליכי פירוק וביום 11.3.2012 מונתה באת כוח המבקשת כמפרקת זמנית על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (בהמשך מונתה כמפרקת קבועה; להלן: המפרקת ). המפרקת פנתה לבא כוח המשיבים וביקשה כי יחזירו את התמורה ששולמה, ופנייה זו נדחתה על ידם. בהמשך לכך, ביום 29.6.2014 הגישה המפרקת בשם המבקשת תביעה לביטול ההסכם משהוא נזנח או בוטל, או משום שמדובר בהסכם למראית עין בלבד, וסכום התביעה הועמד על סך של 1,724,182 ש"ח. לשלמות התמונה יוער כי כל אחד מן המשיבים הגיש תביעת חוב לכונס הנכסים הרשמי על סך של 1,298,424 ש"ח. ביום 17.6.2018 דחה בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא א' דפדי ) את תביעת המבקשת. תחילה, נקבע כי ההסכם הוא הסכם למראית עין, וזאת בהצטבר כמה נסיבות חריגות ובהן שווי המניות הבלתי סביר שנקבע בהסכם, והעובדה כי לא ניתן הסבר המניח את הדעת לכך שהמשיבים לא דרשו את תשלום יתרת התמורה לפי ההסכם, שעמדה על סך של 2,500,000 ש"ח, לאחר שהמבקשת הפסיקה להעביר את תשלומים לפי ההסכם. בהקשר זה הוסף כי המשיבים תבעו את יתרת התשלום יותר משנתיים לאחר מועד התשלום האחרון, ורק לאחר שהוגשה התביעה על ידי המפרקת; וכי בדוחות הכספיים של המבקשת משנת 2010 צוין שמלוא התמורה עבור המניות שולמה. על רקע האמור, וכן בהינתן מצבה הכלכלי של המבקשת בעת החתימה וההוראה בהסכם המאפשרת למשיבים לבטל את העסקה אם שווי המניות יעלה, נמצא כי ההסכם היה למראית עין ודינו בטלות. בצד האמור, נקבע כי מהתשתית העובדתית שהונחה בהליך עולה כי בין הצדדים היה חוזה נסתר שלפיו הוסכם על מכירת המניות תמורת סך של 1,500,000 ש"ח. בית המשפט מצא כי החוזה הנסתר קוים וקבע לפיכך כי המשיבים לא חייבים להשיב את התמורה ששולמה, וכי יש להעביר את המניות למבקשת.

3.

המבקשת ערערה על פסק הדין, ובפרט על הקביעה כי קיים חוזה נסתר בין הצדדים, ואילו המשיבים מצדם ערערו על מסקנת פסק הדין שלפיה המבקשת פטורה מתשלום יתרת התמורה עבור המניות. ביום 12.9.2019 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בדעת רוב את הערעורים (בכפוף לביטול ההוראה בדבר השבת המניות, כמפורט להלן). שופטי הרוב (השופט י'

אטדגי וסגן הנשיא ש' שוחט ) קבעו כי מסקנת בית משפט השלום שלפיה ההסכם הוא חוזה למראית עין בדין יסודה. בית המשפט קיבל את הקביעה כי היה חוזה נסתר בין הצדדים, אולם בניגוד לפסק הדין של בית משפט השלום, מצא כי במסגרתו הועברה למבקשת תמורה כלשהי – שאינה המניות – עבור סך של 1,500,000 ש"ח. לפיכך, נקבע כי כפי הנראה המבקשת קיבלה את התמורה האמורה או לחלופין זנחה את קבלתה ועל כן אין מקום להורות על השבה. ממילא, צוין, לא היה מקום להורות על העברת המניות למבקשת, שלא ביקשה סעד כאמור (כנראה בשל כך שחברת אן-טריג אינה קיימת עוד).

