פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3211/16
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
נחלת יהודה בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
רוני בודסקי
2. יהודית סובול
3. עדנה קראוזה
4. אליהו קראוזה
5. גבריאל קרוזה
6. אריאל קראוזה
7. עדנה יידמן
8. צבי בוטקובסקי
9. שרה צוקרמן
10. חיה בראלי
11. דליה חנקין
בקשת רשות ערעור על
החלטות בית המשפט המחוזי חיפה בתיק ה"פ 28900-08-15 שניתנו ביום 10.04.2016
על ידי כבוד השופט ד"ר מ' רניאל
בשם המבקשת:
עו"ד רענן צפניה
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל ) בתיק ה"פ 28900-08-15 מיום 10.4.2016.
הבקשה וההליך בפני בית משפט קמא
1.ביום 14.8.2015 הגישו המשיבים המרצת פתיחה במסגרתה ביקשו כי בית המשפט יצהיר כי כיורשיו החוקיים של יהושע חנקין ז"ל (להלן: מר חנקין ), הם הזכאים לבעלות בשתי חלקות הרשומות כיום על שם המבקשת, חברה שהוקמה בשנת 1937 ע"י מר חנקין. המבקשת כפרה בטענות המבקשים, וטענה, בין היתר, כי צדדים שלישיים רכשו מניות המבקשת בתום לב ובהסתמך על רישומה כבעלים של המקרקעין. בהחלטה מיום 10.2.2016, ובהתאם לסמכותו לפי תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), הורה בית משפט קמא כי המרצת הפתיחה תועבר לפסים של תובענה בדרך הרגילה.
2.עניינה של בקשת הרשות שבפניי בהחלטות מיום 10.4.2016 במסגרתן הורה בית משפט קמא למבקשת, במהלך הדיון שנערך בפניו, להגיש חלק מראיותיה בטרם הסתיים שלב שמיעת הראיות מטעם המשיבים (הם התובעים בהליך בבית משפט קמא). ההחלטה ניתנה לאחר שבמועד הדיון הקודם, ביום 20.3.2016, החלה להישמע עדותו של המשיב 1 (להלן: בודסקי ) , אך זו טרם הסתיימה ובמועד הנוסף שנקבע ליום 10.4.2016 לא יכול היה בודסקי להתייצב כיוון ששהה בחו"ל. על רקע זה, ובהמשך להחלטה קודמת מיום 16.3.2016, במסגרתה הורה בית משפט קמא כי הראיות מטעם המבקשת יישמעו ביום 10.4.2016, הורה בית המשפט, בין היתר, כדלקמן:
"הצעתי לב"כ הנתבעת [המבקשת שבפניי, י.ע] להסכים לכך שהמשך עדותו של מר בודסקי [...] תישמע לאחר תחילת העדויות מטעם הנתבעת, תוך שמירה על כך שלא ידע העד מה נאמר לפני המשך עדותו [...] ב"כ הנתבעת אינו מסכים לכך. בנסיבות אלה אשמע את המשך עדותו של מר בודסקי בישיבה נוספת שתיקבע, ולאחריה אשמע עדויות מטעם הנתבעת.
[....]
בתיק זה מדובר בנושאים שהפעולות בהם נעשו לפני שנים רבות. העדים יכולים להעיד רק על מה שהם יודעים מידיעה אישית. על כן צפוי היה שהן התובעים והן הנתבעת יסתמכו על תעודות נושנות ועל תעודות ציבוריות כאמור בפקודת הראיות. ב"כ הנתבעת שהכין את עצמו כפי שאמר לדיוני ההוכחות יודע בוודאי איזה מהמסמכים שהוא מבקש להגיש אינם מסמכים המצויים בידיעתו האישית של מי מהעדים שהוא עומד להעיד. על כן, כעת, לפני המשך עדותו של מר בודסקי, יגיש ב"כ הנתבעת את כל המסמכים שהוא מבקש להגיש שלא באמצעות עדים המעידים מידיעה אישית".
בהחלטה נוספת, שניתנה לאחר חילופי דברים לפרוטוקול, קבע בית משפט קמא, בין היתר, כי המבקשת תגיש את המסמכים שברצונה להגיש שלא באמצעות עדים המעידים מידיעה אישית עד ליום 17.4.2016.
3.על כך נסבה בקשת רשות הערעור שבפני.
