רע"א 4179-22 רע"א 4179-22

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.4.2022 (רע"א 38249-02-22, השופטת א' קלמן ברום). בית המשפט המחוזי קיבל בחלקו ערעור שנסב על החלטתו של בית משפט השלום בהרצליה מיום 12.2.2022 (ת"א 26789-09-21, הרשמת הבכירה י' מרמור דומב).

2.ברקע הדברים יצוין בתמצית בלבד כי המבקשת, המייצגת את עצמה בהליך דנן, הגישה תביעה כספית נגד עורכי הדין שייצגו אותה (המשיבים 2-1) ועורכי הדין שייצגו את בן זוגה לשעבר (המשיבים 4-3) בהליכי הגירושין בעניינם. התביעה, שהוגשה ביום 19.9.2021, נסבה על טענות לייצוג רשלני, והועמדה על סך של 1,152,678 שקלים, תוך התייחסות לראשי נזק שונים, ובין היתר נזקי רכוש, נזק לא-ממוני, שכר טרחה ועוד. יחד עם כתב התביעה, המבקשת הגישה בקשה לפטור מאגרה. עניינו של ההליך דנן בבקשה זו.

3.בית משפט השלום קיבל את הבקשה ופטר את המבקשת מתשלום אגרה בהסתמך על מצבה הכלכלי. בית משפט השלום ציין שמצא קושי בטענות המבקשת, אולם תביעתה אינה חסרת סיכוי של ממש.

4.ביום 16.2.2022 הגישה המשיבה 1 לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטה זו. לטענתה, המבקשת לא הוכיחה מצב כלכלי המצדיק פטור מאגרה, ומכל מקום סיכויי התביעה שהגישה קלושים. המשיבים 5-2 הצטרפו לטענות אלו. מנגד, המבקשת טענה כי בקשת רשות הערעור לא הוגשה במועד וכן הלינה על כך שהבקשה לא הומצאה לה.

5.בית המשפט המחוזי קבע שיש לתת רשות ערעור במקרה זה, ובהמשך לכך אף קיבל את הערעור באופן חלקי. בפסק דינו, קבע כי בקשת רשות הערעור הוגשה במסגרת הזמן הנקוב בתקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), ובכך דחה את טענת המבקשת בדבר איחור במועד ההגשה. לגוף העניין קבע בית המשפט המחוזי כי בית משפט השלום לא בחן את סבירותם של הסכומים הנתבעים, הגם שהמבקשת תבעה סכומים גבוהים ואף מופרזים לכאורה, וזאת מבלי להוסיף פירוט משכנע באשר לשיעורם. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי קיבל את ממצאיו של בית משפט השלום באשר ליכולתה הכלכלית הנמוכה של המבקשת. נוכח דברים אלו, וכדי להבטיח את זכות הגישה לערכאות של המבקשת, ובמקביל למנוע מצב בו הפטור מתשלום אגרה מנוצל לשם תביעת סכומים מופרזים, צמצם בית המשפט המחוזי את הפטור מאגרה כך שיחול על סכום תביעה של עד 400,000 שקלים בלבד.

6.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הבקשה הוגשה לבית משפט זה ביום 20.6.2022, אך התיק הונח על שולחני רק ביום 28.11.2022, לאחר שהמבקשת קיבלה פטור מתשלום אגרה בבית משפט זה והפקידה ערובה בסך של 3,000 שקלים.

7.לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי הכריע בעניינה אף שלא כל החומר הרלוונטי הונח בפניו ותוך פגיעה בזכותה להליך הוגן מאחר שלא קיבלה הזדמנות מספקת להגיב לגופה של בקשת רשות הערעור. המבקשת מוסיפה וטוענת כי היא הוכיחה את קיומם של שני התנאים המצטברים למתן פטור מאגרה, הקבועים בתקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשע"ז-2007, בשים לב לכך שלטענתה ההליך שנקטה בו מגלה עילה ובהתחשב בחוסר יכולתה הכלכלית לשלם את האגרה.

8.ביום 15.12.2022, בהתאם להחלטתי, הגישה את תגובתה המדינה, שהיא משיבה בהליך זה בעניין האגרה בלבד. באשר ליכולתה הכלכלית של המבקשת, המדינה סבורה כי היא אכן מצויה במצב כלכלי רעוע. יחד עם זאת, נוכח העובדה שהמבקשת סיימה לאחרונה לימודי משפטים והחלה התמחות בעריכת דין, ממליצה המדינה לבחון בשנית את יכולתה הכלכלית. באשר לסיכויי ההליך, המדינה סבורה שאלו נמוכים, נוכח עמדת הפסיקה לפיה הטלת אחריות על עורך דין צריכה להיעשות בזהירות. המדינה מוסיפה וטוענת כי לשיטתה סכום התביעה מופרז, וסומכת את ידה על האיזון שבוצע בבית המשפט המחוזי, תוך שהיא ממליצה להותיר את הפטור החלקי שקבע על כנו.

9.המשיבים 2-1 הגישו, גם הם בהתאם להחלטתי, תגובות לבקשת רשות הערעור. לטענת המשיבה 1, הבקשה אינה עומדת ברף הגבוה שנקבע למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לגוף הבקשה, המשיבה 1 מוסיפה וטוענת כי סכום התביעה שהגישה המבקשת מופרז ונסמך על ראשי נזק מופרכים. עוד מטעימה המשיבה 1 כי יידעה את המבקשת בדבר בקשת רשות הערעור שהגישה בבית המשפט המחוזי כבר ביום 22.2.2022. לבסוף, המשיבה 1 מטילה ספק בכך שהמבקשת אינה בעלת אמצעים לשלם את האגרה.

10.המשיב 2 טוען אף הוא טענות דומות, ומוסיף כי סיכויי תביעת המבקשת קלושים, כי מרבית טענותיה בתביעה אינן נוגעות אליו ואף כי טענותיה כלפיו התיישנו.

11.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות משזו אינה עומדת ברף המחמיר שנקבע למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" המעוגן בתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי. עניין זה אינו מעורר שאלה עקרונית בעלת השלכות רוחב, אלא נטוע היטב בנסיבות הקונקרטיות של הצדדים (ראו, מני רבים: רע"א 7685/22 ג'רוס נ' מבאריכי, פסקה 10 (1.12.2022); רע"א 3430/22 לוגסי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 8 (28.11.2022)). כמו כן, כידוע, לתשלום אגרת בית משפט תכלית כפולה: מימון השירות המשפטי ומניעת ניצול לרעה של ההליך המשפטי בדרך של הגשת תביעות סרק (ראו: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 11 (17.10.2007)). פסק דינו של בית המשפט המחוזי מאזן היטב בין שתי תכליות אלו, ועל כן לא התרשמתי כי דחיית הבקשה עלולה לגרום למבקשת עיוות דין.

12.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, והרבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.