בש"א 606-23 בש"א 606-23

1.לפניי בקשה למתן ארכה לנקיטת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' עמית-אניסמן) בת"א 7009-06-22 מיום 22.11.2022 (להלן: פסק הדין).

2.בין המבקש לבין המשיב 1 התנהל הליך בוררות ביחס לטענת המבקש כי המשיב חב בחוב כספי כלפיו בסך למעלה מ-1.6 מיליון ש"ח. ביום 3.4.2022 ניתן פסק בוררות שדחה את תביעת המבקש כלפי המשיב. בהמשך לכך, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על ביטולו של פסק הבוררות בשל עילות שונות, ובקשתו התקבלה באופן חלקי, כך שנקבע כי על הבוררים להמציא לצדדים את תוצאות הבדיקה הגרפולוגית שבוצעה במסגרת הליך הבוררות, ולאפשר להם להשלים טיעון לגבי נפקותה, וכי לאחר מכן יחליטו הבוררים, לפי שיקול דעתם, אם פסק הבוררות טעון שינוי או תיקון, או שיש להותירו על כנו.

3.בבקשה דנא נטען כי לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והשלמת הטיעון מטעם הצדדים ביחס לבדיקה הגרפולוגית, קבעו הבוררים ביום 27.12.2022 כי פסק הבוררות יוותר על כנו. לטענת המבקש, הוא סבר כי יש להמתין למתן ההחלטה הסופית מטעם הבוררים בטרם שיוגש הליך ערעורי על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, וזאת על-מנת שבפני ערכאת הערעור תעמוד התמונה הלאה. עוד נטען, כי בא-כוח המבקש סבר כי יוכל להשלים את עריכת בקשת רשות הערעור במועד, אך דרוש לו זמן נוסף לשם כך. לנוכח האמור, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור עד ליום 22.2.2023.

4.המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי היא אינה מעלה טעם מיוחד המצדיק להיעתר לה. עוד נטען בתשובות המשיבים כי סמוך לאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי בה טען כי בכוונתו להגיש ערעור על פסק הדין, ומשכך עתר לקביעת מועד קרוב לביצועו, וזאת על מנת שבפני ערכאת הערעור תעמוד התמונה המלאה. המשיבים מוסיפים, כי בתשובת המשיבה 2 לבקשה נטען כי ככל שהמבקש מעוניין להשיג על פסק הדין, עליו לנקוט בצעד זה ללא דיחוי, וכי אף בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 27.11.2022 קבע כי "ככל שמבקש המבקש להשיג עליו [על פסק הדין], אין מניעה שיעשה כן, זאת ללא קשר לפסק הדין העתידי שאמור להינתן על ידי הבוררים...". בנסיבות אלה, כך נטען, לא היה מקום להשתהות בהגשת ההליך הערעורי.

5.לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

6.הבקשה דנא הוגשה ביום האחרון להגשת ההליך. כפי שנקבע בעבר, הגשת בקשה להארכת מועד ביום האחרון להגשת הערעור אינה מאפשרת לבית המשפט לדון כראוי בבקשה ולהחליט – במקרים שבהם נמצא כי אין הצדקה להיעתר לה – על דחייתה תוך שמירת האפשרות למבקש להגיש את ערעורו במועד. משכך, במקרים שבהם ידוע לבעל דין שהוא עשוי להידרש להארכת מועד להגשת הליך ערעורי מבעוד מועד, ראוי כי בקשה בנדון תוגש מיד עם ידיעת המבקש על הנסיבות שעשויות, לגישתו, להצדיק את מתן הארכה, וזאת על-מנת ליתן סיפק בידי בית המשפט לבחון את בקשתו מבלי שדחייתה תוביל למניעת האפשרות להגיש את הערעור במועד ותוך הפחתת הפגיעה בוודאות הדיונית של הצד שכנגד (ראו: בש"א 7625/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (21.11.2022)).

7.במקרה הנדון, נראה כי המבקש, אשר התכוון לנקוט בהליך ערעורי על פסק הדין, היה מודע למועדים הרלוונטיים ולפחות לחלק מהנסיבות העומדות בבסיס בקשת הארכה. חרף האמור, המבקש הגיש את בקשת הארכה ב"דקה ה-90", ביום האחרון ממש להגשת ההליך הערעורי, וזאת מבלי שניתן לכך כל הסבר בבקשת הארכה. לטעמי, די היה בכך כדי להורות על דחיית הבקשה (ראו: בש"א 3064/21 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 6 (6.5.2021)).

8.בנוסף לכך, בבקשה לא הובהר מדוע סבר המבקש כי עליו להמתין על למתן החלטת הבוררים הסופית על-מנת להגיש את ההליך הערעורי על פסק הדין, וזאת במיוחד בשים לב להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.11.2022, בה צוין כי אין מניעה להגשת הליך ערעורי ללא קשר לפסק הבוררות העתידי. כל שצוין בהקשר זה בבקשה הוא כי המבקש סבר כי ההמתנה נדרשת כדי שבפני ערכאת הערעור תהיה פרושה התמונה המלאה. ואולם, משעה שהחלטת הבוררים הסופית ניתנה ביום 27.12.2021, נראה כי ניתן היה לציין עובדה זו מבלי שהדבר יעכב באופן משמעותי את הגשת ההליך.

9.אשר לטענת בא-כוח המבקש כי נדרשת לו ארכה של חודש נוסף על-מנת לפרט את טענותיו במסגרת ההליך הערעורי, הרי שטענה זו נטענה באופן לקוני וכללי בלבד, אשר אינו עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת.

10.אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיב 1 בסך 1,000 ש"ח ובהוצאות המשיבה 2 בסך 1,000 ש"ח.