בש"א 3933/20 הוועדה המקומית לתכנון ובניה יזרעאלים נ. עזבון המנוח הלפרין ה

1.

בעקבות התפשטות נגיף הקורונה הוחלו לאחרונה, במשך פרק זמן של כחודשיים, תקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991 (להלן: תקנות מצב החירום המיוחד ). האם טעות שנפלה בחישוב המועדים במהלך תקופה זו עשויה להוות "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת הליך ערעורי, במשמעות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984? זו הסוגיה הטעונה הכרעה בבקשה שלפניי.

רקע הדברים

2.

המשיבים הגישו לבית משפט השלום בנצרת תביעה לתשלום דמי איזון המגיעים להם לטענתם בעקבות שינוי תכנית החלה על קרקע שהייתה בבעלותם והחלת תכנית חדשה. בשלב מסוים הגישה המבקשת בקשה לסילוק ההליך על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית. בית משפט השלום בנצרת דחה את הבקשה בעיקר בשל עיתוי הגשתה (כחמש שנים לאחר הגשת התביעה). המבקשת לא השלימה עם החלטתו של בית משפט השלום והגישה עליה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת. ביום 15.3.2020 נדחתה בקשת רשות הערעור (כבוד השופטת ת' נסים שי ; רע"א 54311-11-19). המבקשת מעוניינת להשיג על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ועל כן ביום 14.6.2020 ניסתה להגיש למזכירות בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור מושא הבקשה דנן. ואולם, מזכירות בית המשפט דחתה את הבקשה מן המרשם מחמת האיחור שנפל בהגשתה. על רקע זה הוגשה הבקשה להארכת מועד שלפניי.

ייאמר כבר עתה כי המשיבים הודיעו כי הם מותירים את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ואולם לנוכח אי בהירות מסוימת העולה מן הבקשה דנן כמו גם מבקשות דומות שהוגשו לבית משפט זה לאחרונה, מצאתי לנכון להבהיר את הדברים הבאים.

הארכת מועדים בתקופת מצב החירום המיוחד ו"טעות שבדין"

3.

בחודש מארס 2020 הודיע שר המשפטים על החלת תקנות מצב החירום המיוחד במערכת בתי המשפט. תקנה 4 לתקנות אלה קובעת כי במהלך תוקפן של הודעות שר המשפטים בדבר החלתן לא יבואו ימי מצב החירום במניין הימים לעשיית דבר שבסדרי דין או בנוהג, שנקבעו בחיקוק או בהחלטות בתי המשפט. במילים אחרות, התקנה "הקפיאה" את מירוץ הזמנים להגשת הליכים ערעוריים וכתבי בי-דין, ומניין הימים יימשך כסדרו בתום מצב החירום המיוחד (ראו, רע"א 2682/20 ראובן סרוגו חברה לבניה בע"מ נ' לב ארי , פסקה 5 (11.5.2020) (להלן: עניין ראובן סרוגו ); בש"א 1223/20 British Airways PLC נ' עמותת הצלחה - לקידום חברה הוגנת , פיסקה 4 (16.3.2020) (להלן עניין בריטיש )).

4.

בהחלטתי בבש"פ 2990/20 ברלנד נ' מדינת ישראל (11.5.2020) (להלן: עניין ברלנד ) ציינתי כי קיים פער זמנים קצרצר, העומד על יום אחד, בין המועדים שבהם הוחלו התקנות לראשונה בערכאות השיפוט השונות: בעוד שהתקנות הוחלו בבתי משפט השלום ובבתי המשפט המחוזיים ביום 15.3.2020, הרי שבבית המשפט העליון הוחלו הן למחרת היום, ביום 16.3.2020. עוד ציינתי בהחלטתי זו, בהתייחס למועד פקיעת תחולת התקנות, כי קיים פער זמנים נוסף גם בהקשר זה, בכל הנוגע למועד פקיעת תחולת תקנות 3 ו-5 לתקנות לבין מועד פקיעת תחולתה של תקנה 4 לתקנות. זאת, משום שבהתאם להודעתו האחרונה של שר המשפטים בדבר החלת התקנות, הרי שהחל מיום 11.5.2020 ועד ליום 17.5.2020 הוחלו במערכת בתי המשפט תקנות 3 ו-5 בלבד (העוסקות, בהתאמה, בסוגי ההליכים שיקוימו בהם דיונים בתקופת מצב החירום ובסוגיית המועד לתשלום האגרה). ואולם, במועדים הנזכרים לעיל, דהיינו מיום 11.5.2020 ועד ליום 17.5.2020, לא הוחלה עוד תקנה 4 אשר היא זו שמסדירה את סוגיית דחיית המועדים. על רקע האמור הבהרתי, שם בפיסקה 6, כי תקנה 4 לתקנות המסדירה כאמור את הסוגיה של דחיית מועדים במהלך ימי מצב החירום המיוחד, הוחלה בבתי המשפט השלום והמחוזיים מיום 15.3.2020 ועד ליום 10.5.2020, ובבית המשפט העליון מיום 16.3.2020 ועד ליום 10.5.2020.

5.

בבקשה שלפניי טוען בא-כוח המבקשת כי הוא לא היה ער לפער הזמנים האמור בין מועד פקיעתה של תקנה 4 למועד פקיעתן של תקנות 3 ו-5 ולטענתו סבר הוא בתום לב כי תחולתה של תקנה 4 פקעה אף היא ביום 17.5.2020 ולא ביום 10.5.2020 ומכאן שיש למנות את מניין הימים להגשת בקשת רשות הערעור מושא הבקשה שלפניי מיום 17.5.2020 ולא מיום 10.5.2020. הנה כי כן הבקשה דנן היא במהותה בקשה להארכת מועד בשל טעות שנפלה בהבנת הדין הרלוונטי וכבר נפסק בשורה ארוכה של החלטות כי אין מקום לשלול באופן גורף מתן ארכה אך בשל טעות שבדין וכי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו הייחודיות (ראו, בש"א 10944/07 הלפרן נ' כץ (5.5.2008); רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (29.1.2002); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 176 (מהדורה שלישית, 2012)).

אכן, טעות שבדין יכולה בנסיבות מתאימות לעלות כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד, וראוי לבחון בהקשר זה את מהותה של הטעות, טעמיה והגיונה, מידת סבירותה והשלכותיה על זכויותיהם של בעלי-הדין האחרים ועל מידת הסתמכותם על סופיות ההליך (ראו, בש"א 6997/00 סרגובי נ' סילברסטון (23.11.2000); בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל (11.5.2008)). ברוח זה הוסיף וציין כבוד השופט ס' ג'ובראן בבש"מ 6229/11 דון-יחיא נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה (10.1.2012) כי מקום בו עלה בידו של בעל הדין להוכיח שהטעות שבדין שהובילה לאיחור בהגשת הבקשה היא טעות שאדם סביר היה יכול להיקלע אליה, כי אז ייטה בית המשפט להאריך את המועד. סבירות זו, כך נקבע, נמדדת בשני מישורים (מישור אובייקטיבי ומישור סובייקטיבי) ובכל הנוגע למישור האובייקטיבי נקבע שם כי ככל שהדין הרלוונטי הנוגע למועדים להגשת ההליך הינו עמום יותר, ייטה בית המשפט לסווג את הטעות שנפלה בהבנת הדין כטעות סבירה.

6.

בנסיבות העניין שלפניי אני סבור כי ראוי להתחשב בכך שאכן פער הזמנים בין תחולתן של תקנות 3 ו-5 לבין תחולתה של תקנה 4 כפי שנקבע בהודעות שר המשפטים כמפורט בהחלטה בעניין ברלנד אכן עשוי היה ליצור בלבול מסוים בקרב ציבור המתדיינים ועורכי הדין וזאת במיוחד על רקע הנסיבות השוררות במדינה בחודשים האחרונים והשינויים התכופים שחלו בהוראות הדין (לרבות בסדרי הדין) במהלך משבר הקורונה. על רקע זה ואף שהדברים הובהרו הבהר היטב בהחלטתי בעניין ברלנד , דומה כי מדובר בטעות סבירה אשר יש בכוחה כדי להצדיק את מתן הארכה המבוקשת וזאת לנוכח הגישה הליברלית הננקטת בעיתוי הנוכחי ביחס לבקשות ארכה הנובעות במישרין ממצב החירום המיוחד (ראו, עניין ראובן סרוגו , שם ; עניין בריטיש , שם ; בש"א 3469/20 פרברי נ' חסן (9.6.2020); כן ראו למשל, ת"א 46482-04-13 (מחוזי – תל אביב) אריה את עופר עבודות בניה נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ , פיסקה 10 (7.6.2020); ת"א (שלום – תל אביב) 21865-05-16

אברהם נ' כהן , פיסקה 5 (30.4.2020)).

7.

עם זאת עצם העובדה שנפלה טעות כאמור בחישוב המועדים בתקופת הקורונה, גם אם זו סבירה, אינו מצדיק מתן הארכת מועד אוטומטית וכל מקרה צריך תמיד להיבחן על בסיס נסיבותיו הקונקרטיות ועל רקע זה חשוב להוסיף ולהבהיר גם את הנקודות הבאות:

ראשית , מקום בו הוכח כי בעל הדין המבקש ארכה כאמור פעל מתוך זלזול בסדרי הדין הרי שממילא תיחלש ההצדקה להיעתר לבקשתו;

שנית , יש להראות כי אכן מדובר בטעות סבירה וכי בעל הדין פעל בשקידה ראויה להגשת ההליך במועד. בהקשר זה יש ליתן את הדעת לשאלה האם נעשה ניסיון של ממש להגיש את ההליך בתוך פרק הזמן אשר במהלכו סבר יוזם ההליך (בטעות לשיטתו) כי ניתן להגישו;

שלישית , מקום בו גיבש בעל הדין שכנגד אינטרס הסתמכות מבוסס וקונקרטי על סופיותה של ההחלטה מושא הבקשה, כי אז תיחלש ההצדקה למתן הארכה המבוקשת אפילו מדובר כאמור בטעות סבירה בהבנת הדין;

ורביעית , יש להדגיש כי המסקנה שלפיה טעות שנפלה בחישוב המועדים בתקופת הקורונה עשויה כאמור להקים "טעם מיוחד" נכונה היא לעת הזו בלבד, בשלב בו מצויים אנו בסמוך מאוד למועד סיומו של מצב החירום המיוחד. ברי כי ככל שיחלוף הזמן הרי שלא ניתן יהיה עוד לראות בטעות מעין זו משום טעות סבירה המצדיקה את מתן הארכה.

8.

בענייננו הותירו כאמור המשיבים את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט ובשים לב לשיקולים שהובאו לעיל (לרבות העובדה שנעשה ניסיון להגיש את בקשת רשות הערעור ביום 14.6.2020 ובקשת הארכה שלפניי הוגשה זמן קצר מאוד לאחר מכן), אני נעתר לבקשה ומאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 15.3.2020 ברע"א 54311-11-19, עד למועד הגשתה בפועל.

המזכירות תפתח אפוא תיק מתאים, תתייק בו את בקשת רשות הערעור ואת החלטתי זו, והטיפול בהליך יימשך כסדרו.