רע"א 333/20 נאיפה עלי כיוף נ. פלג הגליל- החברה האזורית למים וביוב

1.

המבקשת היא בעלת חלק מהזכויות במגרש מקרקעין בבית ג'ן (להלן: המקרקעין ). בשנת 2000 נתנה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מעלה נפתלי (להלן: הוועדה המקומית ) היתר לבניה במקרקעין (להלן: היתר הבניה המקורי ). המבקשת הקימה מבנה מגורים במקרקעין (להלן: המבנה ) בחריגה משמעותית מהיתר הבניה המקורי ובחלקו על גבי שטח המיועד לדרך ציבורית. המבנה (על חריגותיו) חובר בשנים 2002 ו-2003 למערכת המים והביוב של המועצה המקומית בית ג'ן (להלן: הרשות ) ועבור חיבורים אלה שילמו המבקשת ואחיה תשלום "גלובאלי" (להלן: התשלום הראשון ) . זאת, בהתאם לנוהג הרשות מאותה התקופה לגבות את היטלי הביוב והנחת צנרת המים כתשלום עבור נכס ולא בהתאם להיקף הבניה במקרקעין בפועל (במ"ר), כפי שנקבע בחוקי העזר שחוקקה. בשנת 2002 פנתה הוועדה המקומית למבקשת והודיעה לה כי בכוונתה להגיש נגדה כתב אישום בגין הבניה בחריגה מההיתר המקורי. בקשה להיתר בניה להכשרה בדיעבד של הבניה הקיימת, נדחתה על ידי הוועדה. המבקשת הורשעה על יסוד הודייתה וניתן נגדה צו איסור שימוש בבניה נושא כתב האישום. בשנת 2013 החלה המבקשת לקדם הליך להכשרת הבניה הבלתי חוקית וזאת לאחר שנשלחה לאחיה – שמשפחתו התגוררה בנכס – הודעה על כוונה להגיש נגדו כתב אישום בגין שימוש במבנה. בשנת 2015 אישרה הוועדה המקומית את הבקשה להכשרת הבניה החורגת אך התנתה את מתן ההיתר באישור תאגיד הביוב והמים המקומי – חברת פלג הגליל (היא המשיבה בהליך דנן). המשיבה מצידה התנתה את האישור בתשלום היטל הקמה בעבור הבניה החורגת, וזאת בהתאם לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 (להלן: החוק ) ולכללי תאגידי מים וביוב (דמי הקמה למערכות מים ולמערכות ביוב), התשעה-2015 (להלן: הכללים ). דרישת התשלום שהוציאה המשיבה עמדה על סך 43,876.97 ש"ח (להלן: דמי ההקמה ). המבקשת שילמה את דמי ההקמה תחת מחאה וביום 17.12.2015 ניתן למבקשת היתר לבניה החורגת.

2.

ביום 3.3.2016 הגישה המבקשת תביעה לבית משפט השלום בחיפה במסגרתה עתרה להורות על השבת דמי ההקמה ששילמה. בעיקרו של דבר, טענה המבקשת כי נוכח התשלום הראשון ששילמו היא ואחיה עבור הנכס בכללותו, היא פטורה מתשלום דמי ההקמה – מכוח הוראות החוק או לחלופין מכוח הכללים. ביום 28.8.2018 דחה בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' רובס ) את התביעה. תחילה, קבע בית המשפט כי הנוהג לפיו פעלה הרשות, במסגרתו גבתה תשלומים בעבור חיבור למערכת המים והביוב עבור נכס (ולא בהתאם לשטח הבניה בפועל) עמד בניגוד לחוקי העזר שחוקקה. על כן, אין המבקשת יכולה להסתמך על טעות זו של הרשות בבקשתה לראות בתשלום הראשון ככזה המקנה לה פטור מתשלום נוסף. בהקשר זה נקבע כי יש להבחין בין הבניה שבוצעה לפי היתר הבניה המקורי לבין זו שנעשתה בחריגה ממנו. בהתאם להוראות החוק והכללים, המשיבה מנועה מגביית תשלום נוסף בכל הנוגע לבניה שבוצעה לפי היתר הבניה המקורי ואולם, לא אלה פני הדברים ביחס לבניה שבחריגה מההיתר. ביחס לבניה זו, קבע בית המשפט כי פרשנות החוק והכללים לא מקימים למבקשת עילת פטור מתשלום. יתר על כן, נקבע שבנסיבות העניין הכללים אף מטילים על המשיבה חובה לגבות את דמי ההקמה.

3.

המבקשת ערערה על פסק הדין וביום 12.12.2019 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגנית הנשיא ד' סלע ) את הערעור תוך שהוא מאמץ את קביעותיו של בית משפט השלום ובכללן את פרשנותו לחוק ולכללים. בית המשפט הדגיש כי המבקשת לא הוכיחה שהתשלום הראשון שולם גם בעבור השטח שנבנה בחריגה מהיתר הבניה המקורי וכן לא הוכיחה שהרשות ידעה על חריגת הבניה בעת חיבור המבנה למערכת המים והביוב. לכן, אף אם תתקבל פרשנות המבקשת לסעיפי החוק ולכללים, הרי שהיא לא זכאית לפטור משלא הוכיחה ששילמה בעבור הבניה החורגת.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדריה חוזרת המבקשת על טענותיה לפני הערכאות הקודמות. בעיקרם של דברים, טוענת המבקשת כי משהנכס – על חריגת הבניה שבו – חובר לתשתיות המים והביוב על ידי הרשות ומשהועבר לרשות תשלום בעבור חיבור זה, אין המשיבה מוסמכת לדרוש ממנה תשלום נוסף. לדבריה, הן סעיף 103 לחוק, הן הכללים מצדיקים קבלת עמדתה זו ובכך שגו הערכאות שדנו בעניינה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה משפטית שחשיבותה הציבורית חורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או כאשר יגרם למבקש עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982) ; רע"א 278/20 פלוני נ' פלונית ,

פסקה 6 (30.1.2020 )). במקרה דנן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, לא הביאה המבקשת ראיות שמעידות שהתשלום הראשון (ששולם כאמור עבור נכס) שולם גם בעבור השטח שבנתה בחריגה מההיתר שניתן לה. זאת ועוד, בשעתו, לא ניתן היה לקבל היתר בניה למבנה על חריגותיו וזאת מחמת בניית חלקו על גבי שטח המיועד לדרך ציבורית. בנסיבות אלו – ומשנקבע שהרשות לא ידעה בעת חיבור המבנה למים ולביוב כי המבקשת חרגה מההיתר שניתן לה – קבעו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי כי החוק והכללים לא מקימים למבקשת פטור מתשלום. משאלה הם פני הדברים, השאלות שהועמדו להכרעה על ידי הערכאות הקודמות נובעות ממסכת נסיבות פרטנית ייחודית, ועל כן אף מבלי שאביע עמדה לגופו של הדיון הפרשני שנערך בפסקי הדין, איני סבור כי הבקשה מצדיקה בירור נוסף בפני ערכאה זו (רע"א 7420/17 פרידמן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה , פסקה 5 (16.1.2018)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.