רע"א 10216/17 אלי בצלאל זיו נ. עיריית ירושלים

1.

המשיבה הגישה ביום 15.6.2016 נגד המבקש תובענה לפי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: חוק ההסדרים ), לגביית חוב ארנונה שצברה חברה פרטית שהוא בעל מניות ודירקטור בה (להלן: החברה ) . ביום 6.6.2017 נתן בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר צבן ) פסק דין חלקי בתובענה. הוא קבע כי התביעות לגביית חובות הארנונה שצברה החברה עד שנת 2009 התיישנו לכל המאוחר ביום 31.12.2015. בית המשפט הוסיף וקבע כי פסק דין שניתן לזכות המשיבה בתובענה קודמת שהגישה נגד החברה, לא האריך את תקופת ההתיישנות של התובענה הנוכחית שהגישה נגד המבקש. על יסוד כל האמור דחה בית המשפט את התובענה נגד המבקש בגין חובות הארנונה שצברה החברה עד שנת 2009.

2.

בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים א' דראל , ע' זינגר ו ח' מאק-קלמנוביץ ) קיבל ערעור שהגישה המשיבה על פסק הדין החלקי. הוא קבע כי תובענות שהגישה המשיבה נגד החברה לגביית חובות הארנונה – באחת ניתן פסק דין בשנת 2010, ובשנייה ניתן פסק דין בשנת 2012 – עיכבו את התיישנות התביעה. כמו כן ציין בית המשפט כי תקופת ההתיישנות של עילת התביעה נגד המבקש מתחילה רק במועד שבו התקיימו תנאיה לפי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, ולא בהכרח במועד היווצרות עילת התביעה נגד החברה. החברה הפסיקה את פעילותה – אחד התנאים בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים – בחודש ספטמבר 2009. על כן נקבע כי עילת התביעה נגד המבקש צמחה לכל המוקדם במועד זה. לכן קיבל בית המשפט את ערעורה של המשיבה והורה להשיב את התיק לבית משפט השלום לשם דיון בתובענה לגופה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי עניינו מעורר שאלה עקרונית בדבר היחס בין ההסדר המתיר לרשות לגבות חוב ארנונה של חברה פרטית מבעלי השליטה בה, לדיני ההתיישנות. המבקש סבור כי עילת התביעה נגד בעל השליטה אינה נפרדת מעילת התביעה נגד החברה שבשליטתו, ולפיכך התיישנות התביעה נגדה גוררת את התיישנות התביעה נגדו. אשר לעניינו טוען המבקש כי אין בפסקי הדין שניתנו נגד החברה כדי להאריך את מניין תקופת ההתיישנות בתביעת המשיבה נגדו. זאת, מכיוון שלא היה צד לתובענות נגד החברה, ומשום שזכות התביעה נגדו מבוססת על חוב הארנונה של החברה ולא על פסקי הדין שניתנו נגדה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שהבקשה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת (רע"א 2695/17

עיריית ירושלים נ' פמיני , פסקה 5 (9.5.2017) ; ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). אולם ההכרעה בשאלה העקרונית שלטענת המבקש מעוררת בקשתו, לא תשנה את התוצאה בעניינו. בין שיש לבחון את עילת התביעה נגד החברה – שבעניינה ניהלה המשיבה תובענות שהסתיימו בפסקי דין לחובת החברה בשנים 2010 ו-2012 – בין שיש לבחון את עילת התביעה נגד המבקש – אשר, כפי שמסתבר מפסק הדין של בית המשפט המחוזי, צמחה לכל המוקדם בחודש ספטמבר 2009 – הרי שהתובענה שהגישה המשיבה נגד המבקש ביום 15.6.2016, הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. משכך, דיון בשאלה העקרונית שעורר המבקש אינו הכרחי להכרעה בעניינו, ובקשתו אינה מצדיקה מתן רשות לערער (רע"א 4699/17 בר נוי נ' סביר , פסקה 5 (2.8.2017) ).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.