רע"א 3329/16 נחלת יהודה בע"מ נ. רוני בודסקי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל ), מיום 20.3.2016, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת להארכת מועד לצורך הגשת כתב תביעה שכנגד; הגשת הודעת צד ג'; ו"למען הזהירות" גם לצורך הגשת דרישה בנוגע לגילוי מסמכים ושליחת שאלון.

1.אין זו הפעם הראשונה בה מובאת לעיוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתיק זה. כפי שתיארתי בקצרה בהחלטתי הקודמת, המשיבים הגישו לבית משפט קמא המרצת פתיחה, בה ביקשו כי בית המשפט יצהיר כי בהיותם יורשיו החוקיים של יהושע חנקין ז"ל (להלן: המנוח ), הם הזכאים להירשם כבעליהן של שתי חלקות מקרקעין הרשומות כיום על שם המבקשת, שהיא חברה שהוקמה על ידי המנוח לפני שנים רבות (ראו החלטתי ברע"א 3211/16 מיום 19.4.2016).

בהחלטתו מיום 10.2.2016, ובהתאם לסמכותו לפי תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), הורה בית משפט קמא כי המרצת הפתיחה תועבר לפסים של סדר דין רגיל, וכי התובענה שהוגשה תחילה תשמש כתב התביעה והתשובה שהוגשה להמרצת הפתיחה תשמש כתב ההגנה. עוד קבע בית המשפט כי "החלטה זו כפופה לכך שלא ינוהלו כעת מחדש הליכים מקדמיים, עקב גילוי המסמכים המלא שנעשה. מנגד, לא אתיר הגשת מסמכים על ידי התובעים, שלא גולו עד עתה למשיבה".

יצויין כי על פי החלטה שניתנה יומיים קודם לכן, ביום 8.2.2016, נקבע מועד לשמיעת ראיות ליום 20.3.2016, גם אם התביעה תידון כתביעה אזרחית.

2.בבסיסה של הבקשה דנן עומדת הטענה כי בית משפט קמא הורה על שמיעת ראיות מבלי שניתנה למבקשת הזדמנות להגיש כתבי טענות נוספים שבדעתה היה להגיש, ומבלי שניתנה הזדמנות לנקוט הליכים מקדמיים. אין בכוונתי להידרש לכל הסאגה הדיונית שהתרחשה בבית משפט קמא, ואתייחס אפוא לעיקרי הדברים הרלוונטיים לבקשה שלפניי.

(-) ביום 24.2.2016 הגישו המשיבים "הודעה בכתב על הגשת מסמכים במעמד צד אחד", לכאורה בניגוד להחלטתו הקודמת של בית משפט קמא כי לא יוגשו מסמכים נוספים. בו ביום קבע בית המשפט כי "המסמכים

אינם

מוגשים. הם מוכנסים

לתיק, יהא

אשר

יהא

הבסיס

לכך

בדין. כשירצו התובעים

להגיש

את

המסמכים

כראיות, יבקשו להגישם, ואז

אדון

בכל

התנגדות, אם

לא

תהיה הסכמה".

(-) ביום 6.3.2016 הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט כי לא יותר למשיבים להגיש את המסמכים האמורים. בהחלטתו בבקשה זו הפנה בית המשפט להחלטתו הנ"ל מיום 24.2.2016, בה קבע כאמור כי המסמכים "אינם מוגשים".

(-) ביום 13.3.2016 הגישה המבקשת בקשה נוספת, בה שבה וביקשה כי בית המשפט יקבע כי אין המשיבים יכולים להגיש כל מסמך נוסף מטעם המשיבים. לחלופין, ביקשה המבקשת מבית המשפט לקצוב מועדים לצורך נקיטת הליכים מקדמיים, וכן לקבוע כל הוראה אחרת הנובעת משינוי סדרי הדין לפיהם מתנהלת התובענה. בו ביום נתן בית משפט קמא החלטה, בה נקבע כי "הן

התובעים

והן

הנתבעת

יוכלו

לבקש

להגיש מסמכים

כראיה. אם

תהיה

התנגדות, בין

היתר על

רקע

של

אי

המצאת

העתקם

לצד שכנגד זמן

סביר

לפני

הדיון, אחליט

בדבר

הגשת המסמכים

כראיה ".

