רע"א 5185/18 אל-טרנס עבודות תשתיות הנדה ופיתוח בע"מ נ. ניסים שלמייב

1.

ברקע הבקשה שלפניי סכסוך כספי בין המבקשת לבין המשיבה 2 ואחד מעובדיה, המשיב 1, אגב עבודות שביצעה המשיבה 2 עבור המבקשת במסגרת פרויקט בנייה בעיר באר שבע (להלן: הפרויקט ). המשיבה 2 הגישה תביעה נגד המבקשת בטענה שלא שולמה לה ולמשיב 1 מלוא התמורה המוסכמת עבור חודשי העבודה האחרונים בפרויקט; ואילו המבקשת הגישה תביעה נגד המשיבים להשבת חלק מהתמורה ששולמה להם עבור עבודות שלא בוצעו בסופו של יום; להשבת תשלומים מיותרים ששולמו לפועלים בפרויקט עקב שיטת תמחור שנקטה המשיבה 2 בניגוד להסכמת הצדדים; ולפיצוי בעד ליקויים נטענים עבודות הבנייה. הדיון בתביעות אוחד.

2.

ביום 5.2.2018 קיבל בית משפט השלום באשקלון (כב' השופטת הבכירה ס' כהן ) את תביעת המשיבה 2 ודחה את תביעת המבקשת. נקבע, בין היתר, כי יש לקבל את גרסת המשיב 1 לעניין שכרו המוסכם; כי אין להטיל על המשיב 1 את האחריות לעיכובים בביצוע הפרויקט או לליקויים בעבודתם של אחרים מטעם המבקשת; כי יש לדחות את גרסת המבקשת שלפיה הצדדים הסכימו על שיטת תמחור אחרת של שכר הפועלים מזו שבוצעה בפועל; כי אין לקבל את חישובי המבקשת אשר להיקף התמורה הראויה על שירותי המשיבה 2; וכי לא הוכח שהליקויים שנמצאו בפרויקט נגרמו כתוצאה מעבודה רשלנית של המשיבה 2 או מי מטעמה. בנתון לכל האמור נפסק כי על המבקשת לשלם למשיבה 2 סך של 632,595 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 60,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים ש' דברת , י'

פרסקי ו ג' גדעון ) דחה ביום 27.6.2018 ערעור שהגישה המבקשת לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בין היתר נקבע כי הערעור מכוון, רובו ככולו, נגד קביעות עובדתיות שקבע בית משפט השלום, וכי אין מקום להתערב בהן.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שבצדה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת כי נפלו טעויות בקביעות עובדתיות שקבע בית משפט השלום באשר לפגמים בעבודתו של המשיב 1; לחישוב התמורה המוסכמת בין הצדדים; ולשיטת התמחור של עבודת הפועלים. כן נטען כי בית משפט השלום לא התייחס לשאלת אחריותה של המשיבה 2 לליקויים שנתגלו בעבודתה, באופן הפוגם בהנמקתו של פסק הדין. חרף ניסיונה של המבקשת לשוות לבקשתה נופך עקרוני – בכל הנוגע ליחסי העבודה בין מזמין עבודת בנייה לקבלני משנה – לגופם של דברים ניכר כי טענותיה מכוונות בעיקרן נגד הקביעות העובדתיות בפסק הדין של בית משפט השלום. טענות מסוג זה אינן מצדיקות מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פי אמות המידה המקובלות ( רע"א 1618/18

פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 3 (15.5.2018) ; ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). אף לא שוכנעתי, כטענת המבקשת, כי נפל פגם בהנמקתו של פסק הדין של בית משפט השלום, בשים לב לקביעה המפורטת והמנומקת בפסק הדין שלפיה לא הוכח כי הליקויים שנמצאו בפרויקט נגרמו כתוצאה מעבודה רשלנית של המשיבה 2 או מי מטעמה.

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה מתייתרת בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה בצדה. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.