בש"א 7625-22 בש"א 7625-22

1.המבקש הוא אסיר המרצה את מאסרו בגין עבירות מין שביצע במשיבה בהיותה בגיל 9 שנים ועד הגיעה לגיל 12 שנים. המשיבה הגישה תביעה כספית בגין נזקי גוף שגרם לה המבקש במעשיו, ובפסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' בן-ארי) מיום 11.8.2022 חויב המבקש לשלם למשיבה פיצוי בסכום של 3,431,762 ש"ח, הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 803,032 ש"ח (להלן: פסק הדין).

2.המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין חל ביום 13.11.2022, ובמועד זה הגיש המבקש, המייצג את עצמו, בקשה להארכת מועד להגשת הערעור עד ליום 11.1.2023. בבקשה נטען כי המבקש היה מיוצג בהליך קמא על-ידי עורך דין מטעם הסיוע המשפטי, וכי מיד לאחר שניתן פסק הדין פנה המבקש לסיוע המשפטי על-מנת שימנו לו עורך דין לייצגו בערעור. לטענת המבקש, רק ביום 9.11.2022 בשעות הצהריים התקבלה תשובה טלפונית מטעם הסיוע המשפטי שלפיה אין בכוונתם לייצג את המבקש בערעור. המבקש טוען כי לאורך התקופה כולה הפציר בסיוע המשפטי לקבל החלטה בעניינו לנוכח סד הזמנים הדחוק, אך ללא הועיל. המבקש מוסיף כי אם ינעלו בפניו דלתות בית המשפט, הדבר עלול להוביל להתמוטטות כלכלית שלו ושל משפחתו. כן נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם בפסק דינו מממצאים עובדתיים, וכי אך בשל רשלנותו של עורך הדין שייצג את המבקש, לא הוגשו מסמכים וראיות שהיו יכולים להשפיע את תוצאת פסק הדין.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. בתשובה נטען כי לאורך ההליך המשפטי כולו המבקש פועל להארכתו, וכי בכך הוא מוסיף לפגוע במשיבה ולהחמיר את מצבה הנפשי. עוד נטען כי המבקש לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק את מתן הארכה המבוקשת, וכי הוא שקט על שמריו במשך 60 יום והגיש את הבקשה רק במועד האחרון להגשת הערעור. המשיבה מוסיפה כי העובדה שהמבקש אסיר לא מנעה ממנו לנהל את ענייניו עד כה, וכי סיכויי ההליך ממילא נמוכים. כן נטען כי המבקש טרם שילם למשיבה סכום כלשהו מסכום הפיצוי בו חויב.

4.לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, כמפורט להלן.

5.תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) קובעות שורה של עקרונות יסוד אשר לאורם יש לנהל את ההליך. בתוך כך, קובעת תקנה 5 לתקנות כי על בית המשפט לאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי. האינטרס הציבורי, כך צוין בתקנה, הוא "נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי".

6.בשים לב לאמור, נקבע בפסיקה כי בעת בחינתה של בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך יש ליתן משקל משמעותי לעיתוי הדיוני בו הוגשה הבקשה. בהקשר זה הובהר כלהלן:

"כאשר בעל-דין בוחר להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי ימים ספורים בלבד עובר למועד האחרון להגשת ההליך, דהיינו ב'דקה התשעים', הרי שיש ליתן לכך משקל בעת בחינת הבקשה לגופה ומצופה מאותו בעל דין לספק הסבר משכנע להגשת הבקשה בעיתוי זה ... כאשר לא עלה בידו של מגיש הבקשה להציג נימוקים שכאלה (ולבסס אותם על תצהיר ועל אסמכתאות ככל שהדבר אפשרי), נראה כי יש ליתן לנתון זה, בדבר עיתוי הגשת הבקשה להארכת מועד, משקל רב בעת בחינת הבקשה עד כדי דחייתה מטעם זה בלבד, במקרים מתאימים. הגשת בקשה להארכת מועד ב'דקה ה-90' פוגעת בוודאות הדיונית של הצד שכנגד; מעמידה את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת; וכופה על בית המשפט לשנות את סדר הטיפול בתיקים המונחים על שולחנו. זאת ועוד, הגשת בקשת ארכה ברגע האחרון אף מעמידה לעיתים את בית המשפט והצד שכנגד בפני עובדה מוגמרת לעניין הצורך במתן ארכה ארעית עד להכרעה בבקשה עצמה" (ראו: בש"א 3064/21 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 6 (6.5.2021)).

7.ואמנם, הגשת בקשה להארכת מועד ביום האחרון להגשת הערעור, או מספר ימים ספורים בלבד עובר לכך, אינה מאפשרת לבית המשפט לדון כראוי בבקשה ולהחליט – במקרים שבהם נמצא כי אין הצדקה להיעתר לה – על דחייתה תוך שמירת האפשרות למבקש להגיש את ערעורו במועד. משכך, במקרים שבהם ידוע לבעל דין שהוא עשוי להידרש להארכת מועד להגשת הליך ערעורי מבעוד מועד, ראוי כי בקשה בנדון תוגש מיד עם ידיעת המבקש על הנסיבות שעשויות, לגישתו, להצדיק את מתן הארכה, וזאת על-מנת ליתן סיפק בידי בית המשפט לבחון את בקשתו מבלי שדחייתה תוביל למניעת האפשרות להגיש את הערעור במועד ותוך הפחתת הפגיעה בוודאות הדיונית של הצד שכנגד.

8.בענייננו, המבקש הגיש את הבקשה להארכת מועד ביום האחרון ממש להגשת הערעור, ולא סיפק לכך כל הסבר בבקשתו. למעשה, ניכר מהבקשה שהמבקש היה ער לסד הזמנים הדחוק, ומשכך, לטענתו, היה בקשר עם הסיוע המשפטי לאורך התקופה על מנת לזרז את המענה מצדם בדבר ייצוגו. ואולם, לא הובהר בבקשה מדוע לא הוגשה הבקשה להארכת מועד בשלב מוקדם יותר בתקופה האמורה, בה יכול היה המבקש לטעון כי הוא מנסה להסדיר את ייצוגו המשפטי באמצעות הסיוע המשפטי. לנוכח הפסיקה בנדון, אני סבורה כי די היה בכך כדי לדחות את הבקשה.

9.לכל האמור יש להוסיף כי המבקש לא תמך במסמכים את טענותיו בדבר המגעים שניהל עם הסיוע המשפטי בעניין ייצוגו; כי טענותיו של המבקש בדבר סיכויי ההליך והמסמכים הנוספים שלדבריו יכולים היו להשפיע על תוצאת פסק הדין נטענו בעלמא וללא כל פירוט; וכי האינטרס של המשיבה בסופיות ההליך המשפטי הוא אינטרס בעל משקל משמעותי לנוכח מצבה הנפשי, אשר לפי פסק הדין, הוא תוצאה של הפגיעות המיניות שביצע בה המבקש. אף שיקולים אלה תומכים בדחיית הבקשה.

10.לנוכח כל האמור לעיל, בקשת המבקש להארכת מועד נדחית, ואולם, בשים לב לכך שהמבקש הוא אסיר שאינו מיוצג, על כל המשתמע מכך, ניתנת בזאת ארכה קצרה ביותר להגשת ההליך עד ליום 24.11.2022. דבר הארכה יצוין בפתח ההליך, ככל שיוגש, והחלטתי זו תצורף לו כנספח.

11.המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 2,000 ש"ח.

המזכירות תואיל להמציא למבקש החלטה זו הן באמצעות שב"ס והן באמצעות מספר הפקס שצוין בבקשתו לאלתר.