(-) ביום 16.3.2016 הגישה המבקשת בקשה נוספת, המתייחסת למסמך ספציפי ש"הוכנס" לתיק בית המשפט מטעם המשיבים, והוא צו ירושה של המנוח משנת 1951. המבקשת פירטה שורה של נימוקים שבגינם יש, לטענתה, להוציא את צו הירושה מתיק בית המשפט ולאסור על הגשתו (אחד הנימוקים היה כי מדובר במסמך חלקי). לחלופין, ביקשה המבקשת כי בית המשפט יורה על קיום הליכים מקדמיים, וכן יקצוב מועדים להגשת תביעה שכנגד והודעה לצד שלישי.

(-) בו ביום דחה בית המשפט את הבקשה להוצאת המסמך מתיק בית המשפט, בקבעו כי ככל שזהו צו ירושה או צו קיום צוואה, מדובר לכאורה ב"תעודה ציבורית", והמשיבים רשאים להציגו במהלך הדיון. בית המשפט הדגיש כי לא יקבל כראיה מסמך חלקי. באשר לבקשתה החלופית של המבקשת, בית המשפט דחה את בקשתה הכללית להורות על קיום הליכים מקדמיים, בהעדר ראיה כי נעשתה פנייה מוקדמת מצד המבקשת למשיבים, בהתאם להוראת תקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). באשר לבקשתה של המבקשת להגיש תביעה שכנגד, נקבע כי המועד לעשות כן הוא עם הגשת כתב ההגנה. בית המשפט הזכיר כי כתב התשובה להמרצת הפתיחה הפך לכתב הגנה בהחלטתו מיום 10.2.2016, ובהעדר נימוק המצדיק הארכת מועד להגשת כתב תביעה שכנגד, אין מקום להיעתר לבקשה. בית המשפט הבהיר כי אין בכך כדי למנוע בעד המבקשת להגיש תביעה אחרת, "אשר בוודאי תוצאותיה יושפעו מהקביעות שייקבעו בהליך זה".

(-) למחרת היום, ביום 17.3.2016, הגישה המבקשת בקשה נוספת לבית משפט קמא, בה ביקשה הארכת מועד לצורך

הגשת כתב תביעה שכנגד; הגשת הודעת צד ג'; ו"למען הזהירות" גם לצורך הגשת דרישה בנוגע לגילוי מסמכים ושליחת שאלון. לחלופין, ככל שתידחה בקשתה, ביקשה המבקשת לעכב את ביצוע ההחלטה ולהורות על ביטול הדיונים הקבועים בתיק. בבקשה זו, שמוספרה בתיק כבקשה 34, ניתנה ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור שלפניי, כפי שיפורט להלן.

3.ביום 20.3.2016 התקיים דיון בבית משפט קמא, שכלל גם דיון הוכחות. בפתח הדיון נדרש בית המשפט לבקשתה הנ"ל של המבקשת. בית המשפט ביקש מבא כוח המבקשת לפרט נגד מי בכוונתו להגיש הודעת צד ג' ותביעה שכנגד, ואיזה סעד בכוונתו לבקש. בא כוח המבקשת השיב כי בכוונתו להגיש הודעת צד ג' נגד המשיבה-התובעת 11, וכן תביעה שכנגד נגד חלק מהמשיבים-התובעים.

