רע"א 4699/17 שאולי בר נוי נ. עמי סביר, עו"ד

1.

המשיב 1 (להלן: המשיב ) הגיש לבית משפט השלום תביעה לפיצויים בעילה של פרסום לשון הרע נגד המבקש והמשיבה 2 (להלן: גוגל ). התביעה נגד המבקש התקבלה והוא חויב בפיצוי המשיב בסך 80,000 ש"ח ובתשלום הוצאותיו בסך 20,000 ש"ח, בעוד התביעה נגד גוגל נדחתה. בעקבות זאת, נקט המשיב בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש לשם ביצוע פסק הדין האמור (תיק הוצאה לפועל 516082-01-15; להלן: תיק ההוצאה לפועל ). במקביל הגישו המבקש והמשיב ערעורים על פסק הדין של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש וקיבל את ערעור המשיב במובן זה שנקבע כי המבקש וגוגל חבים יחד ולחוד בסכום הפיצוי שפסק בית משפט השלום לזכות המשיב (להלן: פסק הדין במחוזי ). כעולה מהחלטות הערכאות הקודמות בגדרי ההליך דנא, גוגל שילמה למשיב 40,000 ש"ח, והאחרון דיווח על ביצוע התשלום האמור לתיק ההוצאה לפועל. תיק ההוצאה לפועל נגד המבקש ממשיך להתנהל לגביית יתרת החוב הפסוק.

2.

המבקש הגיש בקשה בתיק ההוצאה לפועל בגדרה עתר לסגירתו נוכח פסק הדין במחוזי ולחילופין לצירוף גוגל כחייבת לתיק. המשיב מצדו התנגד וטען, בין היתר, כי פסק הדין במחוזי לא ביטל את פסק הדין שניתן בבית משפט השלום נגד המבקש; וכי גוגל כבר שילמה לו מחצית מהחוב הפסוק ועל כן, אין מקום לצרפה. ביום 10.2.2016 נדחתה בקשת המבקש (כב' הרשמת המחוזית מ' סגל ; להלן: הרשמת ), בין היתר, נוכח סעיף 55(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים ) הקובע כי מקום בו חייבים שניים יחד ולחוד רשאי הנושה לדרוש את קיום החוב משניהם כאחד או מכל אחד מהם בנפרד, בכפוף לכך שלא ייפרע יותר מן המגיע לו. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית משפט השלום בגדרה טען, בין היתר, כי חוק החוזים אינו חל על הליכי ההוצאה לפועל. הערעור נדחה תוך אימוץ נימוקי הרשמת (כב' השופט העמית מ' סובל ). בית משפט השלום הוסיף והבהיר כי סעיף 56(א) לחוק החוזים קובע כי שניים החייבים חוב אחד חזקה שהם נושאים בנטל החיוב בחלקים שווים; וכי לפי סעיף 56(ב) חייב שנשא יותר מכפי חלקו בנטל החיוב זכאי לחזור על החייב השני ולהיפרע ממנו לפי חלקיהם בחוב. לפיכך, צוין כי ככל שהמבקש סבור ששילם למשיב יותר מחלקו היחסי בחוב, באפשרותו לחזור על גוגל בגין התשלום העודף.

3.

המבקש הגיש בקשת רשות לערער על ההחלטה האמורה לבית המשפט המחוזי, בה חזר על טענותיו השונות ואף הוסיף וטען כי אין לבחון את בקשתו בהתאם לאמות המידה שנקבעו להליך ב"גלגול שלישי" שכן, לגישתו, לא ניתן להתייחס להחלטת הרשמת כאל החלטת ערכאה שיפוטית. בהחלטתו מיום 6.6.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. תחילה נקבע כי לפי הוראת סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 יש לראות בהחלטת רשם ההוצאה לפועל כהחלטה שיפוטית ועל כן, בקשת המבקש היא אכן בגדר "גלגול שלישי". נוכח האמור נקבע כי הבקשה אינה מעוררת עניין בעל חשיבות כללית ומשכך דינה להידחות. בצד זאת הובהר כי גם לגופם של דברים יש לדחות את טענות המבקש. בהקשר זה חזר בית המשפט המחוזי על נימוקי בית משפט השלום והוסיף והדגיש כי חיוב המבקש לא בוטל בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, וכי ממילא אין בחיוב שהוטל על גוגל כדי להקים עילה לסגירת תיק ההוצאה לפועל. לבסוף, נקבע כי המבקש העלה טענות חדשות בפני בית המשפט המחוזי אשר אין מקום לבחנן בגדרי ההליך הנוכחי.

