בש"א 499/22 מנאר גית נ. עמוס ואן אמדן עו"ד

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' אילני ) מיום 21.11.2021 בה"פ 51236-11-21 (להלן: ההליך בבית המשפט קמא ).

2.

המשיבים הם עורכי דין. המשיבים ייצגו בעבר את המבקשים בהליך אזרחי שהתנהל בבית משפט השלום והסתיים בשנת 2018. כשנתיים לאחר מכן הגישו המבקשים נגד המשיבים את ההליך בבית המשפט קמא, שבו עתרו לכך שהמשיבים – שכאמור ייצגו אותם בעבר – ימסרו להם מסמכים שונים הנוגעים לייצוגם בהליך בבית משפט השלום. ביום 27.5.2021 ניתן פסק דין שקיבל את התביעה בחלקה, והמשיבים חויבו למסור למבקשים שורת מסמכים (יצוין כי המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין, שאינו נוגע לבקשה שלפניי).

3.

המבקשים טענו כי המשיבים לא קיימו את פסק הדין במלואו, ועל כן, הגישו ביום 18.11.2021 בקשה לבית המשפט קמא לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן: הבקשה הראשונה) . ביום 21.11.2021 הבקשה נדחתה מבלי שהתבקשה תשובת המשיבים, והיא הומצאה לצדדים באותו יום. זו ההחלטה שעליה מבקשים המבקשים להשיג וביחס אליה מתבקשת הארכת המועד שלפניי, שהוגשה ביום 20.1.2022.

4.

המבקשים לא השלימו עם החלטת בית המשפט קמא, וביום למחרת (ביום 22.11.2021), הגישו בקשה נוספת לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן: הבקשה השנייה ). ביום 26.12.2021 הוגשה תשובת המשיבים לבקשה השנייה, ובעקבות החלטת בית המשפט קמא, ביום 14.1.2022 הוגשה תגובת המשיבים לתשובה. במועד הגשת הבקשה שלפניי טרם הוכרעה הבקשה השנייה.

5.

המבקשים עותרים בבקשתם למתן ארכה של 30 ימים להגשת הליך ערעורי על ההחלטה בבקשה הראשונה, וזאת מהמועד שבו תוכרע הבקשה השנייה. לטענתם, הארכה נדרשת הן מטעמי יעילות דיונית, הן בשל העובדה שלשיטתם ההחלטה הראשונה לא הכריעה באופן סופי בטענותיהם לפי פקודת בזיון בית משפט. המשיבים מתנגדים לבקשה מן הטעם שהוגשה בשיהוי, וסמוך לפני חלוף המועד שבדין להגשת הליך ערעורי. עוד טענו המשיבים כי לשיטתם ההחלטה בבקשה הראשונה יצרה מעשה בית דין, ועל כן, סדר הדברים הנכון הוא הגשת הליך ערעורי על החלטה זו ללא תלות בהכרעה בבקשה השנייה.

6.

לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים שוכנעתי כי אין הצדקה להיעתר לבקשה, אולם יש להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי לפרק זמן קצר, כפי שיובהר להלן.

7.

כפי שנקבע בעבר, נקודת המוצא היא כי משנקבע בחיקוק מועד להגשת הליך ערעורי יש לקיימו, ולסטות ממנו במקרים יוצאי דופן שבהם קמה הצדקה לכך נוכח קיומו של "טעם מיוחד". הרציונל ביסוד נקודת מוצא זו מבוסס על שיקולים של וודאות, יעילות וסופיות הדיון. במקרים החריגים עשויים שיקולים אלה לסגת מפני קיומו של טעם מיוחד וממשי שמונע את האפשרות להגיש את ההליך הערעורי במועד הקבוע בדין. אחד המקרים שהוכרו בפסיקה ככאלה העשויים לגבש "טעם מיוחד" הוא כאשר קיים הליך תלוי ועומד באותו עניין. במצבים כאלה אפשר שהכרעה בהליך התלוי ועומד תייתר את הצורך בהגשת ההליך הערעורי, או תשפיע על מהלך או היקף הדיון בו, ועל כן, להארכת המועד עשויות להיות השלכות חיוביות גם כלפי הצד שכנגד וגם במישור האינטרס הציבורי בקידום יעילות דיונית וחיסכון בזמן שיפוטי (ראו, למשל, בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל (20.10.2004)). ואולם, עצם קיומו של הליך תלוי ועומד אין משמעה הארכת מועד "אוטומטית", וכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו. בהקשר זה נקבע בעבר כי "ככלל, במקום שבו ההליך התלוי ועומד הוא בקשה לעיון חוזר או בקשה אשר דומה במהותה (גם אם לא בהכרח בכל מרכיביה ובכל היקפה) לבקשה שההחלטה בה היא נשוא הבקשה להארכת מועד, הנטייה להכיר בקיומו של 'טעם מיוחד' להארכת מועד מצטמצמת" (בש"א 2891/11 אורט ישראל נ' World ORT , פסקה 4 (27.4.2011)).

