רע"א 7685-22 רע"א 7685-22

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.9.2022 (ע"א 50223-01-22, סגן הנשיא ר' סוקול, השופט הבכיר מ' רניאל והשופטת י' קראי-גירון). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 24.11.2021 (ת"א 6015-01-14, השופט א' שדה).

2.בפתח הדברים ייאמר כי בקשת רשות ערעור קודמת שהגישו המבקשים נגד המשיב לבית משפט זה, נדחתה ביום 19.11.2018 (רע"א 7186/18, השופט ע' פוגלמן). עיקרי העובדות וההליכים הקודמים (נכון לעת ההיא) פורטו בהחלטה זו, ועל כן הדברים יוצגו להלן בתמצית בלבד.

3.מקורו של ההליך דנן בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין בעיר שפרעם אשר מצוי בהם בית מגורים (להלן: הנכס). בעבר היה הנכס בבעלותם של שני אחים – דיב ונימר. המבקשים הם יורשיו של דיב (שבעת ילדיו ועזבונו של בן נוסף), בעוד המשיב הוא מי שרכש את זכויותיו של נימר בנכס. התביעה המקורית לפירוק השיתוף הוגשה על-ידי נימר כבר ביום 5.1.2014 בטרם מכר את זכויותיו בנכס. בהמשך לכך, לאחר שרכש את הזכויות בנכס, המשיב החליף את נימר כתובע.

4.ביום 14.12.2017 הורה בית משפט השלום על פירוק השיתוף בדרך של מכירה כפויה, כך שהמבקשים יקנו את חלקו של המשיב בנכס, והוסיף כי הסעד של חלוקה בעין אינו ישים במקרה דנן.

5.המשיב הגיש על כך ערעור לבית המשפט המחוזי, וזה התקבל ביום 15.8.2018 (ע"א 34754-01-18). בית המשפט המחוזי הדגיש כי בית משפט השלום לא בחן באופן מלא את היתכנות האפשרות של חלוקה בעין, הגם שזו היא דרך המלך לפירוק שיתוף במקרקעין. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת התיק לבית משפט השלום "על מנת לאפשר לצדדים להביא ראיות בדבר האפשרויות לחלוקת הנכס או לחלופין להורות על מכירתו במכירה פומבית או בהתמחרות בין השותפים". בקשת רשות הערעור שהוגשה על כך נדחתה כנזכר לעיל (רע"א 7186/18).

6.לאחר השבת התיק לבית משפט השלום, הגיש כל אחד מהצדדים חוות דעת של מהנדס מטעמו באשר לאפשרות לבצע חלוקה בעין של הנכס. המהנדס מטעם המשיב ערך הצעה לחלוקה בעין באופן שוויוני, במסגרתה ייבנה קיר מפריד בנכס ותיעשה בו חלוקה פנימית חדשה. מנגד, המבקשים הגישו חוות דעת שבה צוין כי חלוקה בעין תגרום לפגיעה ניכרת בנכס, בערכו וביכולת להשתמש בו, כך שאין להורות עליה. בעקבות זאת מינה בית המשפט המחוזי מומחה מטעמו (להלן: המומחה). בסופו של דבר הגיע המומחה למסקנה כי הדרך המיטבית לפירוק השיתוף בנכס היא באמצעות חלוקה בעין. חוות הדעת של המומחה כללה התייחסות לשתי אפשרויות חלוקה (האחת, בהתאם ל"ציר הסימטריה" של הנכס, והאחרת, בהתחשב בשימוש בחללים הפנימיים הקיימים בנכס תוך יצירת שתי דירות כמעט שוות בשטחן).

7.בית משפט השלום קבע כי בנסיבות העניין, ובשים לב לעמדתה של ערכאת הערעור, יש להעדיף את הדרך של חלוקה בעין. בהמשך לכך, קבע בית משפט השלום כי מבחינה מעשית יש להעדיף את האפשרות השנייה שהציע המומחה, במסגרתה יחולק הנכס לשתי דירות.

8.זו הפעם המבקשים הם שהגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשים לא הרימו את הנטל לשכנע כי בנסיבות העניין חלוקה בעין אינה אפשרית או גורמת להפסד ניכר. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי לא נפל כל פגם בקביעה שפירוק השיתוף ייעשה בדרך של חלוקה בעין, בהתאם לחוות דעתו של המומחה, אשר יש לתת לה משקל רב. עוד צוין כי המבקשים לא הצביעו על טעות בולטת של המומחה או על נסיבה אחרת המצדיקה לדחות את עמדתו.

9.בקשת רשות הערעור הנוכחית מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים, בין השאר, כי המקרה דנן מעורר שאלות משפטיות עקרוניות הנוגעות לסמכותו של בית המשפט להורות על מכירה כפויה של זכויות אחד השותפים במקרקעין לשותף האחר בהם, בהתאם לסעיף 40(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. עוד נטען, כי המקרה דנן נכנס לגדרו של החריג המצדיק להימנע מחלוקת הנכס בעין, בהתחשב בכך שחלוקה כזו תהיה כרוכה בנזקים כבדים ובלתי הפיכים. כמו כן, נטען כי יש לחייב את המשיב למכור את חלקו בנכס למבקשים אף מכוח עקרון תום הלב.

10.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ונתתי דעתי לטענותיהם של המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה. זאת, מאחר שהבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". חרף ניסיונם של המבקשים לשוות כסות עקרונית לבקשתם, למעשה טענותיהם נושאות אופי "ערעורי" ונטועות היטב בנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן. כמו כן, לא התרשמתי כי דחיית הבקשה עלולה לגרום עיוות דין. טענותיהם של המבקשים נבחנו ונדונו על-ידי הערכאות הקודמות – אף יותר מפעם אחת – ולא מצאתי כי נפל בהכרעותיהן פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

11.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.