פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם
7877/18
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ס' גיוסי, ח' שרעבי וא' אלון)
בעמ"ש
38445-08-17
ובעמ"ש
30916-09-17 מיום 5.10.2018
בשם המבקש:
עו"ד ענבל הראל
החלטה
1.
המבקש והמשיבה חיו כידועים בציבור משנת 2002. בשנת 2006 נולדו להם שתי בנות (להלן: הקטינות ), ובשנת 2008 הם נישאו. הם נפרדו בשנת 2013. הצדדים תבעו זה את זה בסוגיות חלוקת הרכוש המשותף, פירוק שיתוף ואיזון משאבים. המשיבה – שנקבע בערכאות הקודמות כי תהיה לה משמורת על הקטינות, ואין לפניי השגה על כך – תבעה מהמבקש את מזונותיהן. בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת ש' היימן ) קבע ביום 13.6.2017 כי הוכחה כוונת שיתוף בבית המגורים של הצדדים (להלן: הבית ), אולם השיתוף אינו מלא, אלא 70% מהזכויות בבית שייכות למבקש ו-30% מהן שייכות למשיבה. בית המשפט החליט לפרק את השיתוף על דרך של הענקת זכות ראשונים למשיבה לרכוש את החלק של המבקש בבית. בדונו באיזון המשאבים בחן בית המשפט חובות שונים שהמבקש טען כי על המשיבה להשתתף בהם. נקבע כי המבקש לא הוכיח שעליה לשאת באיזה מהם. אשר לתביעת המזונות, בית המשפט קבע את יכולת ההשתכרות של כל אחד מהצדדים, את צורכי הקטינות ואת הוצאות המדור. על בסיסם נקבע גובה המזונות שעל המבקש לשלם.
2.
בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ס' גיוסי , ח' שרעבי ו א' אלון ) הכריע בערעורי הצדדים ביום 5.10.2018. בעניין היקף השיתוף בבית נחלקו הדעות. דעת הרוב (השופט ח' שרעבי בהסכמת השופט ס' ג'יוסי ) מצאה כי הנתונים שהובילו את בית המשפט לענייני משפחה לקבוע שיתוף חלקי, מראים דווקא כוונה לשיתוף מלא. על כן קבעה דעת הרוב שכל אחד מהצדדים זכאי ל-50% מהבית. דעת המיעוט (השופטת א' אלון ) סברה שאין מקום להתערב בהחלטה בסוגיה זו. כל השופטים הסכימו שאת השיתוף בבית אין לחלק על דרך של זכות ראשונים, כי אם בהתמחרות כללית. בית המשפט אף בחן כל אחד מהחובות שהמבקש טען להם לצורך איזון משאבים. ערעור המבקש התקבל בנוגע לשלושה מהם ונדחה בנוגע ליתר. בית המשפט דחה את ערעור המבקש בסוגיית המזונות משלא נמצאה עילה להתערב בקביעות עובדה בעניין השכר הקובע ובעניין סכום המזונות. עוד צוין כי אין מקום להחיל את הלכת בע"ם
919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן: הלכת בע"ם 919/15 ) על הצדדים מפני שזמני השהות של המבקש עם הקטינות אינם סדירים ואינם כוללים לינה אצלו – אולם אם יחול שינוי בהסדרי השהות, יוכל המבקש לבקש בחינה מחדש של סוגיית המזונות.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי מתקיימות בעניינו נסיבות חריגות ומיוחדות, וכי נגרם לו עיוות דין. נטען כי יש להעדיף את דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי ולקבוע שיתוף חלקי בבית, ולדון בשאלת החלוקה הלא שווה של נכס מקרקעין שרשום על שם שני בני זוג בחלקים שווים. המבקש טוען אף כי ראוי לדון בתחולת הלכת בע"ם 919/15 מקום שהסדרי השהות אינם כוללים לינה, ולבחון נתונים שונים שמשפיעים על גובה המזונות שנקבעו.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה תינתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ( בע"ם 5549/18 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (11.10.2018) ; ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמת המידה האמורה. הערכאות הקודמות יישמו את הדין בנסיבות העניין ובהתבסס על קביעות עובדה הן בסוגיית השיתוף בבית, הן בסוגיית קביעת המזונות. טענות נגד יישום הדין אינן מצדיקות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ( בע"ם
4015/18 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (8.7.2018); בע"ם 9757/16 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (26.1.2017)). העובדה שהערכאות הקודמות הגיעו למסקנות שונות בעניין זה, אין בה כשלעצמה כדי להקים עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" ( בע"ם
5200/18 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (13.9.2018)), וכמוה קיום דעת מיעוט (רע"א 2988/18 לוריא נ' טלגם , פסקה 5 (4.7.2018)). אף לא מצאתי כי ייגרם למבקש עיוות דין.
הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ז בכסלו
התשע"ט
(25.11.2018).
ש ו פ ט