ע"א 991-23 ע"א 991-23

בתיק ע"א 991/23

בבית המשפט העליון

ע"א 991/23

לפני:

כבוד הרשמת קרן אזולאי

המערערים:

1. פלוני

2. פלוני

3. פלוני

4. פלוני

5. פלוני

6. פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת המשיבה מיום 17.2.2023 למחיקת הערעור על הסף; תשובת המערערים מיום 9.3.2023; תגובת המשיבה מיום 3.4.2023; בקשה המשיבה מיום 21.6.2023

פסק-דין

לפניי בקשת המשיבה לסילוק הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו. המערערים מבקשים לדחות את הבקשה לגופה, ולחלופין, עתרו להארכת מועד לנקיטת הליך.

רקע

1.זו השתלשלות העניינים הרלוונטית להכרעה בבקשות שעל הפרק. ביום 3.5.2022 ניתן פסק הדין בבית המשפט קמא, כשהוא אסור בפרסום. באותה עת היו המערערים מיוצגים על ידי שני עורכי דין שאינם באי-כוחם בהליך הנוכחי. אין מחלוקת כי ביום 8.5.2022 צפתה בפסק הדין באת-כוחם דאז של המערערים. כחודשיים לאחר מכן, ביום 5.7.2022, פנה בא-כוח המערערים למשיבה בבקשה לקבל את הסכמתה להארכת מועד מוסכמת להגשת ערעור על פסק הדין. המשיבה השיבה כי תשובתה תימסר לבית המשפט לאחר שהמערערים יגישו בקשה להארכת מועד. בקשה כאמור לא הוגשה.

2.ביני לביני, ביום 30.5.2022 הגישה המשיבה בקשה להתיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים. הבקשה נבחנה על ידי בית המשפט, וביום 17.11.2022 ניתנה החלטה המקבלת את הבקשה. פסק הדין המותר בפרסום, לאחר השחרות והשמטת פרטים מזהים, הועלה למערכת "נט המשפט" ביום 1.12.2022. באי-כוח המערערים קיבלו את פסק הדין המותאם, או למצער צפו בו, ביום 5.12.2022. הערעור הנוכחי הוגש ביום 5.2.2023. בפתח הודעת הערעור נטען כי פסק הדין הומצא למערערים ביום 5.12.2022.

3.בעלי הדין אינם חלוקים על העובדות שלעיל. המחלוקת המרכזית מתייחסת למועד מתן פסק הדין, ממנו יש למנות את התקופה להגשת ערעור. לטענת המשיבה, מניין הימים להגשת הערעור מתחיל להיספר לכל המאוחר ביום 8.5.2022, אז צפתה באת-כוחם של המערערים בפסק הדין באתר "נט המשפט". לטענת המערערים, מניין הימים מתחיל במועד הפרסום של פסק הדין המותאם, כלומר, ביום 1.12.2022 (או במועד ההמצאה, ביום 5.12.2022).

4.לטענת המשיבה, עצם העובדה שבא-כוח המערערים פנה אליה ביום 5.7.2022 בבקשה להסכמה למתן ארכה להגשת הערעור מלמדת על כך שהמערערים היו מודעים למסגרת הזמנים להגשת הערעור. עוד טענה המשיבה כי הגשת הערעור במועד שבו הוגש, יותר מחצי שנה מהמועד האחרון להגשתו, ומבלי שהוגשה בצדו בקשה למתן ארכה, מהווה חוסר תום לב דיוני. לבסוף נטען כי אין לספור את מניין הימים להגשת הערעור ממועד המצאת פסק הדין המותר בפרסום, וזאת הואיל והערעור הוגש על הקביעות בפסק הדין שניתן ביום 3.5.2022, ולא על ההחלטה להתיר את הפרסום – לגביה נקבע בפסיקה כי מדובר בהליך נפרד.

5.המערערים טענו כי לאחר שניתן פסק הדין הם פנו לעורך הדין שייצג אותם לאורך ההליך והיה מעורב בכל הפרטים על מנת שייצג אותם בערעור. במועד כלשהו לאחר פנייה זו עורך דינם היה מעורב בתאונת דרכים, ולכן לא עלה בידו להגיש את הערעור. נטען כי מן הטעם הזה פנה עורך הדין למשיבה לבקש הסכמתה להארכת המועד. המערערים הוסיפו כי לאחר מכן חלה עורך דינם בקורונה, ומצבו הבריאותי הידרדר, ולכן הייצוג בערעור הועבר לעורך דין אחר. לטענת המערערים, עורך דינם הנוכחי החל לטפל בתיק, וקיבל לידיו את פסק הדין שהותר לפרסום. לטענתם, יש לראות בהשמטות שבוצעו בפסק הדין שהותר לפרסום בתור תיקון טעות לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), ועל כן התקופה להגשת הערעור מתחילה במועד החלטת התיקון, בהתאם לסעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט. עוד טענו המערערים כי פסק הדין נחתם במועד פרסומו (1.12.2022), וכי בציון התאריך העדכני יש משום החלטה של בית המשפט לשנות את תאריך פרסום פסק הדין. על כן, לטענתם, הואיל והמשיבה לא השיגה על כך, היא מושתקת מלטעון בנושא זה, ויש לראות את הערעור ככזה שהוגש במועד.

6.לחלופין, ככל שלא תתקבל עמדתם, המערערים ביקשו שתינתן להם ארכה להגשת הערעור, וזאת בהתקיים "טעמים מיוחדים", ובהם, אופיו הטראגי של האירוע הנדון בהליך זה; מצבו הרפואי של עורך דינם דאז, אשר מנע ממנו לייצגם חרף העובדה שהיה להם אינטרס ממשי שהוא יוסיף לייצג אותם בערכאת הערעור בשל היכרותו עם הנושא; העובדה שמדובר בערעור בזכות; ואי-הבהירות הקיימת בדין, לטענת המערערים, לעניין המועד להגשת ערעור על פסק דין במקרים של פרסום נוסח בהשמטת פרטים.

7.המשיבה השיבה לבקשה להארכת מועד. לטענתה, גם לאחר הפנייה אליה למתן ארכה להגשת הערעור הייתה תקופה של חודש ימים טרם ההידרדרות במצבו של בא-כוחם של המערערים, שבמהלכה ניתן היה לפעול להגשת בקשה להארכת מועד. המשיבה הוסיפה כי המערערים יוצגו על ידי עורכי דין נוספים, ולא הייתה מניעה לכך שאחד מהם היה מגיש את הערעור או בקשה להארכת מועד. המשיבה הוסיפה כי היא הסתמכה על סופיות פסק הדין, וכי יש לדחות את הבקשה להארכת המועד מפני שהיא הוגשה רק עקב הבקשה לסילוק על הסף. לבסוף נטען כי סיכויי ההליך נמוכים.

8.בכל הנוגע לטענות המתייחסות לפרסום פסק הדין בהשמטת הפרטים המזהים, המשיבה טענה כי הדיון בבקשה להתרת פרסום מהווה הליך נפרד. על כן, נטען כי אין בהחלטה הנוגעת להתרת הפרסום כדי לשנות כל פרט מהותי בפסק הדין, ולכן אין לראות בכך משום תיקון טעות. ממילא, נטען כי תיקון כאמור אמור להתבצע בתוך 21 ימים ממועד מתן פסק הדין. לגישת המשיבה, התאריך הנקוב בסוף פסק הדין המותר בפרסום נועד להצביע על המועד שבו פסק הדין הותר לפרסום בלבד. לחלופין נטען כי מדובר בטעות סופר טכנית שנבעה מכך שהתאריך מתווסף באופן אוטומטי להחלטות, וברור לכל שאין לכך משמעות, במיוחד שכלל לא הוגשה בקשה לתיקון הטעות.

דיון והכרעה

9.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה למחיקה על הסף להתקבל ודין הבקשה להארכת מועד להידחות.

כאמור, המערערים טענו כי התקופה להגשת הערעור נספרת ממועד המצאת פסק הדין שהותר לפרסום, וזאת מפני שבסופו נכתב תאריך מאוחר יותר מהמועד המקורי שבו ניתן פסק הדין. טענת המערערים בהקשר זה הייתה כי מדובר בתיקון טעות לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. לא מצאתי לקבל טענה זו. סעיף 81(א) קובע כי אם: "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה". הסעיף מוסיף ומגדיר כי: "'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". בהתאם להגדרה זו, פרסום פסק הדין בהשמטת הפרטים המזהים אינו מהווה תיקון טעות. הפרסום של פסק הדין נעשה במסגרת בקשה שהגישה המשיבה מכוח סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט, ולא במסגרת בקשה לתיקון טעות לפי סעיף 81(א) לחוק. כפי שציינה המשיבה, בקשה להתרת פרסום מהווה הליך עצמאי ונפרד מן ההליך נושא הדיון בתיק העיקרי (ראו, למשל, בש"פ 6878/98 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' מדינת ישראל (12.1.1999); ע"א 4963/07 ידיעות אחרונות בע"מ נ' פלוני, פסקה 6 (27.2.2008); רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (23.3.2016)). מדובר בהליך מכוח הדינים העוסקים בסוגיית פומביות הדיון (ראו בפרט, אך לא רק, סעיפים 68(ב) ו-70 לחוק), ולא בתיקון טעות. גם השינוי שבוצע בפסק הדין אינו תומך בעמדת המערערים. לא מדובר בתיקון טעות בלשון, בחישוב, בהשמטה מקרית מפסק הדין וכיוצא באלה. מדובר בהחלטה עקרונית לפרסם פסק דין שאסור היה בפרסום, תוך השחרה של פרטים שעשויים לזהות את הצדדים או את טיבו של ההליך. ממילא, כאמור, תיקון טעות אמור להתבצע בתוך 21 ימים, והדבר אינו כך במקרה הנוכחי. לזאת יש להוסיף כי אין לראות בתאריך פסק הדין שהותר לפרסום משום תיקון של התאריך המקורי של פסק הדין. ברי כי התאריך החדש מתייחס אך לגרסה המעודכנת של פסק הדין בהשמטת הפרטים המזהים, ובמועד העלאת גרסה זו למערכת נט המשפט. אין הדבר מהווה תיקון טעות או מתן פסק דין חדש.

10.למעשה, קבלת עמדת המערערים משמעה כי מועד הגשת הערעור ישתנה בהתאם להחלטה שיפוטית הנוגעת להתרת פרסום פסק דין, וזאת ללא מגבלת זמן כלשהי. מדובר בתוצאה שאינה מתיישבת עם עקרון סופיות הדיון. הדברים אמורים במיוחד שעה שלעיתים יכולה להיות מוגשת בקשה להתיר פרסום פסק דין על ידי צד שלישי, בחלוף פרק זמן ממשי ממועד מתן פסק הדין. האם גם במקרה כזה, שבו הצדדים כלל לא פנו בבקשה להתיר את הפרסום, נאמר כי ההחלטה על הפרסום מאריכה באופן אוטומטי את המועד להגשת הליך ערעורי? (ראו, בדומה, ע"א 6413/15 פלונית נ' תנועת הצופים העבריים ע"ר (1.8.2016)).

11.ממכלול הטעמים שלעיל, לא מצאתי לקבל את טענת המערערים כי פרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים מהווה תיקון פסק דין, באופן שמאריך את המועד להגשת הערעור. התוצאה היא שהערעור דנן הוגש באיחור ניכר ומשמעותי.

12.השאלה הנשאלת כעת היא אם יש לקבל את הבקשה החלופית של המערערים להאריך את המועד להגשת הערעור. כידוע, לשם הארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי נדרשים "טעמים מיוחדים" (תקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ער"א 3095/21 ורטנסקי נ' משטרת ישראל (13.5.2021)). שקלתי את טענות הצדדים בעניין זה. על אף ההבנה למצבם המורכב של המערערים, וחרף נסיבות העניין בכללותן, אין בידי לקבל את הבקשה.

13.ראשית, הגם שטעות שבדין עשויה בנסיבות מסוימות להוות טעם מיוחד להארכת מועד (ראו, למשל, בש"א 962/21 פלוני נ' פלונית (23.2.2021); אך, מנגד, ראו, ער"א 1577/22 פלוני נ' פלוני (14.3.2022)), יש להצביע על כך שמדובר בטעות מתקבלת על הדעת. בנסיבות העניין הנוכחי פסק הדין (המקורי) ניתן ביום 3.5.2022 (ונצפה ביום 8.5.2022). הבקשה להתיר את פרסום פסק הדין הוגשה ביום 30.5.2022. ביום 5.7.2022 – כלומר, יום לפני המועד האחרון להגשת הליך ערעורי, וכחודש לאחר שהוגשה הבקשה להתיר את פרסום פסק הדין – פנה בא-כוח המערערים דאז למשיבה בבקשה לקבל את הסכמתה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק הדין. כלומר, למרות שהבקשה להתיר את פרסום פסק הדין הייתה תלויה ועומדת, המערערים הבינו שעליהם לפנות בבקשה להארכת מועד להגשת הערעור. אילו המערערים סברו שההחלטה בבקשה להתרת הפרסום מאריכה את המועד להגשת הערעור הם לא היו נדרשים לפנות למשיבה לקבל הסכמתה להארכת מועד. נוסף על האמור, ספק בעיניי אם ניתן לקבוע שמדובר בטעות סבירה, שהרי ההבדל בין השחרת פרטים מזהים לבין תיקון טעות בפסק דין הוא משמעותי.

14.שנית, לא מצאתי לקבל את טענת המערערים לפיה מחלתו של בא-כוחם דאז מהווה "טעם מיוחד". אמנם, בפסיקה הוכר מצב בריאותי כנתון העשוי להוות טעם מיוחד להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי, או שיקול התומך בכך (ראו: בש"א 3550/22 אליהו נ' אליהו (20.6.2022)). אולם, בעניין שלפניי המערערים לא תמכו את הבקשה בתשתית עובדתית מספקת שיש בה כדי לקבוע כי יש קשר ישיר בין מחלתו של בא-כוחם דאז לבין אי-יכולתו להגיש את הערעור במועד. כפי שציינה המשיבה, למערערים היו מספר הזדמנויות לפנות לבית משפט זה בבקשה למתן ארכה, בין אם עובר לתאונת הדרכים של בא-כוחם, ובין אם בתקופה שבין פנייתו לבא כוח המשיבה לבין מועד תחלואתו בקורונה. זאת במיוחד בשים לב לכך שבא-כוח המערערים פנה לבא-כוח המשיבה ביום 5.7.2022 בבקשה לארכה, אך נמנע מלפנות בבקשה דומה לבית משפט זה. המערערים גם לא הבהירו מדוע לא פנו לעורכת הדין האחרת שייצגה אותם באותה עת בבקשה להגיש את הערעור או בקשה להארכת מועד. בנסיבות אלה, הגשת בקשה למתן ארכה בחלוף חודשים רבים ממועד מתן פסק הדין היא מוקשית.

15.לטעמים אלה יש להוסיף גם את העובדה שהבקשה להארכת מועד לא הוגשה בד בבד עם הודעת הערעור, אלא רק בתשובה לבקשה לדחייה על הסף. כידוע, למועד הגשת בקשה יש משקל בהחלטה, ועיתוי הגשת הבקשה עשוי במקרים מסוימים להוות נימוק יחיד לדחייתה (ראו, בש"א 3064/21 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 6 (6.5.2021)).

16.לא נעלמה מעיניי העובדה שמדובר בערעור בזכות, וגם לא הנסיבות העובדתיות המורכבות של ההליך. עם זאת, בשים לב לאיחור המשמעותי ולעובדה שלא הוגשה לכתחילה בקשה להארכת מועד, מצאתי לקבל את הבקשה למחיקה על הסף ולדחות את הבקשה להארכת מועד. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.