רע"א 7361/14 פלוני נ. פלוני

בפני בקשה להסרת החיסיון משמו של המשיב.

1.המבקשת הגישה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור אשר נדחתה על-ידי עוד ביום 6.1.2015. בגדרה של הבקשה דנא, שהוגשה כשנה לאחר דחיית בקשת רשות הערעור וכשבית משפט זה סיים זה מכבר את מלאכתו ביחס אליה, מבוקש להורות כי איסור הפרסום שהוטל על שמות בעלי הדין על-ידי הערכאה הדיונית, יעמוד בתקפו רק בנוגע לשם המבקשת - התובעת בהליך הדיוני, ואילו שמו של המשיב - הנתבע - יפורסם.

2.הרקע לבקשה וההליכים בערכאות קודמות פורטו בהחלטתי מיום 6.1.2015 ואיני רואה לחזור על הדברים. אומר בקצרה, כי ענייננו בתביעת רשלנות מקצועית נגד המשיב – פסיכיאטר אשר טיפל במבקשת במשך תשע שנים – בטענה לרשלנות בטיפול בה. בית משפט השלום פסק פיצויים לטובת המבקשת בגין עוגמת נפש שנגרמה לה עקב הטיפול הרשלני של המשיב בה. ערעור שהגישה המבקשת על סכום הפיצוי נדחה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וערעורו הנגדי של המשיב נדחה אף הוא לאחר שחזר בו מערעורו במהלך הדיון. על החלטתו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, שנדחתה אף היא, כאמור, בהחלטתי הנזכרת לעיל. כעולה מהבקשה, התביעה התנהלה בבית משפט השלום בדלתיים סגורות, ומשהוטל חיסיון בערכאה הדיונית, התנהל גם הדיון בערעור בדלתיים סגורות. ההחלטה בבקשת רשות הערעור פורסמה כששמות בעלי הדין חסויים.

3.כאמור, בחלוף כשנה מיום מתן ההחלטה בבקשת רשות הערעור, ביום 13.1.2016, הגישה המבקשת את הבקשה דנא. בבקשה נטען כי עתה, משהסתיימו ההליכים בין הצדדים ופסק דינו של בית משפט השלום הפך חלוט, יש להורות על הסרת החיסיון מעל שמו מן הטעם ש"מדובר בפסק דין חשוב אשר יכולות להיות לו השלכות על מטופלים רבים". עוד נטען, כי אין כל הצדקה שהמשיב "ייהנה" מחיסיון על שמו, חיסיון שניתן מלכתחילה על מנת להגן על המבקשת. באשר למבקשת נטען, כי יש להותיר בתקפו את איסור פרסום שמה מכוח הוראת סעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בהודעה משלימה מטעם המבקשת, שהוגשה לאחר שעוררתי את סוגיית הערכאה שאמורה לדון בבקשה, נטען כי הבקשה הוגשה לבית משפט זה, ולא לערכאה הדיונית שדנה בהליך המקורי, משום שהעניין התעורר רק לאחר סיום כל ההליכים בתיק ועל-מנת שההחלטה בבקשה תחול על כל הערכאות, דבר אשר יחסוך זמן שיפוטי יקר.

4.בתגובת המשיב לבקשה נטען כי יש לדחות את הבקשה מאחר שהסמכות לדון בה מסורה לערכאה הדיונית בה ניתנה ההחלטה שמכוחה נאסר פרסום פרטי הצדדים. עוד נטען, כי אין לקבל את הבקשה נוכח העיתוי בו הוגשה, בסמיכות לדחיית התביעה שהגישה אמה של המבקשת נגד המשיב בגדר ת"א 48566-03-15 בבית משפט השלום בחיפה. לבסוף טען המשיב, כי הסרת החיסיון משמו תפגע בזכותו לפרטיות ובשמו הטוב אשר בנסיבות העניין גוברים על האינטרס הציבורי בפרסום שמו.

5.לאחר העיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להימחק, שכן הסמכות לדון בבקשה דנא מסורה לערכאה הדיונית אשר הורתה על קיום הדיון בתובענה, ומכאן על איסור פרסום פרטי בעלי הדין, בהליך המקורי.

