בש"א 3658/20 ד.מ.י.ר השקעות בע"מ נ. חדוה מילר

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת ש' גלר ) ב-ת"א 41502-09-15 שניתנה ביום 12.2.2020 (להלן: ההחלטה ). במסגרת ההחלטה נדחתה בקשתם של המבקשים למנות בורר שישמש כערכאת ערעור על פסק בורר לפי הוראת סעיף 21א לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). לטענת המבקשים, המזכירה במשרד בא-כוחם צפתה אמנם בהחלטה במערכת "נט המשפט" בסמוך למועד הינתנה ואולם לטענתם ההחלטה מעולם לא הומצאה להם פורמלית ורק ביום 28.2.2020 הובאה לידיעת בא-כוחם. המבקשים טוענים כי ניסו להגיש את בקשת רשות הערעור עוד ביום 21.5.2020, אלא שאז הודיעה להם מזכירות בית המשפט כי ההליך הוגש באיחור וכי עליהם להגיש בקשה להארכת מועד (ומכאן הבקשה אשר הוגשה בחלוף כשבועיים, ביום 8.6.2020, ביחד עם בקשת רשות הערעור עצמה).

לאחר עיון בטענות הצדדים לא ראיתי להיעתר לבקשה להארכת מועד. לא ניתן לחמוק מן התחושה שבקשת הפטור מגלה טפח ומסתירה טפחיים בכל הנוגע למועד המצאת ההחלטה או באשר למועד בו נודע למבקשים עליה. כך, המבקשים טוענים כי המזכירה במשרד באי-כוחם צפתה בהחלטה במערכת "נט המשפט". אולם, המבקשים לא הבהירו מה היו הנסיבות לצפייה זו ומהו המועד המדויק שבו בוצעה הצפייה. כמו כן המבקשים טוענים כי רק ביום 28.2.2020 הובאה ההחלטה לידיעת בא-כוחם. אולם גם בהקשר זה לא הובהרו הנסיבות שהובילו לכך שההחלטה הובאה כאמור לידיעת בא-כוחם אך ביום 28.2.2020.

כפי שציינתי במקרה דומה – מועד ההמצאה הוא פרט בסיסי והכרחי ובעל-דין שאינו מציג נתון זה לבית המשפט נדרש ליתן לכך הסבר מניח את הדעת (ע"א 2393/13 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' דידיה , פיסקה 6 (25.7.2019)). דומה כי הדברים נכונים מקל וחומר גם ביחס למקרים שבהם טוען בעל דין כי צפה בהחלטה אך נמנע מלציין מהו המועד המדויק שבו צפה בה לראשונה , ובאילו נסיבות.

מכל מקום, וכאן עיקר: לפי הרישומים במערכת "נט המשפט", ובניגוד לטענות המבקשים, ההחלטה הומצאה כדין לידי בא-כוחם ביום 13.2.2020, באמצעות משלוח של "הודעה באתר" (להמצאה בדרך זו ראו: תקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין ); בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") , פיסקאות 9-8 (19.12.2018)). אכן, באפשרותו של בעל דין להוכיח כי לא נשלחה לו הודעה במנגנון "הודעה באתר" וזאת על דרך של הגשת תצהיר (ראו: תקנה 497ג(ג2) לתקנות סדר הדין הקובעת כי "לא יראו את כתב בי-הדין ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען ביום המשלוח, אם הגיש הנמען תצהיר בדבר אי-הגעת ההודעה אל כתובת הדואר האלקטרוני שמסר"; כן ראו עניין כהן , בפיסקה 10; רע"א 1153/20 פלונית נ' מכבי שירותי בריאות , פיסקה 8 (30.4.2020)).

ואולם, בענייננו לא הוגש כל תצהיר כאמור.

אשר על כן, יש לראות במועד המצאת ההחלטה באמצעות מנגנון ה"הודעה באתר" כמועד הקובע לצורך מניין הימים ומשמעמדו למבקשים שלושים ימים להגשת בקשת רשות הערעור למן מועד ההמצאה (החל מיום 13.2.2020 כמפורט לעיל) הרי שהמועד האחרון להגשת ההליך היה בענייננו ביום 15.3.2020.

יצוין בהקשר זה כי תקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991, לא יכולות לסייע למבקשים שהרי התקנות הוחלו אמנם בבתי משפט השלום ובבתי המשפט המחוזיים ביום 15.3.2020, אך בבית המשפט העליון הוחלו הן רק למחרת היום, ביום 16.3.2020 (ראו, בש"פ 2990/20 ברלנד נ' מדינת ישראל , פיסקאות 6-5 (11.5.2020)). על רקע זה, המועד האחרון להגשת ההליך היה מבחינה פורמלית ביום 15.3.2020 ולא לאחר תום תקופת החירום. ואולם גם אם נתעלם מן הפער האמור העומד על יום אחד בלבד בין המועדים להחלת התקנות בערכאות השיפוט השונות (וראו גם בהקשר זה בש"א 3933/20 הוועדה המקומית לתכנון ובניה יזרעאלים נ' עזבון המנוח הלפרין הרמן ז"ל (16.6.2020)), הרי שבקשת רשות הערעור עדיין הוגשה באיחור משמעותי (ביום 21.5.2020) ולפיכך בצדק דחתה אותה המזכירות מן המרשם.

בנסיבות אלה לא ראיתי לקבל את טענת המבקשים כי ההליך לא הוגש באיחור.

למעשה, מלבד התייחסות נרחבת לסיכויי ההליך (התייחסות שאיני רואה צורך להידרש אליה), טיעוני המבקשים בבקשה שלפניי מתמקדים כולם בטענה כי ההליך הוגש במועד. משדחיתי טענה זו כמפורט לעיל איני סבור כי עלה בידם של המבקשים להצביע על טעם מיוחד, במשמעות תקנה 528 לתקנות סדרי הדין, המצדיק את מתן הארכה המבוקשת. יוער במאמר מוסגר כי המבקשים לא הסבירו מדוע הגישו את הבקשה להארכת מועד רק ביום 8.6.2020 אף שהמזכירות הודיעה להם לטענתם עוד ביום 21.5.2020 כי עליהם להגיש בקשה כאמור.

הבקשה נדחית אפוא.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 1,500 ש"ח.