בש"א 255/22 אורן אלמקייס נ. פקיד שומה - יחידה ארצית לשומה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לא ראיתי להיעתר לבקשה להארכת מועד.

הבקשה הוגשה בחלוף המועד להגשת ההליך הערעורי, וליתר דיוק בחלוף כחודש (פסק-הדין הסופי מושא הבקשה ניתן ביום 12.10.2021, והבקשה להארכת מועד הוגשה לבית משפט זה ביום 11.1.2022).

מלבד הטענה כי המבקש הינו אסיר לא הועלתה מצדו כל טענה ממשית מדוע לא היה באפשרותו להגיש את הבקשה במועד מוקדם יותר. כפי שציינתי בהקשר דומה בבש"א 3064/21 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל , פיסקה 6 (6.5.20201), "[]בעת בחינתה של בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך יש ליתן משקל משמעותי לעיתוי הדיוני בו הוגשה הבקשה . כך, כאשר בעל-דין בוחר להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי ימים ספורים בלבד עובר למועד האחרון להגשת ההליך, דהיינו ב'דקה התשעים', הרי שיש ליתן לכך משקל בעת בחינת הבקשה לגופה ומצופה מאותו בעל דין לספק הסבר משכנע להגשת הבקשה בעיתוי זה" [ההדגשה במקור – ר' ג'].

דברים אלה נכונים מקל וחומר גם ביחס לבקשה להארכת מועד שהוגשה בחלוף

המועד .

ודוקו, טענת המבקש כי אין לו אמצעים כספיים וכי הוא נדרש לפרק זמן של מספר חודשים להסדרת ייצוגו, הועלתה בלקוניות, לא נתמכה בתצהיר או במסמכים כלשהם, ולא ראיתי לתת לה משקל של ממש בנסיבות אלה. יצוין, כי הבקשה דנן הוגשה על-ידי מי שהיה בא-כוחו של המבקש בערכאה הדיונית. היינו, המבקש היה מיוצג בערכאה קמא והוא מיוצג גם בהליך דנן.

בנסיבות אלה, היה על המבקש להגיש את בקשתו בטרם חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי.

זאת ועוד, גם אם הבקשה הייתה מוגשת במועד, ספק אם היה מקום להיעתר לה, לנוכח מתכונת הגשתה ובהיעדר תשתית עובדתית מספקת לתמיכת הטענות העובדתיות בדבר מצבו הכלכלי של המבקש וקשייו הנטענים בהסדרת ייצוגו.

מטעמים אלה כולם, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.