פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5317/19
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1. בת שבע מקמלאן
2. עזרן יעל
3. אדם מקמלאן
4. גלעד מקמלאן
5. דור מקמלאן
נ ג ד
המשיבים:
1. יעקב מקמלאן
2. דניאל מקמלאן
3. עזרן אופיר
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא א' פרקש והשופטים ע' שחם וא'
רובין) בע"א 19999-03-19 מיום 8.7.2019.
בשם המבקשים:
בעצמם
החלטה
1.
בין המשיב 1 לבין המשיב מקמלאן דניאל, אחים (להלן בהתאמה: יעקב ודניאל (או המשיב 2 ), וביחד: האחים ), ניטש סכסוך ארוך שנים על אודות זכויות הבעלות והשימוש בנכס מקרקעין בגבעת זאב (להלן: הנכס ). המבקשים הם גרושתו של דניאל וארבעת ילדיהם, והמשיב עזרן אופיר (להלן: המשיב 3 ) הוא גיסו של דניאל. יוער כבר עתה, כי ההליך דנן הוא אחד מני הליכים משפטיים רבים שנקטו האחים, שחלקם התבררו גם לפני בית משפט זה, ובהם צוין כי בפסקי דין חלוטים רבים נקבע כי יעקב הוא הבעלים של הנכס (ראו: רע"א 1581/18 פלוני נ' פלוני (24.5.2018); רע"א 5654/12 מקמילן נ' בנק לאומי למשכנתאות
בע"מ , פסקה 15 (15.12.2014)). ראשיתו של ההליך הנוכחי בתביעה בסדר דין מקוצר שהגיש יעקב ביום 14.6.2018 לפינוי המבקשים והמשיבים 3-2 מן הנכס. האחרונים הגישו בקשת רשות להתגונן, ובפסק דין מיום 14.1.2019 זו נדחתה על ידי בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט הבכיר ע' עאסי ). בית המשפט עמד על כך שהטענות שהעלו המבקשים והמשיבים 3-2 בדבר הבעלות על הנכס כבר נדונו והוכרעו בהליכים קודמים בין הצדדים, ודחה את הטענה בדבר התיישנותה של עילת התביעה. מנימוקים אלה ואחרים שפורטו בפסק הדין, מצא בית המשפט כי הטענות בבקשה הן בבחינת הגנת בדים, דחה כאמור את בקשת הרשות להתגונן והורה על סילוק ידם של המבקשים והמשיבים 3-2 מהנכס.
להשלמת התמונה יוער כי ביום 13.1.2019 הגישה המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) תביעה נגד יעקב במסגרתה התבקש סעד הצהרתי שיורה כי היא מחזיקה במחצית מזכויות הבעלות בנכס, והליך זה עודנו תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א (מחוזי י-ם) 30547-01-19 מקמלאן נ' מקמלאן ; להלן: תביעת המבקשת ).
2.
ביום 8.7.2019 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא א' פרקש והשופטים ע' שחם ו א' רובין ) את ערעור המבקשים (וכן את ערעורם של המשיבים 3-2) על פסק הדין של בית משפט השלום, בגדרי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם לא בנקל יינתן פסק דין לפינוי בלא מתן רשות להתגונן, אולם בנסיבות הפרטניות של המקרה דנן, בהינתן שורת ההתדיינויות הקודמות בין הצדדים, ניתן למבקשים מלוא יומם בבית המשפט. בנוסף צוין, לגופם של דברים, כי אין יסוד לטענת המבקשים בדבר התיישנות עילת התביעה; וכי קיימות קביעות שיפוטיות חלוטות – באשר לחלק אחר מהנכס (שאינו מושא ההליך דנן) – שלפיהן המבקשים אינם מחזיקים בנכס כדין, והן יפות גם להליך הנוכחי.
3.
בבקשה שלפניי חוזרים המבקשים על טענותיהם בהליכים הקודמים. בתמצית, המבקשים טוענים כי עומדת להם הגנה לכאורה בשל התיישנותה של עילת התביעה לסילוק יד, וכי לא ניתן להם יומם בבית המשפט משום שלא היו צד להליכים המשפטיים הקודמים אשר התנהלו בין יעקב לבין דניאל. בנוסף נטען כי אין מקום להכריע בתביעה לסילוק יד מבלי לבחון תחילה את כל ההיבטים של בעלי הזכויות ואת חלקם של בעלי הדין במימון הנכס, כפי שבאים לידי ביטוי בתביעת המבקשת שטרם הוכרעה.
4.
לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן מקום שבו מעלה הבקשה שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או שדחייתה תגרום למבקש עיוות דין (רע"א 8297/18 אבו ג'רביה נ' חלאק , פסקה 4 (3.12.2018); רע"א 2988/18 לוריא נ' טלגם , פסקה 5 (4.7.2018); ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,
פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמת מידה זו. בית משפט השלום מצא כי טענות ההגנה שהעלו המבקשים אינן מצדיקות בנסיבות העניין היעתרות לבקשתם למתן רשות להתגונן. מסקנה זו נבחנה על ידי בית המשפט המחוזי, שנתן דעתו בין היתר לכך שעסקינן בתביעה לסילוק יד בסדר דין מקוצר. טענותיהם של המבקשים לפניי מכוונות רובן ככולן לאופן בו יישמו הערכאות הקודמות את הדין על בסיס התשתית העובדתית שהונחה לפניהן, ובכך אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לפני בית משפט זה. כמו כן, נוכח "היסטוריית" ההליכים הענפה בין הצדדים והקביעות השיפוטיות במסגרתם, איני סבור כי קמה עילה למתן רשות ערעור מכוח עיוות הדין הנטען. למותר לציין כי אין באמור בהחלטתי משום נקיטת עמדה ביחס לתביעת המבקשת.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ח' באלול התשע"ט (8.9.2019).
ש ו פ ט