רע"א 7186/18 חלים דיב ג'רוס נ. רביע אליאס מבאריכי

1.

שני אחים, דיב ונימר, היו בעלים של חלקת מקרקעין (להלן: המקרקעין ) ובה בית מגורים (להלן: הבית ). המבקשים 1–7 והמנוח שעיזבונו הוא המבקש 8 (המנוח להלן: כרים ), הם ילדיו של דיב, והם ירשו אותו לאחר שהלך לעולמו בשנת 1995. בשנת 2014 תבע נימר לפרק את השיתוף במקרקעין (להלן: התביעה ). הוא ציין כי הבית והמקרקעין אינם ניתנים לחלוקה בעין, ולכן ביקש לפרק את השיתוף על דרך של מכירה. כמה ימים לאחר מכן מכר נימר את זכויותיו במקרקעין ובבית למשיב. המשיב החליף את נימר בתור התובע בתביעה. במהלך הדיון בתביעה ביקש המשיב להוסיף לה סעד של חלוקה בעין, אולם הבקשה נדחתה. ביום 14.12.2017 פסק בית משפט השלום (כב' השופט א' שדה ) בתביעה. בדיון בחלוקה בעין "בפן האקדמי ובקליפת אגוז" נמצא כי סעד זה אינו ישים במקרה זה מטעמי תכנון ותועלת, וכי הוא יגרום למשיבים הפסד ניכר. בית משפט השלום קבע כי יש לפרק את השיתוף על דרך של מכירה – אולם בנסיבות העניין לא במכירה פומבית, כי אם במכירה למבקשים. בעיקר עמד בית המשפט על כך שהאלמנה של כרים וילדיו ממשיכים להתגורר בבית במעמד של בני רשות, ולמעשה במעמד של דיירים מוגנים. עוד צוין כי המשיב ידע זאת כשרכש את הזכויות של נימר, ואין למשיב זיקה רגשית, היסטורית או פיזית לבית.

2.

ביום 15.8.2018 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא ר' סוקול בהסכמת השופטים מ' רניאל ו י' קראי-גירון ) את ערעור המשיב. נקבע כי בפירוק שיתוף במקרקעין יש להעדיף חלוקה בעין על פני מכירה, ובכל מקרה יש לבחון את האפשרות לערוך חלוקה בעין. בית המשפט המחוזי עמד על כך שבית משפט השלום דחה את הבקשה להוסיף סעד, ולכן נמנע בירור עובדתי מלא של שאלת האפשרות לערוך חלוקה בעין – ומנגד התאפשר בירור חלקי בלבד של הסוגיה במהלך עדות של מומחה. כמו כן, צוין כי היה על בית משפט השלום לשמוע ראיות בסוגיית ההפסד הניכר שעלול להיגרם למשיבים אם תהיה חלוקה בעין. עוד נקבע כי פירוק שיתוף על דרך של מכירה יש לערוך במכירה פומבית או (בנסיבות מיוחדות) בהתמחרות בין השותפים, ואי אפשר לכפות על שותף אחד למכור את חלקו לשותף אחר. בית המשפט המחוזי הוסיף כי האלמנה של כרים וילדיו אינם דיירים מוגנים, וכי זכותם להשתמש בבית אינה אמורה להימשך לאחר פירוק השיתוף. בית המשפט המחוזי השיב את הדיון לבית משפט השלום כדי שהצדדים יביאו ראיות בדבר האפשרויות לחלוקת הנכס, ולחלופין להורות על מכירה פומבית או על התמחרות בין הצדדים.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים כי מתעוררת בעניינם שאלה עקרונית ומהותית בדבר היכולת לפרק שיתוף במקרקעין על דרך של כפייה על שותף אחד למכור את חלקו לשותף האחר. הם מונים טעמים לכך שיש לחייב את המשיב למכור להם את חלקו, ומציינים שהאלמנה של כרים וילדיו הם במעמד של דיירים מוגנים בבית. המבקשים מוסיפים שהבקשה לערוך חלוקה בעין היא הרחבת חזית אסורה, ואף לגוף העניין אין לקבל אותה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שהבקשה מעוררת שאלה משפטית רחבה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (רע"א 1618/18 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 3 (15.5.2018); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123, 128 (1982) ).

אם בבקשת רשות לערער עולה סוגיה תיאורטית בלבד שאין לה השפעה על תוצאת פסק הדין, אין לתת רשות לערער בגינה (רע"א 10216/17 זיו נ' עיריית ירושלים , פסקה 4 (10.10.2018); רע"א 2695/17 עיריית ירושלים נ' פמיני , פסקה 5 (9.5.2017)). אף אם אניח – לצורך הדיון – כי השאלה בדבר כפיית שותף במקרקעין למכור את חלקו לשותף אחר מעוררת שאלה משפטית רחבה, עדיין עומדת בפני המבקשים משוכה אחרת. בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון מטעמים שקשורים לשאלת החלוקה בעין. זו הדרך המועדפת לפירוק שיתוף במקרקעין (סעיף 40(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; רע"א 1017/97 רידלביץ נ' מודעי , פ"ד נב(4) 625, 635 (1998)). אם יימצא שיש לנקוט אותה בענייננו, אין צורך לדון בשאלת המכירה הכפויה.

אשר לסוגיית החלוקה בעין, הערכאות הקודמות יישמו בה את הדין, וטענות בדבר יישום הדין אינן עילה לתת רשות לערער (רע"א 1690/17 חממי נ' גוזי , פסקה 4 (3.4.2017)). אף העובדה שהערכאות הקודמות הגיעו למסקנות שונות בעניין זה, אין בה כשלעצמה כדי להקים עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (בע"ם 7320/10 פלונית נ' פלוני , פסקה 4 (14.11.2010)).

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.