פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1690/17
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1.
בנימין חממי
2. ישראל חממי
3. רבקה כרמי
נ ג ד
המשיבים:
1.
אמנון גוזי
2. איתמר גוזי
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' נד"ב, ב' טולקובסקי
וי' קינר) בע"א 64890-06-16 מיום 19.1.2017
בשם המבקשים:
עו"ד צבי מנדל
החלטה
1.
המבקשים הגישו תביעה לפירוק שיתוף ולתשלום דמי שימוש ראויים במקרקעין נגד המשיבים, בגין שימוש בחלק ממגרש השייך להם (להלן:
הנכס ו התביעה ) . המשיבים הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת א' רוטקופף ) נעתר לבקשה באופן חלקי והורה על דחיית עילת התביעה הנוגעת לתקופה שקדמה לשבע השנים לפני הגשת התביעה. בתוך כך קבע בית המשפט כי בהליך קודם שניהלו המבקשים נגד המשיבים בנושא זה, נקבע כי הטענה לזכאות לדמי שימוש עובר לשנת 1993 התיישנה (להלן:
ההליך הקודם )
ומשכך אין מקום להידרש לטענות לדמי שימוש בקשר לתקופה זו. אשר לתקופה שלאחר שנת 1993 ולפני שנת 2007 (קרי: שבע שנים לפני הגשת ההליך הנוכחי), קבע בית המשפט כי גם מבלי להביא במניין תקופת ההתיישנות את תקופת ניהול ההליך הקודם, שהופסק על ידי בית המשפט לפי הוראת תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) , משחלפו כ-10 שנים בין הפסקתו לבין הגשת התביעה, התיישנה עילת דמי השימוש מכוח ההליך הקודם. עוד נקבע כי המשיבים לא הודו בזכותם של המבקשים לדמי שימוש וגם מטעם זה התביעה התיישנה בקשר לתקופה הקודמת לשנת 2007; וכי עילת התביעה שמקורה בדמי השימוש ביחס לתקופה של שבע השנים האחרונות לפני הגשת התביעה, לא התיישנה.
2.
המבקשים ערערו על החלטה זו ובפסק דין מיום 19.1.2017 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' נד"ב , ב' טולקובסקי
ו י' קינר ) את הערעור בגדרי תקנה 460(ב) לתקנות . בנוסף, בית המשפט קבע כי בדין נקבע כי הפסקת ההליך הקודם כמוה כמחיקתו ומשזו לא הותנתה בהסכמה בעניין טענות ההתיישנות, אין לראות בה כעוצרת את מרוץ ההתיישנות. עוד נקבע כי המשיבים לא הודו בקיומה של זכות המבקשים לדמי שימוש ראויים.
3.
מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה נטען, בתמצית, כי מניין תקופת ההתיישנות צריך לחול מיום שהודו המשיבים ואביהם המנוח בזכותם הנטענת של המבקשים לדמי שימוש; כי הערכאות הקודמות יישמו באופן שגוי את הוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958; וכי לא התקיימו התנאים להחלתה של תקנה 460(ב) לתקנות.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי דינה להידחות. מקרה זה אינו בא בקהלם של המקרים החריגים אשר מצדיקים מתן רשות לערער לבית משפט זה ב"גלגול שלישי" בהתאם לאמת המידה המקובלת (ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). טענות המבקשים בדבר התיישנות עילת התביעה בגין דמי שימוש בנכס נדונו והוכרעו בפסק דין מנומק ומפורט של בית משפט השלום – אשר יישם בעניין זה את הוראות הדין על פי עובדות המקרה שהונחו לפניו. קביעות אלו אומצו במלואן בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, שדחה את טענותיהם העיקריות של המבקשים גם לגופן. טענות המבקשים לפניי מופנות בעיקרן לקביעות עובדתיות ומשפטיות וליישום הדין במקרה הקונקרטי על ידי הערכאות הקודמות, ומשכך אין הבקשה מעוררת שאלה עקרונית כללית הראויה להתברר בגלגול שלישי. עוד יוער כי העובדה שבית
המשפט המחוזי דחה את הערעור בהתבסס על תקנה 460(ב) לתקנות , אינה מקימה כשלעצמה עילה למתן רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 4243/15 אלי, רוני ואבי יוזמה ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל , פסקה 4 (16.7.2015) ; רע"א 1708/14
אלטורי נ' זילברמן , פסקה 4 (31.8.2014)).
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' בניסן
התשע"ז (3.4.2017).
ש
ו פ ט