8.

בעניין שלפניי עולה כי הבקשה השנייה דומה במהותה לבקשה הראשונה, ונראה כי היא נועדה להתמודד עם נימוקי בית המשפט בדחיית הבקשה הראשונה. המבקשים לא הבהירו מדוע יש הצדקה להאריך את המועד להגשת ההליך הערעורי, באופן שלמעשה יתאפשר להם לשמור על האפשרות להשיג על ההחלטה בבקשה הראשונה לאחר שתתקבל החלטה בבקשה השנייה. אמנם, אפשר שבנסיבות מסוימות עשויה הכרעה בבקשה השנייה לייתר את ההליך הערעורי על הבקשה הראשונה, אולם לא מצאתי כי די באפשרות זו כדי להצדיק את הארכת המועד. זאת, גם על רקע טענות המשיבים באשר לקשר שבין שתי הבקשות, ובשים לב למועד שבו הוגשה הבקשה הנוכחית – ימים ספורים לפני חלוף המועד להגשת הליך ערעורי, ועל אף שהמערערים ידעו זמן ממושך על כך שתלויה ועומדת גם הבקשה השנייה שהגישו (ראו, בש"א 3064/21

שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל

(6.5.2021)).

חשוב להבהיר בהקשר זה כי יש להבחין בין שאלת הארכת המועד להגשת הליך ערעורי לבין הדיון בהליך הערעורי לגופו, לרבות האפשרות לעכב את בירורו עד להכרעה בבקשה השנייה, ככל שהמותב הדן בהליך הערעורי ימצא לנכון לעשות כן.

9.

אשר על כן, לא מצאתי לקבל את הבקשה ולהאריך את המועד להגשת הליך ערעורי ב-30 ימים לאחר ההכרעה בבקשה השנייה. עם זאת, נוכח העובדה שהמבקשים הגישו את בקשתם טרם חלוף המועד להגשת הליך ערעורי, מצאתי לאפשר להם פרק זמן דומה להגשת הליך ערעורי, ככל שיבחרו בכך. בעניין זה יוער כי העובדה שבקשה להארכת מועד הוגשה טרם חלוף המועד מהווה שיקול אחד בין השיקולים שעל בית המשפט לשקול, והיא אינה שיקול יחיד או שיקול מכריע. במקרה שלפניי הבקשה הוגשה ימים ספורים עובר למועד האחרון, מבלי שהמבקשים הניחו טעם כלשהו מדוע הוגשה רק במועד זה. זאת במיוחד נוכח העובדה שהבקשה השנייה הוגשה על ידם יום אחד בלבד לאחר החלטת בית המשפט בבקשה הראשונה. על כן, נסיבות קיומן של שתי בקשות נפרדות היו ידועות להם זמן רב קודם להגשת הבקשה שלפניי. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי העובדה שהבקשה הוגשה טרם חלוף המועד מכריעה את הכף לטובת היעתרות לה. עם זאת, מצאתי כי יש לאפשר למבקשים פרק זמן דומה להגשת הליך ערעורי. על כן, תינתן למבקשים הארכת מועד להגשת הליך ערעורי עד ליום 17.2.2022.

10.

ככל שהמבקשים יבחרו להגיש הליך ערעורי יצוין בפתח ההליך כי ניתנה הארכת מועד לפי החלטה זו, והיא תצורף כנספח. במכלול נסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות.