פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6511/18
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1. נילי ברעלי
2. גלעד ברעלי
נ ג ד
המשיבים:
1. יצחק
דדש
2. מיכל
דדש
3. יצחק
צ'צ'י
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא א'
פרקש
והשופטים ע' שחם וא' רובין) בע"א 37792-03-18 מיום 4.7.2018
בשם המבקשים:
בעצמם
החלטה
1.
המבקשים רכשו מהמשיבים דירה (להלן: הדירה ) בשנת 1996. המשיבים התחייבו, בין היתר, לרשום בית משותף (להלן: חובת
הרישום ). הזכויות לא נרשמו. בפסק בוררות משנת 2004 (שהושלם בשנת 2005. להלן: פסק הבורר ) חויבו המשיבים לשלם למבקשים פיצויים מוסכמים בגין הפרת חובת הרישום (להלן: הפיצוי ששולם ) . בתום הליכים רבים בין הצדדים תבעו המבקשים את המשיבים וביקשו פיצויים על ירידת ערך הדירה בגין הפרת חובת הרישום; לחלופין – פיצויים מוסכמים; נוסף על כך, פיצוי על טרחה ועוגמת נפש. בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' אבמן-מולר ) דחה את התביעה ביום 28.1.2018. בית המשפט מצא כי חובת הרישום דרשה מהמבקשים לשתף פעולה עם המשיבים, אך המבקשים לא שיתפו פעולה כנדרש מהם. לכן נקבע כי המבקשים מנועים מלטעון נגד המשיבים בעניין הפרת חובת הרישום. בית המשפט הוסיף כי אף אם אין מניעות, יש לדחות את התביעה. נקבע כי על הפרת חובת הרישום המבקשים זכאים לתבוע פיצוי על נזקיהם או פיצויים מוסכמים – אך לא את שניהם. הואיל ובפסק הבורר נקבע פיצוי בגין הפרת חובת הרישום, קבע בית המשפט, אין המבקשים רשאים לתבוע שנית פיצויים מוסכמים. על בסיס חוות דעת של שמאית נקבע כי המבקשים לא הוכיחו שערך הדירה ירד. כמו כן, נמצא כי על עוגמת הנפש אין מקום לפסוק פיצוי גדול יותר מהפיצוי ששולם. לבסוף דחה בית משפט השלום את תביעתם של המבקשים בדיני עשיית עושר ולא במשפט, מפני שבהתקיים חוזה אין לומר שהמשיבים קיבלו טובת הנאה שלא על פי זכות בדין. ביום 4.7.2018 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא א' פרקש והשופטים ע' שחם ו א' רובין ) לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 460(ב) ), את ערעור המבקשים. הוא ציין כי פסק הדין של בית משפט השלום מפורט ומנומק, וכי קביעותיו העובדתיות והמשפטיות מקובלות עליו במלואן.
2.
מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. בעיקרם של דברים, המבקשים טוענים כי הקביעות בשאלת שיתוף הפעולה להשלמת חובת הרישום נעדרות תמיכה בחומר הראיות ומנוגדות לראיות שהמבקשים הציגו. בפסק הדין של בית משפט השלום חסרה הנמקה, כך נטען, ועל כן נפל פגם באימוצו מכוח תקנה 460(ב). המבקשים מוסיפים כי לא היה מקום להסתמך על חוות הדעת של השמאית, כי הם זכאים לפיצוי מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, וכי הם זכאים לפיצוי מוסכם משום שהופר תנאי שנקבע בפסק הבורר. הם הוסיפו כי בית משפט השלום פסק בטענות שלא הופיעו בטענות המשיבים או שלא הופיעו בטענותיהם בהליכים הקודמים.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה , באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שהבקשה מעוררת שאלה משפטית רחבה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (רע"א 1618/18 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 3 (15.5.2018); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123, 128 (1982) ). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמת המידה האמורה. טענות המבקשים מכוונות בעיקרן נגד ממצאי עובדה שקבע בית משפט השלום, ומשכך אינן מגלות עילה ליתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (רע"א 5185/18 אל-טרנס עבודות תשתית הנדסה ופיתוח בע"מ נ' שלמייב , פסקה 3 (5.7.2018)) . כמו כן לא מצאתי כי נפל פגם בהיקף ההנמקה בפסק הדין באשר לשיתוף הפעולה מצד המבקשים בקיום חובת הרישום, נוכח ביסוסה המפורט בפסק הדין ( רע"א 5845/18 פלוני נ' משרד האוצר , פסקה 4 (13.9.2018) ). בית משפט השלום יישם את הדין על עניינם של המבקשים. טענות בדבר יישום הדין אינן עילה לתת רשות לערער (רע"א 1690/17 חממי נ' גוזי , פסקה 4 (3.4.2017)).
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ד' בכסלו
התשע"ט
(12.11.2018).
ש ו פ ט