פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2988/18
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1. טובה לוריא
2. זאב לוריא
נ ג ד
המשיב:
יואב
טלגם
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא י'
שנלר
, סגן הנשיא ק' ורדי והשופטת ע' רביד) בע"א 17365-02-17
מיום 13.3.2018
בשם המבקשים:
עו"ד אברהם זיו כהן
בשם המשיב:
עו"ד אלי כהן; עו"ד אלכס
פלדשר
החלטה
1.
ביום 6.12.1999 שכרו המבקשים מידי המשיב ורעייתו המנוחה דירה בתל אביב (להלן: הדירה ). לפי חוזה השכירות, התחייבו
המבקשים לשלם למשיב ולרעייתו 1,150
דולר אמריקאי מידי חודש, בהתאם לשער היציג במועד התשלום. כמו כן, ניתנה למבקשים אפשרות להאריך את החוזה לשתי תקופות שכירות נוספות של 12 חודשים כל אחת. הלכה למעשה, עד לשנת 2014 הוסיפו המבקשים להתגורר בדירה, שאז הודיע המשיב על רצונו לסיים את השכירות. לטענת המשיב, במועד זה גילה שבניגוד לסברתו, החל מיום 1.3.2002 לא הפקידו המבקשים את דמי השכירות לחשבון שיועד לכך, אשר נוהל על ידי רעייתו המנוחה, עורכת דין במקצועה שטיפלה בנושא. לפיכך, הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום דמי השכירות בסך של 1,395,875 ש"ח. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן ובה טענו כי לאורך התקופה כולה שילמו את דמי השכירות במזומן, בדולרים, לאדם אלמוני שהגיע לדירה מדי שלושה חודשים והציג עצמו כמשיב. לטענתם, לפני שנים רבות קיבלו מקרוב משפחה סכום כסף מזומן גדול, שהחזיקו בדירתם, ומתוכו שילמו את שכר הדירה. משכך, אין כל תיעוד להעברת הכסף.
2.
ביום 13.1.2017 דחה בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' ברקאי ) את בקשת הרשות להתגונן משמצא כי זו היא בבחינת הגנת בדים. בפסק דינו המפורט עמד בית משפט השלום על הקשיים והסתירות המתעוררים בגרסת המבקשים, ובכלל זה העובדה שאלה לא הציגו ראיות חיצוניות לתשלום דמי השכירות; ולא ידעו למסור כל פרט מזהה על אודות האלמוני או על דרכי ההתקשרות עמו.
3.
המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין. ביום 13.3.2018 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את הערעור ברוב דעות (כב' סגן הנשיא ד"ר ק' ורדי והשופטת ע' רביד ) נגד דעתו החולקת של סגן הנשיא י' שנלר . דעת הרוב (כב' סגן הנשיא ק' ורדי ) קבעה כי אין להתערב בקביעת בית משפט השלום שלפיה הגנת המבקשים היא הגנת בדים, וזאת על בסיס הטעמים שהוצגו בהרחבה בפסק הדין של בית משפט השלום. מנגד, סבר כב' סגן הנשיא י' שנלר בדעת המיעוט כי בנסיבות העניין, ובנתון לקשיים המתעוררים גם בגרסת המשיב – ובכלל זה העובדה כי לאורך כל תקופת השכירות לא עלתה טענה מצדו באשר לתשלום דמי השכירות – יש ליתן רשות להתגונן, ולאפשר את הערכת הגרסאות זו מול זו בגדרו של ההליך העיקרי.
4.
מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקשים, הבקשה מעוררת כמה שאלות עקרוניות ובכללן כיצד יש לבחון קיומה של הגנה לצורך מתן רשות להתגונן: האם תיבחן רק על פי האמור בבקשת הרשות להתגונן בלבד, או שמא גם על בסיס טענות בכתב התביעה. בנוסף, המבקשים טוענים כי בנסיבות העניין נגרם להם עיוות דין חמור; וכי חיובם לשלם למשיב כ-1,400,000 ש"ח, יפגע בהם באורח קשה בשים לב לגילם, למצבם הכלכלי, ולמצבו הסיעודי של המבקש 2.
בתגובתו מציין המשיב כי אין עילה למתן רשות לערער בגלגול שלישי, וכי גם לגופם של דברים אין יסוד שיצדיק התערבות בפסק הדין נושא הבקשה. לשיטת המשיב, ולהבדיל מטענת המבקשים, האחרונים הם בעלי נכסים בהרצליה פיתוח וחשבון ניירות ערך, ומשכך ביכולתם לשלם את הסכום שנפסק לחובתם בהליך דנן.
5.
לאחר ששקלתי את הטענות בבקשה ובתגובה באתי לידי מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן עת מועלית שאלה משפטית רחבה החורגת מעניינם של הצדדים ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982) ). כידוע, תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מסדירה את האופן שבו תיבחן בקשת רשות להתגונן ואת התשתית שעל יסודה תיערך בחינה זו. בית משפט זה נדרש אף הוא לתקנה ולתכליתה וההלכה בעניין זה ברורה ( ע"א 8493/06
עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ , פ"ד סד(2) 256, 270-268 (2011); רע"א 1264/08 סלאמה
מונדר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ , פסקה ד' (27.4.2008)). לפיכך, חרף ניסיונם של המבקשים לשוות לבקשתם אצטלה עקרונית, ההכרעה אינה מעלה שאלה החורגת מדל"ת אמות המקרה; ודומה כי הלכה למעשה מתמקדות טענותיהם ביישום הדין האמור על נסיבות המקרה הפרטניות. עוד יוער כי קיומה של דעת מיעוט אינה מקימה, כשלעצמה, עילה למתן רשות לערער (רע"א 7713/17 ג.ג.א.ב ייזום השקעות ונכסים בע"מ נ' פלונית , פסקה 5 (21.12.2017)).
הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"א בתמוז התשע"ח (4.7.2018).
ש ו פ ט