בש"א 962/21 פלוני נ. פלוני

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעמ"ש 2480-11-18 מיום 13.12.2020 (להלן: פסק הדין ) שבמסגרתו התקבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו בת"ע 5663-04-16 מיום 12.9.2018. אין מחלוקת בין הצדדים כי בא כוח המבקשים צפה בפסק הדין ביום 14.12.2020 וכי בהתאם לתקנה 45(ב) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן: התקנות ), המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין הוא 30 ימים מיום המצאתו. קרי, במקרה דנן, המועד האחרון להגשת ההליך היה ביום 13.1.2021.

2.

הבקשה שלפניי הוגשה ביום 10.2.2021. לפי הנטען בבקשה, מכיוון שמדובר בתקנות חדשות, "התבקשה מתמחת המשרד לברר נכונה את המועד, ונמסר לה כי ניתן להגיש את הבקשה בתוך 60 יום". עוד צוין, כי נוכח הרקע הרפואי של בא-כוח המבקשים, הוא מיעט להגיע למשרד עקב תחלואת הקורונה. המשיבה מתנגדת לבקשה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, ולא בלי התלבטות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. לשם הארכת מועד להגשת ערעור (או בקשת רשות ערעור) נדרש טעם מיוחד. האיחור בהגשת הבקשה דנן נבע מטעות בדין, אשר לפי הנטען, נגרמה עקב שינוי סדרי הדין ומכך שבא כוח המבקשים היה סבור ש"בית המשפט המחוזי כערכאה שניה אינו נכנס למסגרת בית משפט למשפחה". על מנת שטעות שבדין תבסס טעם מיוחד, עליה להיות טעות בלתי נמנעת באורח סביר, הנובעת ממצב משפטי מעורפל או טעות בשל שינוי במצב המשפטי (בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל (11.5.2008); בש"א 1786/08 חבה נ' חברת דואר ישראל בע"מ

(21.5.2008)). אשר על כן, אין מקום לשלול באופן גורף מתן ארכה אך בשל טעות שבדין ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו הייחודיות, דהיינו: מהותה של הטעות, טעמיה והגיונה, מידת סבירותה והשלכותיה על זכויותיהם של בעלי הדין האחרים ועל מידת הסתמכותם על סופיות ההליך (בש"א 1299/09 שלומוב נ' דובר (17.3.2009); בש"א 3933/20 הוועדה המקומית לתכנון ובניה יזרעאלים נ' עזבון המנוח הלפרין הרמן ז"ל (16.6.2020)).

4.

בענייננו, מדובר בתקנות שהותקנו ביום 24.12.2020 ונכנסו לתוקף ביום 1.1.2021. תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 שינו סדרי עולם בכל הנוגע למועדים להגשת הליכים ערעוריים ואילו התקנות נשוא ענייננו קבעו הסדר נפרד ושונה

להליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, לרבות הליכים ערעוריים בעניינם. בנסיבות אלה, שעה שאנו מצויים בתקופת הסתגלות, פחות מחודשיים מאז כניסתן לתוקף של התקנות, ראיתי לבוא לקראתם של המבקשים, ולהאריך את המועד כמבוקש. זאת, בשים לב לכך שהבקשה הוגשה בתוך 60 הימים שהמבקשים סברו כי עומדים לרשותם, ומנגד, המשיבה לא הצביעה על אינטרס הסתמכות קונקרטי, להבדיל מהטענה לפיה הניחה כי המבקשים ויתרו על הגשת בקשת רשות ערעור, ותו לא.

5.

נוכח האמור, ואף שיש ממש בחלק מטענותיה של המשיבה, ראיתי לבוא לקראת המבקשים ולהיעתר לבקשה. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.

המזכירות תפתח תיק מתאים ותתייק בו את בקשת רשות הערעור ואת החלטתי זו.