רע"א 6502/18 אהרון מזרחי נ. אנור חברה לבניין

1.

בעלי חלקת קרקע (להלן: בעלי הקרקע ), שהם או יורשיהם הם המשיבים 2–5, התקשרו עם המשיבה 1 בהסכמי קומבינציה להקמת בניין דירות (להלן: המיזם ). המשיבה 1 נקלעה לקשיים, ובחודש מארס 2001 הואטה הבנייה עד כדי עצירה. בחודש מאי 2001 חתמה המשיבה 1 על זיכרון דברים עם המבקש 1 (להלן: זיכרון הדברים ) למכירת דירת גג בבניין (להלן: דירת הגג ), ונקבע בו עוד שייחתם חוזה מכר מפורט. ביום 16.5.2001 הוטל עיקול על זכויות המשיבה 1 במיזם. בחודש יולי 2001 חתמה המשיבה 1 עם המבקש 2 על הסכם למשכון זכויותיה תמורת העברת כספים להשלמת הבנייה (להלן: הסכם המשכון ). להשלמת התמונה יצוין כי בשנת 2010 מנהל מיוחד מכר את הדירות שהוקצו למשיבה 1, כדי לממן את השלמת הבניין.

2.

בנובמבר 2006, תבעו המבקשים את המשיבים. נטען כי המשיבה 1 ידעה שאין ביכולתה להשלים את בניית הבניין, ולפיכך ניהלה עם המבקשים משא ומתן בחוסר תום לב. המשיב 6 נתבע בהיותו בעל השליטה במשיבה 1. כלפי בעלי הקרקע נטען שנהגו בחוסר תום לב בכך שלא יידעו את המבקשים על הטלת העיקול על זכויות המשיבה 1. כלפי המשיב 7, עורך הדין של המשיבה 1, נטען כי הוא פעל בחוסר תום לב ונכשל בחובותיו כלפי רוכשי דירה מקבלן, וכי הוא התחייב שתירשם הערת אזהרה לטובת המבקשים. בית משפט השלום בתל אביב–יפו (כב' השופטת הבכירה ר' פינצ'וק אלט ) דחה את התביעה ביום 30.10.2016. בית המשפט מנה קשיים ראייתיים בהוכחת האמיתות של זיכרון הדברים וקבע כי ממילא לא הוכח שאחריו השתכלל חוזה מכר מלא לרכישת דירת הגג. התביעה נגד בעלי הקרקע נדחתה מכיוון שלא היו מחויבים לרשום הערת אזהרה. בית המשפט קבע עוד כי המשיבה 1 נמצאת בהליכי פירוק ולכן לא ניתן להמשיך בהליכים נגדה, אך קיבל את התביעה נגד המשיב 6 – בעליה של המשיבה 1 בטרם פירוקה – מאחר שזה תמך בטענות המבקשים. לגבי המשיב 7 נקבע שעודכן על זיכרון הדברים רק אחרי חתימתו, ולא התבקש לערוך הסכם מכר. צוין כי נראה שהמבקשים נתנו למשיבה 1 הלוואות חוץ בנקאיות, נושים אחרים שלה קודמים להם, והמבקשים מנסים לקבל בחזרה את כספם על דרך של קבלת דירת הגג.

3.

ביום 24.6.2018 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (כב' סגן הנשיא ק' ורדי בהסכמת סגן הנשיא י' שנלר והשופטת ע' רביד ) את הערעור שהגישו המבקשים. צוין כי הערעור נסוב סביב קביעות עובדה, ואין מקום להתערב בהן. בית המשפט המחוזי הסכים עם עיקר הקביעות של בית משפט השלום. עוד נקבע כי בית משפט השלום לא דחה את התביעה נגד המשיבה 1 אלא קבע שלא ניתן להמשיך בה, ואף שבית המשפט של פירוק (כב' השופט (כתוארו אז) א' אורנשטיין ) התיר ביום 18.5.2016 להמשיך את ניהול ההליכים, החלטתו ניתנה לאחר שלב הסיכומים ובלי שהדבר הובא לידיעת בית משפט השלום.

4.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. המבקשים טוענים כי הערכאות הקודמות התעלמו מראיות חותכות – הודאות בעלי דין ועדות עדים ללא עניין בתוצאת ההליך – התומכות בגרסתם. לפי המבקשים, בית משפט השלום פסל בשוגג עדות של עד המעיד על דברים שמסר לו בעל דין, ייחס משקל נמוך מדי לעדי התביעה והשתמש בעדות בעל פה כדי לסתור מסמך כתוב. המבקשים טוענים שנמנע מהם לחקור את המשיב 6 – עד מרכזי מבחינתם – מכיוון שהוא לא הגיש תצהיר עדות ראשית, דבר שהתגלה רק לאחר שנסתיימה פרשת התביעה. המבקשים מונים כמה סוגיות עקרוניות שלטענתם מתעוררות בעניינם: אחריות של בעלי קרקע, קבלן ועורך דינו כלפי רוכשי דירה בהסכם קומבינציה; התוצאה של אי חתימה של קבלן על חוזה לאחר עריכת זיכרון דברים; הקלטה כהשלמה בכתב של זיכרון דברים או חוזה; מעמד ההלכה הפסוקה בעניין המועד להגשת תצהיר עדות ראשית ויישומה. המבקשים טוענים שבית המשפט המחוזי טעה באמצו את קביעות בית משפט השלום ולא דן בטענות לגופן, ולפיכך המבקשים לא קיבלו הזדמנות ערעורית . המבקשים מלינים עוד שהתביעה נגד המשיבה 1 נדחתה אף שההיתר להגשת תביעה נגדה התקבל בטרם ניתן פסק הדין של בית משפט השלום.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער תינתן ככלל מקום שהבקשה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים הישירים למחלוקת או כאשר נגרם למי מהצדדים עיוות דין חמור (רע"א 5492/17 פרח נ' לשכת עורכי הדין בישראל , פסקה 6 (25.9.2017); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). חרף הניסיון לשוות לטענות בבקשה שלפניי אצטלה עקרונית, אלו נטועות בדל"ת אמות המקרה. הן מכוונות אל ממצאי העובדה שקבע בית משפט השלום, קביעות שבית המשפט המחוזי לא ראה להתערב בהן, ושאינן מקימות עילה למתן רשות לערער (רע"א 7713/17 ג.ג.א.ב ייזום השקעות ונכסים בע"מ נ' פלונית , פסקה 5 (21.12.2017)). מקצת מהטענות נוגעות ליישום הדין במקרה הקונקרטי, ומשכך אינן מצדיקות התערבות ב"גלגול שלישי" (רע"א 1690/17 חממי נ' גוזי , פסקה 4 (3.4.2017)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.