סגנית הנשיא י' שבח , בדעת מיעוט, הסכימה לקביעת דעת הרוב שלפיה ההסכם הוא חוזה למראית עין, עבור תמורה שהיא אינה בהכרח המניות. עם זאת, השופטת שבח סברה כי לא הוכח קיומו של חוזה נסתר, ולכן יש לקבל את ערעור המבקשת, להורות על בטלות ההסכם ולהשיב לה את הכסף ששולם על ידה (ולדחות את ערעור המשיבים). השופטת שבח סברה כי כאשר לא ידוע דבר על קיומו של חוזה נסתר מלבד תשלום 1,500,000 ש"ח, אין אפשרות לקבוע כי קיים חוזה (ובהקשר זה צוין כי המשיבים לא טענו כי הייתה תמורה שונה מהמניות, לכן אין מקום לקבל החלטה על בסיס גרסה עובדתית זו, שכלל לא נטענה על ידי הצדדים). כמו כן, נקבע כי העובדה שהמפרקת לא הצביעה על תמורה שהתקבלה או הייתה אמורה להתקבל עבור הסכום האמור אינה פוגעת בתביעתה, משום שנטל ההוכחה המוטל על מפרק, כבעל תפקיד, קל מזה המוטל על תובע רגיל; וכי ספק אם המבקשת קיבלה תמורה כלל עבור התשלום. למעלה מן לצורך, צוין כי התנהלות המבקשת, שבמסגרתה הועברו רכבים בבעלותה למשיבים על מנת לפרוע את חובות מנהל המבקשת למשיבים מקימה חשש כי גם מטרת ההסכם נושא התביעה הייתה לפרוע את חובותיו האישיים של מנהל המבקשת.

נוכח כל האמור דחה בית המשפט את הערעורים ברוב דעות, והותיר את קביעת בית משפט השלום כי ההסכם הוא חוזה למראית עין שמאחוריו חוזה נסתר. בצד האמור, בוטלה ההוראה המחייבת את המשיבים להעביר את המניות למבקשת.

4.

מכאן הבקשה שלפניי ש בגדרה נטען כי לא הוכח קיומו של חוזה נסתר, כפי שקבעה דעת המיעוט בפסק הדין. המבקשת טוענת כי משהתקבלה טענתה כי ההסכם הוא חוזה למראית עין, נטל הראיה להוכחת החוזה הנסתר עבר לכתפי המשיבים, ואלה לא עמדו בו. זאת, במיוחד בהינתן תפקידה כמפרקת, שבגדרו נטל ההוכחה המוטל עליה קל יותר. לכך מוסיפה המבקשת כי המשיבים אף לא טענו כי קיים חוזה נסתר, אלא החזיקו בעמדה שלפיה ההסכם עצמו אמיתי, וכי התשלום ששולם היה עבור מניות – טענה שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשת, מקום שבו מרכיבי החוזה הנסתר אינם ידועים, אין לתת לו תוקף מכיוון שייתכן ומדובר בחוזה בלתי חוקי ועניין זה מעלה שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים. בנוסף, המבקשת סבורה כי אין הלכה סדורה בעניין חוזים נסתרים, לרבות הכרעה בעניין נטל ההוכחה לקיומו של חוזה נסתר ובשאלה אם מאחורי כל חוזה למראית עין מסתתר חוזה נסתר. לבסוף, טוענת המבקשת כי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נפלו טעויות חמורות אשר גורמות לעיוות דין בעניינה.

5.

התבקשה תשובת המשיבים. לטענת המשיבים בקשת הרשות לערער אינה עומדת באמות המידה המקובלות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המשיבים טוענים כי בבקשת הרשות לערער מעלה המבקשת טענות חדשות שלא נבחנו בערכאות הקודמות. המשיבים עומדים על טענתם כי ההסכם הסדיר את מכירת מניות למבקשת, ולטענתם הם לא התעשרו שלא כדין, מכיוון שלא שולמה מלוא התמורה על פי ההסכם, ולכן הם לא היו צריכים להשיב את המניות שהועברו להם עבור התמורה. עוד טוענים המשיבים כי שאלת קיומו של חוזה נסתר נוגעת ליישום הדין על עניינם הפרטני; וכי לא נגרם למבקשת עיוות דין.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובנספחים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן מקום שבו עולה שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים, או כדי למנוע עיוות דין (רע"א 8477/19 דוקרקר נ' זארוק , פסקה 4 (

16.2.2020 ); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). המקרה דנן לא בא בגדרי המקרים האמורים. המבקשת משיגה בעיקרם של דברים על מסקנת שופטי הרוב שלפיה התשתית העובדתית שהונחה בתיק מבססת את קיומו של חוזה נסתר, וטוענת כי יש לאמץ את עמדת שופטת המיעוט שלפיה לא הוכחו מרכיבי חוזה כאמור. ברם, המחלוקת שהתעוררה בעניין זה היא יישומית בעיקרה, ולפיכך אין בה כדי להקים עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", גם אם נפלה טעות בפסק הדין ( רע"א 7727/17

איטונג בע"מ נ' ניסים , פסקה 3 ( 31.10.2017 ) ; רע"א 2988/18 לוריא נ' טלגם , פסקה 5 ( 4.7.2018 ) ). כך גם יתר טענות המבקשת אינן מגלות עילה למתן רשות לערער והן נטועות ביישום הדין בנסיבות המקרה הפרטניות.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.