לכך השיב בית המשפט כי ככל שכוונתו של בא כוח המבקשת היא שאם תתקבל תביעת המשיבים להצהיר עליהם כעל בעלי הזכויות במקרקעין, אזי ההצהרה הזו צריכה לחול על חלק מהתובעים – הרי שניתן להסכים לכך מבלי שיוגשו תביעה שכנגד והודעת צד ג'. בית המשפט הוסיף כי ככל שהתביעה שכנגד מכוונת לעניינים אחרים, בא כוח המבקשת מתבקש לפרט באלו עניינים. לכך סירב בא כוח המבקשת, מן הטעם שכל עוד אין הוא יודע אם בקשתו להגיש תביעה שכנגד תתקבל – אין ברצונו לחשוף דברים העלולים לפגוע בחקירה הנגדית שבכוונתו לערוך (אציין כי מהמשך דבריו של בא כוח המבקשת ניתן להבין כי ברצונו להגיש תביעת שיפוי נגד המשיבה 11).

בית משפט קמא דחה את בקשה 34 במלואה על אתר ללא נימוקים, בציינו כי הנימוקים לדחייה יפורטו בפסק הדין, אז תחויב המבקשת גם בהוצאות דחיית הבקשה. כאמור, על החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.בתמצית, המבקשת טוענת כי בהתאם להלכה הפסוקה, עם הפיכת התובענה לכזו המתנהלת בסדר דין רגיל, היה על בית המשפט לקבוע את סדרי הדיון, לרבות בנוגע להגשת כתבי טענות. המבקשת מדגישה כי המועד להגשת הודעת צד ג' ותביעה שכנגד הוא מועד הגשת כתב ההגנה, אלא שבתיק דנן מעולם לא הוגש כתב הגנה (שהרי כתב התשובה בהמרצת הפתיחה הפך לכתב הגנה מתוקף החלטת בית משפט קמא), ועל כן היה על בית המשפט לקבוע מועדים כאמור וכן לקבוע הוראות בנוגע להליכים מקדמיים. המבקשת מדגישה כי לא ניתנה הזדמנות לנקוט הליכים מקדמיים.

עוד טוענת המבקשת כי חלק מהחלטותיו של בית משפט קמא, בפרט ההחלטה בדבר העברת התובענה לפסים של תובענה רגילה והחלטות בנוגע להגשת המסמכים על ידי המשיבים, נוסחו בלשון מעורפלת ורב משמעית, מה שהוביל לכך שהמבקשת לא ידעה מהו האופן בו תתקבלנה ראיות נוספות, אם תתקבלנה. עוד טוענת המבקשת כי "לאורך כל הדרך נהג בית המשפט קמא, במה שנראה כסיוע למשיבים, וכמו כן, נהג במה שנראה כהערמת כל קושי אפשרי על המבקשת".

5.דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה, וזאת מבלי להידרש לשאלה אם בקשת המבקשת נכנסת בגדרו של צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 .

תקנה 258 לתקנות קובעת כי בית המשפט רשאי, בכל שלב של הדיון, לבטל את המרצת הפתיחה ולדון בה כאילו היתה תובענה בדרך הרגילה, "ולשם כך רשאי הוא להורות על הגשת כתבי טענות". ללמדך, שבכל האמור בהגשת כתבי טענות בנסיבות של העברת הדיון לפסים של סדר דין רגיל, "לכאורה מדובר בנתינת רשות שתלויה בהפעלת שיקול-דעתו של בית המשפט" (ע"א 639/89

עיזבון המנוח צבי דגני ז"ל

נ' זהבה חן , פ"ד מד(4) 744, 748 (1990)). משעה שבית משפט קמא קבע כי התובענה שהוגשה תחילה תשמש כתב התביעה והתשובה שהוגשה להמרצת הפתיחה תשמש כתב ההגנה , אזי שלא כטענת המבקשת, אין לומר כי עם העברת הדיון לפסים של סדר דין רגיל, הוטלה על בית משפט קמא חובה לקבוע מועדים להגשת כתבי טענות. מכל מקום, שיקול דעת זה שעניינו בהגשת כתבי טענות נוספים, נוגע בעיקרו לאופן ניהול ההליך, וכפי שכבר נקבע פעמים רבות בפסיקה, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בעניינים שכאלה, ו ערכאת הערעור שלא להתערב אלא במקרים חריגים. לא שוכנעתי כי מקרה זה נמנה על חריגים אלו, שעניינם מקום בו ההחלטה שהתקבלה עומדת בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים.

