פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8297/18
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1.
סמיר
אבו
ג'רביה
2.
סאמי
אבו
ג'רביה
3.
ח'מיס
גושה
4. מוסא
סחויל
5.
סמירה
גושה
6.
זליכה
סחויל
נ ג ד
המשיבים:
1. עמאר
חלאק
2. האפוטרופוס לנכסי הנפקדים
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא א'
פרקש
,
והשופטים ע' שחם וא' רובין) בע"א 7983-12-17 מיום 22.10.2018
בשם המבקשים:
עו"ד
ח'אלד
זועבי
החלטה
1.
המשיב 1 הגיש נגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר שבה ביקש לסלק את ידם ממקרקעין שבבעלותו (להלן: הנכס ): פינוי המבקשים 1–2 מחנות המצויה בנכס (להלן: החנות ), פינוי המבקשים 3 ו-5 מדירה בנכס (להלן: דירה 3 ) ופינוי המבקשים 4 ו-6 מדירה אחרת בנכס (להלן: דירה 2 ). ביום 2.4.2014, לאחר דיון שהתקיים לפניו, נתן בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשמת הבכירה ב' יהלום ) למבקשים רשות להתגונן בטענה שהם דיירים מוגנים בנכס. ביום 23.10.2017 קיבל בית משפט השלום (כב' השופטת מ' ליפשיץ- פריבס ) את התביעה והורה על פינוי המבקשים מהנכס. תחילה ציין בית המשפט כי אין להידרש לטענות המבקשים בדבר זכויות המשיב 1 בנכס, שכן לא ניתנה להם רשות להתגונן בעניין זה. נקבע כי המבקשים אינם דיירים מוגנים: המבקשים 1–2 לא הוכיחו שניהלו את החנות עם אביהם – הדייר המוגן המקורי –ב-6 החודשים שקדמו לפטירתו; המבקשים 3 ו-5 היו בעלים של דירה אחרת למגורים בתקופה הרלוונטית לקניית מעמדם כדיירים ממשיכים בדירה 3; המבקשים 4 ו-6 לא התגוררו בדירה 2 ב-6 החודשים שקדמו לפטירת אימו של המבקש 4, הדיירת המוגנת המקורית.
2.
ביום 22.10.2018 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא א' פרקש והשופטים ע' שחם ו א' רובין ) את ערעור המבקשים. נמצא כי ההחלטה לתחום את הרשות להתגונן לשאלת מעמד המבקשים כדיירים מוגנים ניתנה בהמשך להסכמת הצדדים בדיון בבית משפט השלום. בית המשפט הוסיף כי עיקר הערעור מופנה נגד קביעות עובדתיות שאין עילה להתערב בהן. אשר על כן, אימץ בית המשפט את פסק הדין של בית משפט השלום, לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
3.
מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. המבקשים מכחישים כי הסכימו להגביל את הרשות להתגונן לשאלת מעמדם כדיירים מוגנים. לטענתם, בא כוחם בבית משפט השלום לא ויתר על טענותיהם בדבר זיקת המשיב 1 לנכס, שנטענו בבקשה למחיקת כותרת התביעה. המבקשים טוענים כי אי התייחסות לטענות אלו בערכאות הקודמות פגעה בזכויותיהם הדיוניות. לגופם של דברים טוענים המבקשים כי למשיב אין זכויות בנכס. נוסף על כך נטען כי בראיות שעמדו לפני בית משפט השלום היה יסוד לקבוע שכלל המבקשים הם דיירים מוגנים בנכס. ביום 2.12.2018 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום עד להכרעה בבקשת הרשות לערער.
4.
לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובצרופותיה
באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן מקום שבו מעלה הבקשה שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או שדחייתה תגרום למבקש עיוות דין (רע"א 4163/18 עזבון אזראן נ' היימן , פסקה 6 (13.6.2018); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה שלפניי אינה באה בגדר אמת המידה האמורה. טענות המבקשים בדבר זכויותיהם כדיירים מוגנים בנכס מכוונות לממצאי עובדה שקבע בית משפט השלום, ומשכך אינן מצדיקות מתן רשות לערער (רע"א 6511/18
ברעלי נ' דדש , פסקה 3 (12.11.2018) ). אף לא שוכנעתי כי נגרם למבקשים עיוות דין. כפי שציין בית המשפט המחוזי, מפרוטוקול הדיון מיום 2.4.2014 עולה כי ההחלטה לתחום את הרשות להתגונן לשאלת הדיירות המוגנת ניתנה בהמשך להסכמת בא כוח המבקשים וממילא איש מהצדדים לא הגיש הליך ערעורי על החלטה זו. לא מצאתי כי נפל פגם בהליך לפני בית משפט השלום (השוו לרע"א 2984/18 בוטייל נ' אנגל , פסקה 2 (13.6.2018)).
הבקשה למתן רשות לערער נדחית אפוא, וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ה בכסלו התשע"ט (3.12.2018).
ש ו פ ט