בע"מ 1493/21 פלוני נ. פלוני

1.

השתלשלות העניינים בקצרה היא כדלקמן: בית המשפט לענייני משפחה הכריע בשורת תביעות של הצדדים – בני זוג לשעבר: משמורת, רכוש ומזונות. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אולם בין לבין, נקלע המבקש להליכי חדלות פירעון. ביום 14.8.2021 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין חלקי (בהסכמה) (להלן: פסק הדין החלקי ), שעיקריו: (א) הערעור בסוגיית המשמורת נדחה; (ב) הערעור בסוגיית המזונות התקבל, במובן זה שבית המשפט לענייני משפחה יידרש לנושא מחדש, בכפוף להצגת אישור של בית המשפט של חדלות פירעון לקיומו; (ג) הערעור בנושא הרכושי ייקבע לאחר הצגת אישור מבית המשפט של חדלות פירעון לקיומו.

2.

הנאמן בהליך חדלות הפירעון אישר למבקש להמשיך בהליך בבית המשפט לענייני משפחה, בכפוף למספר סייגים, ובין היתר, בתנאי שעלות ניהול ההליך לא תושת ולא תשפיע על קופת הנשייה (אישור זה לא צורף במסגרת ההליך דנן אולם ניתן ללמוד עליו מכתבי הטענות וההחלטות שכן צורפו).

3.

ביום 14.1.2021, בעקבות האישור שניתן, הוציא תחת ידו בית המשפט המחוזי פסק דין משלים (להלן: פסק הדין המשלים ) המורה על השבת התיק לבית המשפט לענייני משפחה, כאמור בפסק הדין החלקי (בכל הנוגע לסוגיית המזונות) ואילו ביחס לערעור הרכושי, נקבע כי ייקבע מועד נוסף לדיון.

4.

כמו כן, ביום 27.2.2021 נתן בית המשפט לענייני משפחה פסק דין בסוגיית המזונות (להלן: פסק הדין השני של בית המשפט לענייני משפחה ), וזאת בעקבות פסק הדין המשלים.

5.

בקשת רשות הערעור שבכותרת מופנית, לפי האמור בה, כנגד פסק הדין המשלים מיום 14.1.2021. עם זאת, יודגש כבר עתה, כי לאורך בקשת רשות הערעור מדגיש המבקש, חזור והדגש, כי הוא מבקש לערער על נקודה אחת בלבד: העובדה שנמנע ממנו (לטענתו) לקבל ייצוג משפטי בהליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. מאחר שבקשת רשות הערעור הוגשה ביום 2.3.2021, ולאור תקנה 45(ב) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן: התקנות ), התבקש המבקש לנמק מדוע לא תימחק בקשת רשות הערעור עקב האיחור בהגשתה.

6.

המבקש נימק את האיחור בכך שאינו מיוצג ולא בקיא בחוק. לדבריו, בדיקה באינטרנט העלתה שיש להגיש את בקשת רשות הערעור בתוך 60 ימים וכך פעל. המבקש מדגיש, כי זו בדיוק החשיבות של ייצוג משפטי, שלשיטתו נמנע ממנו בפסק הדין המשלים של בית המשפט המחוזי.

7.

עמדת המשיבה הוגשה אף היא, ולשיטתה, כלל לא ברור על איזו החלטה מעוניין המבקש לערער, שכן בעוד שמצוין כי הערעור מופנה כנגד פסק הדין המשלים, הרי שנימוקי הערעור מופנים כלפי פסק הדין השני של בית המשפט לענייני משפחה. עוד טוענת המשיבה, כי המבקש היה מיוצג בבית המשפט המחוזי ובנקל יכול היה להיוועץ עם באת-כוחו לעניין המועד להגשת בקשת רשות הערעור. זאת ועוד, טוענת המשיבה, כי למעשה ערעורו של המבקש בסוגיית המזונות התקבל והדיון הושב לבית המשפט לענייני משפחה.

8.

אין ספק, כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור, שכן לרשות המבקש עמדו 30 ימים להגשתה, ואילו בפועל הוגשה לאחר 47 ימים. אמנם, מדובר בתקנות חדשות יחסית, אשר קבעו הסדר נפרד ושונה להליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, לרבות הליכים ערעוריים בעניינם. העובדה כי מדובר בשינוי חקיקתי עשויה להוות טעם מיוחד להארכת מועד (השוו: בש"א 962/21 פלוני נ' פלונית (23.2.2021)). עם זאת, בנסיבות המקרה דנן, סיכויי ההליך מטים את הכף נגד הארכת המועד (לעניין משקלם של סיכויי ההליך במסגרת בקשה להארכת מועד ראו למשל: בש"ם 6229/11 דון יחיא נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה

(10.1.2012)). יובהר: המבקש הדגיש שוב ושוב בבקשתו כי ערעורו מופנה כנגד מניעת הייצוג (לשיטתו). אלא שהתנאי שלפיו עלות ניהול ההליך לא תושת על קופת הנשייה (שאותו מפרש המבקש כמניעת ייצוג) לא נקבע בפסק הדין המשלים. יתרה מכך, לאחר פסק הדין המשלים כבר ניתן פסק הדין השני של בית המשפט לענייני משפחה, שעליו רשאי המבקש לערער לבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, סבורני כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור נמוכים במידה שאינה מצדיקה הארכת מועד להגשתה (לאחר שזו הוגשה באיחור).

9.

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על מחיקתה של בקשת רשות הערעור שבכותרת, עקב האיחור שבהגשתה.