4.

מכאן הבקשה שלפניי בגדרה טוען המבקש, שאינו מיוצג, כי היה על בית המשפט המחוזי לדון בטענותיו לגופן ולא לדחות את בקשתו אך בהסתמך על אמות המידה הקבועות לבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בהקשר זה נטען כי רשם ההוצאה לפועל הוא פקיד בעל סמכות מעין שיפוטית ועל כן, היה על בית המשפט המחוזי להמיר, בתפיסתו, את סיווג ההליך מבקשת רשות ערעור לערעור בזכות. לגופם של דברים הוסיף המבקש וטען כי נתונה לו הזכות כחייב בתיק ההוצאה לפועל לדרוש צירופו לתיק של חייב נוסף החב עמו בחוב יחד ולחוד, וכי בהתאם לחוק ולפסיקה אין לחוק החוזים כל רלוונטיות לטענתו זו. לבסוף נטען כי התשלום שהעבירה גוגל למשיב נמוך ממחצית החוב הפסוק ואינו עומד על סך של 40,000 ש"ח כקביעת הערכאות הקודמות.

לשלמות התמונה יצוין כי בצד בקשת הרשות לערער הגיש המבקש בקשה לצירוף שני הליכים שהתנהלו בעבר בבית משפט זה להליך דנא – הליכים בהם סיים בית המשפט מלאכתו זה מכבר. המבקש טוען, כי לו היו מקיימים "דיון של ממש" בשני ההליכים האמורים הייתה מתקבלת בהם פסיקה חשובה ועקרונית. למותר לציין כי יש לדחות את בקשתו זו מכל וכל.

5.

לאחר העיון בבקשת הרשות לערער על נספחיה מצאתי כי דין הבקשה להידחות. ראשית , איני מוצא להידרש להשגות המבקש הנוגעות לאמת המידה שהיה על בית המשפט המחוזי להחיל בעת בחינת בקשתו נוכח טענותיו באשר למעמד החלטת הרשמת, שכן בפועל בית המשפט המחוזי בחן ודחה את טענות המבקש לגופן ולא הסתמך באופן בלעדי על אי עמידתן באמת המידה להתערבותו. שנית , אף אם יש ממש בטענות המבקש שלפיהן לא היה מקום להחיל בעניינו את הוראות חוק החוזים (ראו והשוו בעניין זה ר"ע 29/84

דונקלמן

נ' אריאלי , פ''ד לח(2) 185 (1984) ; רע"א 7420/95

אריאל

נ' רותם חברה לביטוח בע"מ , פ''ד נ(4) 514 (1996)), ממילא אין בכך כדי לשנות מן התוצאה אליה הגיעו הערכאות הקודמות כי אין לצרף את גוגל לתיק ההוצאה לפועל, וכי ככל שסבור המבקש ששילם יותר מחלקו היחסי בחוב באפשרותו לחזור על גוגל בהליך נפרד. זאת, משניתן להגיע לתוצאה האמורה גם דרך סעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בצירוף סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (אורי שנהר דיני לשון הרע 407 (1997) ; דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט

384 (מהדורה שלישית, 2015 ); ע"א 7008/09 עבד אל רחים נ' עבד אל קאדר , פסקאות 37-36 (7.9.2010) ). בהקשר לכך יוזכר כי חיובם של גוגל והמבקש כלפי המשיב נובעים מעוולת פרסום לשון הרע. לבסוף, לא מצאתי כי יש במסמכים השונים שביקש המבקש לצרף לבקשתו כדי לשנות ממסקנתי.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.