רע"א 7420/17 נחום פרידמן נ. ועדה מקומית לכתכנון ובנייה פתח תקווה

1.

בין המבקשים לבין המשיבה נטושה מחלוקת על אודות גובה ריבית הפיגורים (להלן: הריבית ) שבה חויבו המבקשים במסגרת שומת היטל השבחה שהוצאה להם לאחר שהצדדים הגיעו לשומה מוסכמת בדבר גובה ההיטל. לטענת המבקשים, חלק מסכום הריבית נדרש שלא כדין (להלן: סכום הריבית השנוי במחלוקת ), אך כדי לקדם את קבלתם של היתרי בניה שהיו דרושים להם, שילמו הם את מלוא הסכום. לימים הגישו המבקשים תביעה כספית בסכום של 341,545 ש"ח להשבת סכום הריבית השנוי במחלוקת. ביום 18.10.2015 הכריע בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט נ' שטרנליכט ) בטענות סף שונות שהעלתה המשיבה. בין היתר, נקבע כי לא ניתן להכריע בשלב זה שתביעת המבקשים התיישנה שכן מדובר בתביעת השבה שמרוץ ההתיישנות לגביה מתחיל להימנות אך במועד התשלום בפועל. מכיוון שמועד זה לא הוברר, נדחתה טענת ההתיישנות כטענת סף. שנית, נקבע כי לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתביעה. בית המשפט הבחין בין תקיפת עצם החיוב בהיטל השבחה או שיעורו – שאז דרך התקיפה הבלעדית היא זו שהותוותה בסעיף 14 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 כנוסחו אז (להלן: התוספת השלישית ; חוק התכנון והבניה ), לבין תקיפת מרכיב הריבית בלבד, שאז אין מניעה להגיש תביעה אזרחית עצמאית.

2.

ביום 7.7.2017, לאחר שניתנה רשות לערער, קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיא י' שינמן ) את ערעור המשיבה בשתי הנקודות האמורות. תחילה נקבע כי תביעת המבקשים התיישנה, שכן המועד הרלוונטי לעניין ההתיישנות הוא מועד קבלת

דרישת התשלום ולא מועד התשלום בפועל, והתביעה הוגשה למעלה מ-7 שנים לאחר מועד זה. בשולי הדברים צוין כי חוק התכנון והבניה יצר תקופת התיישנות מקוצרת, בת 45 ימים. בנוסף, נקבע כי בית המשפט אינו מוסמך לדון בתביעה, שכן השגות הנוגעות רק לרכיב הריבית שהושת אגב חיוב בהיטל השבחה, צריכות אף הן להתברר אך במסלול שהותווה בתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שבמרכזה בקשת המבקשים להשיב את פסק הדין של בית משפט השלום על כנו. לדידם, יש לאמץ את הפרשנות להוראות סעיף 14(ג) לתוספת השלישית שלפיה השגה הנוגעת למרכיב הריבית בלבד יכולה להתברר בתביעה אזרחית רגילה; וכי מדובר בשאלה פרשנית בעלת השלכות רוחב שטרם התבררה בבית משפט זה. עוד נטען, כי סכום הריבית השנוי במחלוקת נגבה בחוסר סמכות, כך שתביעת המבקשים היא תביעת השבה מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט; וכי המועד הרלוונטי למניין מרוץ ההתיישנות בתביעה מעין זו הוא מועד התשלום בפועל.

4.

המשיבה, בתשובתה, סומכת ידיה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, מנימוקיו. לטענתה, דרך ההשגה הייחודית שהייתה קבועה בחוק התכנון והבניה חלה גם על מקרים שבהם משיגים רק על רכיב הריבית ומשכך בית משפט השלום אכן נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה. עוד נטען כי טענת חוסר הסמכות שהעלו המבקשים – להבדיל מטענה כללית בדבר אי חוקיות הגבייה – לא נטענה קודם לכן והיא בבחינת הרחבת חזית אסורה. בנוסף, חולקת המשיבה על טענה זו לגופה שכן לדבריה הריבית במקרה דנן נגבתה בסמכות. עוד טוענת המשיבה כי המועד להשיג על כלל מרכיבי החיוב חלף עם סיומם של 45 הימים שנקבעו לערעור על היטל ההשבחה בחוק התכנון והבניה, שלאחריהם הפך חוב המבקשים לחלוט. מכל מקום, אף בהנחה –

שהמשיבה אינה מסכימה לה ­– כי יש להשקיף על סוגיית חלוף הזמן במשקפי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 חלף ההסדר הייחודי בן 45 הימים הקבוע בחוק התכנון והבניה, אזי המועד הקובע הוא מועד הנפקת דרישת החיוב; וכי בנתון למועד זה, תביעת המבקשים התיישנה, כך המשיבה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו מעלה הבקשה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע"א 3348/17 פלמן נ' פרחודניק , פסקה 7 (1.6.2017); רע"א 1690/17 חממי נ' גוזי , פסקה 4 (3.4.2014) ; ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123, 128 (1982) ). כוחה של הלכה זו יפה אף כאשר הערכאות שדנו במקרה הגיעו לתוצאות שונות, כבענייננו ( רע"א 480/16 מויאל נ' מנטין , פסקה 4 (28.1.2016)). טענתם המרכזית של המבקשים לפניי היא כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי דרך ההשגה על רכיב הריבית בשומת היטל השבחה, גם כאשר ההשגה נוגעת לגובה הריבית בלבד, היא דרך ההשגה הייחודית שהייתה קבועה בחוק התכנון והבניה בנוסחו בעת הרלוונטית. לדידם, יש לבכר את הפרשנות החלופית שאומצה בפסק הדין של בית משפט השלום כמפורט לעיל. כפועל יוצא מכך, טוענים המבקשים כי תביעתם, שיסודה בעילת עשיית עושר ולא במשפט, לא התיישנה. ברם, סעיף החוק הנתון במחלוקת תוקן לפני כ-10 שנים ואינו בתוקף עוד. מטעם זה, ומבלי שאביע כל עמדה לגופם של דברים, לא ראיתי ליתן רשות לערער בשאלת פרשנותו הנכונה של הסעיף ( רע"א 6841/10 הוועדה המקומית לתכנון ובניה אצבע הגליל נ' נו רסט בע"מ (11.6.2012); רע"א 3414/11 מ.ע.ג.ן. ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו , פסקה 15 (26.6.2011) ) . כך במיוחד משעה שהמבקשים לא הראו כי עניינם עשוי להיות רלוונטי למקרים רבים נוספים התלויים ועומדים כיום ( בר"ם 2657/14 ס. אלון חברה להשקעות ובנין בע"מ נ' הממונה על חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974 , פסקה 18 (22.6.2014)) . גם טענותיהם הנוספות של המבקשים אינן מצדיקות מתן רשות לערער לפנינו. בכלל זה גם טענתם שעניינה גביית הריבית בחוסר סמכות, ובמיוחד כך משהעניין לא נטען במפורש ולא נדון לפני הערכאות הקודמות.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.