המבקשת טענה כי בהתאם לתקנה 158 לתקנות, על התובעים-המשיבים להציג ראיותיהם תחילה, ורק לאחר מכן תציג הנתבעת-המבקשת את ראיותיה. נטען כי בהחלטה יש משום כפיה על המבקשת להציג ראיותיה בשלב בו טרם גיבשה דעתה בדבר הראיות אותן היא חפצה להציג, החלטה אותה ברצונה לגבש רק לאחר השלמת עדותו של בודסקי, ובהתאם לה. כן נטען כי נפלה סתירה בהחלטות בית משפט קמא, שכן תחילה הורה בית המשפט כי נוכח אי הסכמתה של המבקשת, לא ישמעו עדויות מטעמה עד לאחר תום עדותו של המשיב 1. "למען הזהירות" מוסיפה המבקשת כי ההחלטות לגביהן מתבקשת רשות הערעור אינן נופלות לגדרי סעיף 1(6) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור),התשס"ט-2009 (להלן: הצו ) .
דיון והכרעה
4.בהתאם לסעיף 1(6) לצו, לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין סדר הבאת עדויות ואופן הגשת עדויות, למעט החלטה בעניין מתן עדות מחוץ לכתלי בית המשפט, ובכלל זה בהיוועדות חזותית".
אשר להיקף פריסתו של הצו נשמעו דעות שונות בפסיקה. בעוד הנשיא גרוניס הביע עמדתו לפיה " הוראות הצו, בשילוב עם ההוראות שהסמיכו את שר המשפטים להוציאו [...], מלמדות על מחסום דיוני מוחלט המונע כל אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור" (רע"א 3783/13 אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' כבירי שמיע פס' 7 ( 5.6.2013) (ההדגשה במקור – י.ע.)), השופט (כתוארו אז) רובינשטיין הביע עמדה שונה. לשיטתו, יש להבחין בין החלטות שהן בעלות אופי טכני, שאז יחול הצו, לבין החלטות שהן בעלות "משמעות מהותית ממשית לנושא הנדון" (רע"א 7447/13 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' היאם
פס' ט"ז (10.11.2013)(להלן: עניין היאם ) ). אשר לאלה האחרונות ציין כי "הוראות הצו (ובאופן קונקרטי סעיפים 1(1) 1(5) ו- 1(6)) אינן חוסמות את האפשרות לדון בבקשת רשות ערעור על החלטה של הערכאה הדיונית בעניין סדר הבאת הראיות", אך יש לעשות כן "באופן מושכל ומדוד" (רע"א 4846/11 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אברג'ל (10.8.2011)), מקום בו נמצא כי ההחלטה עלולה להביא לשיבוש ראיות התובע ולא תסייע לחשיפת האמת. כן הביע השופט רובינשטיין עמדתו כי על פי תכליתו של הצו, יש לפרש את סעיפים 1(1), 1(5) ו-1(6) כמכוונים "לסדר הפנימי בפרשת ההגנה או התביעה, ולא ל'סדר המסגרת' של שמיעת הראיות והפיכתו של נטל הבאת הראיות" (עניין היאם , פסקה י"ז).
את עמדתי בעניין זה, לפיה יש לנקוט בפרשנות המצמצמת את היקף בקשות רשות הערעור, הבעתי ברע"א 3149/14 זר.פור.יו (2000) בע"מ נ' פופ
(1.6.2014). באותו עניין ציינתי גם כי לשיטתי הצו אינו מכוון רק להחלטות לגבי סדר שמיעת העדים בתוך פרשת התביעה או בתוך פרשת ההגנה.
מכל מקום, במקרה דנן, דומה כי גם לשיטתו המרחיבה של השופט רובינשטיין , ההחלטה שבפנינו, נופלת לד' אמותיו של סעיף 1(6) לצו, באשר אין מדובר בהחלטה שעניינה העברת נטל ההוכחה, אלא החלטה דיונית גרידא שאינה בעלת משמעות מהותית. די בכך כדי לדחות הבקשה דכאן על הסף.
5.למעלה מן הצורך, וגם לשיטתם של הגורסים כי הצו אינו מציב חסם "הרמטי" לגבי החלטה בעניין סדר הבאת עדויות ואופן הגשתן, לא מצאתי כי מקרה זה מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בעניינים שבסדרי דין ואופן ניהול ההליך, לגביהם נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב. מלבד טענות בעלמא, המבקשת לא הצביעה על כל נזק ממשי שצפוי להיגרם לה כתוצאה מהחלטותיו האמורות של בית משפט קמא. מדובר בהחלטות המורות אך ורק על הגשת המסמכים שהמבקשת מעוניינת להגיש שלא באמצעות עדים המעידים מידיעה אישית , בשלב בו כמעט והושלמה פרשת התביעה (פרט להמשך עדותו של בודסקי), כאשר המשיבים הצהירו כי אין בכוונתם להעיד עדים נוספים. אף לא מצאתי כי ישנה סתירה בהחלטותיו של בית משפט קמא, כטענת המבקשת. על יסוד האמור, כמו גם מטעמים שביעילות דיונית, דין הבקשה להידחות, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.
6.משלא נתבקשה תגובה, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"א בניסן התשע"ו (19.4.2016).
ש ו פ ט