פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
1456/21
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המבקשת:
ויליאם את יוסף הררי בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלונית
3. פלוני
4. פלוני
בקשה להארכת מועד
לנקיטת הליך; תשובת המשיבים לבקשה להארכת מועד; תגובת המבקשת מיום 12.4.2021
החלטה
בקשת רשות הערעור דנן מופנית כנגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעמ"ש 70039-11-19 מיום 30.12.2020 בשבתו כערכאת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע בתמ"ש 62564-10-10 מיום 3.10.2019.
בשים לב למועד מתן פסק-הדין, המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה היה בתוך שלושים ימים, ביום 31.1.2021. ואולם בקשת רשות הערעור הוגשה בחלוף שישים ואחד ימים (ביום 1.3.2021).
לעניין האיחור בהגשת ההליך הועלו במסגרת בקשת הארכה שלפניי ובכתבי הטענות שהוגשו בהמשך, שתי הטענות המרכזיות הבאות:
ראשית , כי בא-כוח המבקשת לא היה ער בעת הגשת ההליך לכך שלפי תקנה 45(ב) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, ניתן להגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור בתוך שלושים ימים ממתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ולא בתוך שישים ימים ממועד מתן פסק-הדין, כפי שנקבע ביחס לבקשות רשות ערעור שאינן בהליכי משפחה במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. טענה זו היא אפוא לאיחור בהגשת ההליך בשל טעות שבדין.
שנית , כי פסק-הדין לא הומצא כדין למבקשת או לבאת-כוחה דאז, ומכאן שממילא אין מקום למנות את מניין הימים להגשת ההליך מעת מתן פסק-הדין. בהקשר זה הובהר, בהמשך להחלטתי מיום 17.3.2021, כי ביום מתן פסק-הדין נשלחה לבאת-כוחה דאז של המבקשת הודעה על ידי מזכירות בית המשפט בדבר מתן " פרוטוקול ", אך לא בדבר מתן פסק-הדין (יוער בהקשר זה כי רק בדיעבד התברר למבקשת, לטענתה, כי פסק-הדין ניתן בהמשך הפרוטוקול ועל גבי אותו מסמך, אך הדבר לא צוין במפורש בהודעה עצמה שנשלחה על-ידי המזכירות).
בנסיבות אלה נטען כי קמה הצדקה להארכת המועד להגשת ההליך עד למועד הגשתו בפועל לבית משפט זה.
המשיבים מצידם מתנגדים לבקשה להארכת מועד.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשה להארכת מועד. אשר לטענה הראשונה שהועלתה על ידי המבקשת, סבורני כי לנוכח מועד הגשת ההליך – ביום 1.3.2021 ובתוך תקופת ה"הסתגלות" לתקנות החדשות – הרי שניתן להכיר בטעות שבדין שנפלה בענייננו (בעיתוי הרלוונטי) משום טעות שאדם סביר היה יכול להיקלע אליה באופן אשר עשוי להצדיק מתן ארכה להגשת ההליך, וזאת בפרט בהינתן העובדה שהמשיבים לא הצביעו על אינטרס הסתמכות קונקרטי על סופיותו של פסק-הדין מושא ההליך (ראו והשוו, בש"א 962/21 פלוני נ' פלונית (23.2.2021); בש"א 1396/21 פלוני נ' פלוני (16.3.2021); בש"א 1898/21 פלוני נ' פלונית (14.4.2021)).
אשר לטענה השנייה שהעלתה המבקשת, ראיתי ליתן משקל לכך שהתיעוד בדבר "צפייה יזומה" בפסק-הדין הינו מיום 30.12.2020 בשעות הערב ולאחר שעות העבודה הרגילות (ובענייננו המבקשת לא הסתמכה על מועד זה כמועד ההמצאה; ראו והשוו מנגד, בש"א 6682/20 שטיינבאום נ' אופק , פיסקה 10 (11.10.2020)), וכן לכך שמן האסמכתה שצורפה לתגובה מיום 12.4.2021 עולה כי ההודעה שנשלחה על-ידי מערכת "נט המשפט" ביום 30.12.2020 לא התייחסה למתן פסק-דין אלא ל"פרוטוקול" בלבד (ראו בהקשר זה, רע"א 10216/17 זיו נ' עיריית ירושלים (4.9.2018)).
משמצאתי כאמור ממש בשתי הטענות שהעלתה המבקשת, המגבשות בהצטברן "טעם מיוחד" להארכת המועד, החלטתי להיעתר לבקשה במובן זה שהמועד להגשת ההליך הערעורי יוארך עד למועד הגשתו בפועל.
בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
הטיפול בהליך יימשך כסדרו.
ניתנה
היום, כ"ג באייר התשפ"א (5.5.2021).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם