בש"א 3064/21 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ. רשות מקרקעי ישראל

1.

מהו העיתוי הדיוני שבו יש להגיש בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי המתברר בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018? זו השאלה המתעוררת במסגרת הבקשה דנן להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 41670-02-17 מיום 28.2.2021.

2.

תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין ), קובעת כי "המועד להגשת ערעור על החלטה הוא שישים ימים מיום שהומצאה". מכאן, שהמועד האחרון להגשת ערעור על פסק-הדין מושא הבקשה הינו ביום 9.5.2021 (בהתחשב, בין היתר, בפגרת הפסח). בבקשה להארכת מועד אשר הוגשה ביום 5.5.2021, טוענת המבקשת כי "בימים אלו" פנתה אל באי-כוח חדשים המייצגים אותה בבקשה דנן (ואשר לא ייצגו אותה בהליך קמא), וביקשה מהם כי ייטלו על עצמם את ייצוגה בערכאת הערעור. על רקע זה נטען, כי נוכח חילופי הייצוג זקוקים באי-כוחה החדשים של המבקשת לפרק זמן נוסף על מנת ללמוד את החומר הרלוונטי ולהגיש את הערעור.

המשיבה 2 מתנגדת לבקשה.

3.

עיינתי בטענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בעל דין המבקש להאריך את המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור נדרש להראות "טעם מיוחד" לכך. זאת, בהתאם לתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין, הקובעת כי אם "נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר

[...] יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים". בכך, לא שינו תקנות סדר הדין החדשות מן ההסדר שהיה קבוע בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הקודמות ), שגם לפיה היה צורך להראות טעם מיוחד על מנת לקבל הארכה של המועד הקבוע בתקנות או בחיקוק (ראו, רע"א 1054/21 בן מרדכי נ' אלוני , פיסקה 14 (25.3.2021); בע"מ 9201/20 פלוני נ' פלוני , פיסקה 11 (25.3.2021); בש"א 2581/21 בלאו נ' מעוז

(29.4.2021); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים

474-473 (2021) (להלן: רוזן-צבי )).

4.

יוער, עם זאת, כי בשונה מן התקנות הקודמות, בתקנות סדר הדין החדשות עוגנו שורה של "עקרונות יסוד" חשובים העומדים בבסיס סדרי הדין (ראו תקנות 5-1 לתקנות סדר הדין), ועקרונות אלה משמיעים לנו את החשיבות הרבה שבהקפדה על המועדים הקבועים בדין. זאת, בשים לב לשיקול של ודאות דיונית (כאמור בתקנה 1 לתקנות סדר הדין); לנוכח החשיבות של הכרעה בהליכים משפטיים "בתוך זמן סביר" (כאמור בתקנה 2 לתקנות סדר הדין); ובהתחשב בכלל המחייב את בית המשפט לאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין לאינטרס הציבורי (וראו תקנה 5 לתקנות סדר הדין הקובעת כי האינטרס הציבורי בהקשר זה הינו "נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי").

אכן, אחת מן המטרות המרכזיות של התקנות החדשות הינה " להשריש שיקולי יעילות וצדק מהיר " (כאמור בדברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, עמ' 50).

5.

לכן, אף שבהחלט מקובל עלי כי "את התשובה לשאלה למה ייחשב 'טעם מיוחד' המצדיק הארכת ניתן לגזור מן הפסיקה שפירשה את התקנות הישנות" (כפי עמדתו של פרופ' רוזן-צבי בספרו, שם

בעמ' 473; וראו גם, בש"א 1410/21 מנשה נ' עמי עד הנדסה ופיקוח בע"מ

(10.3.2021)), הרי שאין זה נכון לומר כי מה שהיה הוא שיהיה וכי אין כל חדש תחת השמש. זאת, משום שעיון בתקנות מעלה כי מגמתן הברורה היא לייעל את ההליכים ולקצר את הזמנים. נראה, אפוא, כי בעת בחינת שאלת התקיימותם של "טעמים מיוחדים" כתנאי להארכת מועד להגשת ערעור יש ליתן ביטוי משמעותי לעקרונות היסוד של התקנות בעת פרשנות ויישום הפסיקה הקודמת בנושא (ראו גם עמדת כב' השופט א' באומגרט

בע"א 59133-02-21 (מחוזי – חיפה) חן נ' אגד הסעים בע"מ , פיסקה 8 (14.4.2021)).

6.

בהתאם לאמור, הרי שבעת בחינתה של בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך יש ליתן משקל משמעותי לעיתוי הדיוני בו הוגשה הבקשה . כך, כאשר בעל-דין בוחר להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי ימים ספורים בלבד עובר למועד האחרון להגשת ההליך, דהיינו ב"דקה התשעים", הרי שיש ליתן לכך משקל בעת בחינת הבקשה לגופה ומצופה מאותו בעל דין לספק הסבר משכנע להגשת הבקשה בעיתוי זה. ברי, כי לעתים עשויה לקום הצדקה ממשית ומשכנעת להגשת בקשה להארכת מועד "ברגע האחרון" (למשל, אם התקיימו נסיבות בלתי צפויות שאינן בשליטתו של בעל-הדין או בא כוחו). אולם, כאשר לא עלה בידו של מגיש הבקשה להציג נימוקים שכאלה (ולבסס אותם על תצהיר ועל אסמכתאות ככל שהדבר אפשרי), נראה כי יש ליתן לנתון זה, בדבר עיתוי הגשת הבקשה להארכת מועד, משקל רב בעת בחינת הבקשה עד כדי דחייתה מטעם זה בלבד, במקרים מתאימים. הגשת בקשה להארכת מועד ב"דקה ה-90" פוגעת בוודאות הדיונית של הצד שכנגד; מעמידה את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת; וכופה על בית המשפט לשנות את סדר הטיפול בתיקים המונחים על שולחנו. זאת ועוד, הגשת בקשת ארכה ברגע האחרון אף מעמידה לעיתים את בית המשפט והצד שכנגד בפני עובדה מוגמרת לעניין הצורך במתן ארכה ארעית עד להכרעה בבקשה עצמה (השוו, ע"א 7975/15 שרף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים

(29.3.2016)).

7.

באותו אופן נקבע ביחס להגשת בקשות לעיכוב ביצוע, כי יש להגישן לערכאת הערעור בסמוך לאחר שניתנה ההחלטה שמבוקש לעכב את ביצועה על ידי הערכאה הדיונית. עמד על כך כב' השופט נ' סולברג

ברע"א 2686/17 בבייב נ' כונס הנכסים הרשמי

(26.3.2017) בציינו כי "השתהותו של המבקש בהגשת הבקשה, בהעדר הסבר מניח את הדעת, היא כשלעצמה מצדיקה לדחותה. הגשת בקשות לעיכוב ביצוע 'בדקה ה-90' (בהעדר הצדקה לכך) פוגעת בסדרי העבודה הרצויים, כמו גם בעניינם של בעלי דין אחרים". בדומה, ברע"א 5488/16 נתנאל נ' רישן בנין והשקעות בע"מ

(17.7.2016) צוין בהקשר זה כי "מלאכתו של בית המשפט מרוּבּה, בעלי הדין דוחקים, ואין הצדקה להקדים ולהידרש לבקשה פלונית רק בשל העובדה שהזמן שנותר לקיומה קצר" ( שם , פיסקה 13; השוו גם להחלטת כב' הנשיאה נ' נאור

בע"א 628/16 חברת גדעון בן אור נ' דהמאן

(24.1.2016), בה נדחתה בקשה להפסקת משפט עד להכרעה בערעור על החלטת פסלות שופט, בנימוק שזו הוגשה בדקה ה-90; וראו גם, רע"א 3329/16 נחלת יהודה בע"מ נ' בודסקי , פיסקה 2 (4.5.2016); כן ראו את החלטת כב' הנשיא א' גרוניס ברע"א 3240/12 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מוסאי , פיסקה 4 (4.6.2012), שם נדחתה בקשת רשות ערעור לנוכח עיתוי הגשתה על-ידי המבקשות אשר המתינו עד סמוך לתום המועד החוקי להגשת בקשת רשות ערעור, ולמקרים דומים ראו החלטות השופט (כתוארו אז) א' גרוניס

ברע"א 11010/05 זילברבוים נ' קידר (29.11.2005) וברע"א 7343/10 ועד ההקדשות נ' היועץ המשפטי לממשלה (7.11.2010)).

הדברים יפים בשינויים המחויבים גם ביחס לבקשות להארכת מועד המוגשות לערכאת הערעור בדקה ה-90 ללא צידוק משכנע וממשי.

8.

מסקנה זו בדבר המשקל הממשי שיש ליתן לעיתוי הגשת הבקשה להארכת מועד, מקבלת משנה תוקף לנוכח העובדה שבתקנות סדר הדין החדשות הוארך באופן משמעותי למדי פרק הזמן להגשת הליכים ערעוריים. בהתאם לתקנה 137(א) לתקנות סדר הדין, נקבע מעתה בדין מועד אחיד לערעור על רוב סוגי ההחלטות – שישים ימים מעת המצאת ההחלטה שיפוטית הרלוונטית. גם אם ניתן לקבל שישנם הליכים ערעוריים מורכבים ביותר המחייבים את בעלי הדין בהשקעת פרק זמן ממושך יותר בהכנת הערעור (ולהרחבה בהקשר זה ראו רוזן-צבי , בעמ' 446-445), אין בכך כדי להצדיק את הגשת הבקשה להארכת מועד ברגע האחרון ממש . אכן, בקשה להארכת מועד אינה בקשה מורכבת, ככלל, ובעל דין המבקש שיוארך לו המועד להגשת הליך ערעורי נדרש לפעול בהקשר זה בשקידה ראויה ובמהירות לצורך הגשת הבקשה להארכת מועד (ראו והשוו, בש"א 1177/20 סוסנוביק נ' מוסקוביץ

(24.2.2020); בש"א 8730/20 פלוני נ' עידן אמבולנסים בע"מ

(10.1.2021)). כפי שצוין, הארכת משך הזמן להגשת הליך ערעורי אך מחזקת מסקנה זו, שהרי לבעלי הדין עומד עתה פרק זמן ממושך יותר, בהשוואה לעבר, לא רק לצורך הגשת הערעור עצמו אלא גם לצורך הגשת הבקשה להארכת מועד (ראו והשוו, בש"א 433/21 לוי נ' לוי , פיסקה 7 (26.1.2021)).

9.

ומן הכלל אל הפרט:

פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מושא הבקשה להארכת מועד שלפניי ניתן ביום 28.2.2021. הבקשה להארכת מועד הוגשה לבית משפט זה בסמוך מאוד לתום המועד החוקי להגשת הערעור – הבקשה הוגשה ביום 5.5.2021, כאשר המועד האחרון להגשת הערעור הינו ביום 9.5.2021. לא מצאתי בבקשה שלפניי כל הסבר משכנע להשתהותה של המבקשת בהגשת הבקשה. הטעם היחיד העומד בבסיס הבקשה דנן הינו חילופי הייצוג של המבקשת אשר מצדיקים לשיטתה הארכת מועד עד ליום 1.6.2021. בבקשה נטען כי "בימים אלו" פנתה המבקשת אל באי-כוח חדשים על מנת שייצגו אותה. ואולם, ברי כי חילופי ייצוג מן הסוג הזה אינם נסיבה בלתי נשלטת או בלתי צפויה מראש. מטעם זה נקבע בשורה של החלטות כי בדרך כלל לא יהיה בחילופי ייצוג כשלעצמם כדי לגבש "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי (ראו למשל, בש"א 2265/13 אנקונינה נ' נוראלי

(27.3.2013); בש"א 5590/14 טוויג נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח (28.9.2014); בש"א 7331/20 ש.י. מיטב השקעות ייזום ובניין נ' יעד חברה לדלק בע"מ

(27.10.2020); ראו מנגד, חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

175 (מהדורה שלישית, 2012) שם מתוארים מקרים של החלפת עורך דין בנסיבות שאין שליטה עליהן – כגון פטירה או חולי של עורך הדין). ממילא, אף אין בנימוק של חילופי ייצוג כדי להצדיק הגשת בקשה להארכת מועד בדקה ה-90 וימים ספורים טרם חלוף המועד להגשת ערעור באופן המלמד על כך שלבעל הדין לא אצה הדרך. עוד יש להדגיש כי טענות המבקשת בנוגע לחילופי הייצוג הוצגו בבקשה דנן באופן כללי ולא הובא פירוט ממשי בנוגע למועדים המדויקים שבהם נתקבלה החלטת המבקשת להחליף את ייצוגה כמו גם באשר למועד המדויק שבו נטלו באי-כוחה החדשים את הייצוג.

בנסיבות אלה באתי לכלל מסקנה כי אין הצדקה להיעתר לבקשה להארכת מועד וזאת בשל עיתוי הגשתה ומשום שאף לגופם של דברים אין בנימוק בדבר חילופי הייצוג כדי להצדיק את הארכת המועד המבוקשת.

10.

הבקשה נדחית אפוא ואולם בשים לב לשינוי הכללים החלים בכגון דא לראשונה במסגרת החלטתי זו ומטעם זה בלבד

תינתן למבקשת ארכה קצרה ומדודה להגשת ההליך עד ליום 12.5.2021. דבר הארכה יצוין בפתח ההליך, ככל שיוגש, והחלטתי זו תצורף כנספח.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה 2 בסך של 2,000 ש"ח.