6.כפי שפורט לעיל, באשר לבקשת המבקשת לאפשר לה להגיש תביעה שכנגד, בית משפט קמא הבהיר בהחלטתו מיום 16.6.2016 כי המבקשת תוכל להגיש תביעה נפרדת חלף התביעה שכנגד. ואילו באשר להודעת צד ג' שביקשה המבקשת להגיש, זו מכוּונת כאמור נגד אחת התובעות בתיק, כך שניתן להניח כי טיב מערך החובות והזכויות בין המבקשת-הנתבעת לבין אותה תובעת-צד ג', עתיד ממילא להתברר בגדרו של ההליך המתנהל בבית משפט קמא. בנסיבות אלו, אין לומר כי החלטת בית משפט קמא סתמה את הגולל על זכותה של המבקשת לנקוט הליך נגד צד רלוונטי.

7.באשר לבקשת המבקשת לאפשר לה לנהל כעת הליך גילוי מסמכים, אזכיר כי בית המשפט קבע כי החלטתו להעביר את הדיון לפסים של תובענה רגילה כפופה לכך "ש לא ינוהלו כעת מחדש הליכים מקדמיים, עקב גילוי המסמכים המלא שנעשה". בד בבד, בית משפט קמא הבהיר כי "מנגד, לא אתיר הגשת מסמכים על ידי התובעים, שלא גולו עד עתה למשיבה".

בנוגע להחלטתו של בית משפט קמא כי לא יתבצע "מחדש" הליך גילוי מסמכים, לא אכחד כי ניתן היה להחליט אחרת, זאת בפרט לנוכח טענת המבקשת כי מלכתחילה כלל לא התבצע הליך שכזה, כך שאין מדובר בניהול הליך מקדמי "מחדש", אלא ניהולו מראשיתו. בנוסף, בהתחשב בכך שבסופו של דבר התיר בית משפט קמא למשיבים "להכניס" מסמכים נוספים לתיק בית המשפט, הרי שבכך הופר לכאורה האיזון בין הצדדים, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם החלטתו של בית משפט קמא כי לא יתיר למשיבים להגיש מסמכים שלא גולו למבקשת.

על אף האמור, לא מצאתי להתערב בהחלטה. ראשית, יש טעם בנימוקו של בית משפט קמא כי לפי תקנה 120 לתקנות, בטרם הגשת בקשה לבית משפט קמא לקיים הליך של גילוי מסמכים, היה על המבקשת להקדים ולפנות למשיבים בבקשה מתאימה בכתב. שנית, ועיקרו של דבר, בית המשפט הבהיר כי "הכנסת" המסמכים לתיק בית המשפט אין פירושה הגשת המסמכים כראיה, ועיון בהחלטות אחרות מעלה כי כך גם נהג ביחס למסמכים שביקשה המבקשת להגיש (ראו, למשל, החלטות מיום 21.4.2016 ומיום 8.5.2016 שניתנו לאחר הגשת הבקשה דנן). דומה אפוא כי בכך נשמר איזון מסוים בין הצדדים.

לבסוף, וכפי שציינתי בהחלטתי ברע"א 3211/16, התיק מצוי בעיצומו של שלב ההוכחות (עיון בנט-המשפט מעלה כי דיון הוכחות נוסף שנקבע ליום 5.5.2016 לא התקיים לבסוף, לאחר שבא כוח המבקשת טען כי לא יוכל להתייצב לדיון עקב מצבו הרפואי (ראו החלטת בית משפט קמא מיום 5.5.2016). זאת, אף שיום קודם לכן דחיתי את בקשת המבקשת ל"עיכוב ביצוע" בנוגע לקיום הדיון). ניהול הליך "מקדמי" בשלב מתקדם זה של ההליך, אינו רצוי, והדברים יפים גם לגבי בקשת המבקשת להגיש הודעת צד ג' ותביעה שכנגד, שברגיל יש להגישן בתחילת ההליך בד בבד עם הגשת כתב ההגנה.

9.אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.