על הכללים המנחים בסוגיה זו עמד השופט י' קדמי

בבש"פ 6878/98 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' מדינת ישראל , בפסקה 2 (12.1.1999):

"קבלת רשות לפרסום (להלן: רשות פרסום) – מלא או חלקי – של פרטי דיון המתקיים ב'דלתיים סגורות', נעשית על ידי הגשת בקשה מתאימה למותב שהורה על קיום הדיון בצורה זו ... בית משפט הדן בבקשה כזו, יעמת את האינטרס העומד בבסיס ההחלטה לקיום הדיון ב'דלתיים סגורות', נגד האינטרס שלמענו או בשמו מתבקשת הרשות; וההחלטה בבקשה, תהיה תולדה של איזון בין האינטרסים ...

הדיון בבקשת רשות פרסום כאמור, מהווה הליך 'עצמאי' ונפרד מן ההליך נושא הדיון בתיק העיקרי, פלילי או אזרחי ; והוא מתנהל במסגרתו של ההליך העיקרי כ'הליך נילווה' ...

על פי הילכת חסן (בש"פ 658/88, מה(1) 677), מהווה ההחלטה ב'הליך נילווה' כזה 'פסק דין'; ובתור שכזו, היא נתונה לערעור בזכות על פי חוק בתי המשפט, ללא קשר להליך העיקרי ...

שאלה נוספת היא, בפני מי תידון בקשה כאמור לאחר שהמותב שהורה על קיום הדיון ב'דלתיים סגורות' – הרכב או דן יחיד – סיים את מלאכתו. לשיטתנו: כל עוד לא חלף המועד להגשת הערעור על פסק הדין בדיון העיקרי תוגש בקשה כאמור לבית המשפט שבו ניתנה ההחלטה בדבר סגירת הדלתיים; ונשיאו של בית המשפט יעבירנה לדיון למותב שיקבע. הוגש ערעור כאמור – תוגש הבקשה לבית המשפט שלערעור ; ותידון על ידי המותב שידון בערעור. הפך פסק הדין שניתן בהליך העיקרי לחלוט – בין אם הוגש ערעור ובין אם לאו – ידון בבקשה כל מותב של הערכאה שבה ניתנה ההחלטה בדבר סגירת הדלתיים " (חלק מההדגשות הוספו, צ"ז).

בענייננו, פסק הדין שניתן בבית משפט השלום הפך לחלוט, שכן ערעורה של המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט זה. משכך, ובהתאם לאמור בבש"פ 6878/98 המצוטט לעיל, הבקשה להתיר פרסום פרטים שפרסומם נאסר צריכה להתברר על-ידי בית המשפט אשר החליט על סגירת הדלתיים. במקרה דנא, המדובר בבית משפט השלום בחיפה, ועל-כן, על המבקשת להגיש בקשתה לערכאה זו. אכן, הפניית הבקשה להכרעת הערכאה הדיונית נובעת גם מכך שנושא סגירת הדלתיים, וכפועל יוצא ממנה - איסור הפרסום, כלל לא נכלל בהליכי הערעור שננקטו על ידי הצדדים. ככלל, אין זה ראוי שהסוגיה תתברר לראשונה על-ידי ערכאת הערעור, קל וחומר על-ידי בית המשפט העליון שדן בבקשת רשות ערעור, דבר שאף יביא לשלילתה בפועל של זכות הערעור על ההחלטה שתתקבל. ברי שההחלטה שתתקבל על-ידי בית משפט השלום תשליך גם על האפשרות לפרסם את שם המשיב (ככל שהדבר יותר) גם בקשר עם ההליכים שהתקיימו בערכאות הערעור (אלא אם כן החלטה זו תשונה במסגרת ערעור).

למען הסר ספק יודגש, כי אין בהחלטתי משום הבעת דעה כלשהי לגופם של דברים לגבי השאלה האם יש מקום לבטל את איסור פרסום שם המשיב.

נוכח האמור לעיל, הבקשה נמחקת. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.