רע"א 278/20 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי ), שדחה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על דחיית בקשתם לעיון מחדש בהחלטה לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד. לצד הבקשה הגישו המבקשים גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטה מיום 3.12.2019 המורה להם להגיש סיכומי טענות מטעמם.

1.

ביום 2.5.2002 הורשע המבקש 1 בביצוע עבירות מין במשיבה. המבקשים 3-2 הם הוריו של המבקש 1, עמם התגורר במועד ביצוע העבירות, שנעשו, בין היתר, גם בביתם. ביום 15.7.2015 הגישה המשיבה תביעה אזרחית נגד המבקשים, ובה ביקשה לקבל פיצוי עקב הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מאותן עבירות. ביום 26.9.2016 הורה בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' הניג ) למשיבה להגיש סיכומים תוך 60 ימים, ומועד זה הוארך מעת לעת. ביום 29.8.2018 נקבע כי המשיבה תגיש את סיכומיה תוך 45 ימים, אך אלה לא הוגשו במועד. ביום 18.11.2018 הורה בית המשפט לבא כוח המשיבה לנמק תוך 7 ימים מדוע לא תימחק התביעה, ובתקופה זו הגיעו הצדדים להסכמה כי סיכומי המשיבה יוגשו עד ליום 25.12.2018. ביום 27.12.2018 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה נוספת שלפיה יוגשו הסיכומים עד ליום 25.1.2019, אך בית המשפט הורה כי אלו יוגשו עד ליום 10.1.2019. ביום 15.1.2019 נעתר בית המשפט לבקשת ארכה מטעם בא כוח המשיבה, וקבע כי מועד הגשת הסיכומים יקבע ליום 21.1.2019. משסיכומי המשיבה לא הוגשו אף במועד זה, הורה בית המשפט ביום 29.1.2019 כי המשיבה תגיש סיכומיה עד ליום 31.1.2019, וכי ככל שאלו לא יוגשו – תימחק התביעה. המשיבה לא הגישה את סיכומיה גם במועד האמור, ועל כן ניתן ביום 1.2.2019 פסק דין המורה על מחיקת התביעה (להלן: פסק הדין ).

2.

באותו היום, בשעת ערב מאוחרת, הוגשו לבסוף סיכומי המשיבה. ביום 3.2.2019 התבקש בית המשפט לבטל את פסק הדין המוחק את התביעה, וביום 17.3.2019 החליט לקבל את הבקשה. בהחלטתו עמד בית המשפט על האיזון הנדרש בין עינוי הדין שנגרם למבקשים מחד גיסא, והעובדה שהתביעה מבוססת על הרשעה פלילית של המשיב 1 מאידך גיסא, וקבע כי בנסיבות העניין איזון זה נוטה להעדפת מתן פסק דין מנומק בתביעה. בהחלטתו התייחס בית המשפט לכך שהותרת פסק הדין בעינו תחייב את המשיבה להגיש תביעה חדשה, ואילו ביטול פסק הדין יאפשר להותיר את בירור התביעה בידי המותב ששמע את העדויות. צוין כי בנסיבות המקרה, הותרת פסק הדין על כנו תפגע במידה מסוימת באינטרס הציבורי. עוד נקבע בהחלטה כי המבקשים יגישו את סיכומיהם תוך 60 ימים.

3.

על החלטה זו הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר ובגדרה טענו, בין היתר, כי בית המשפט אינו מוסמך לבטל את פסק הדין שכן הוא לא ניתן, לשיטתם, במעמד צד אחד. ביום 3.12.2019 דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר, וקבע שהשיקולים לביטול פסק הדין, שפורטו בהחלטה מיום 17.3.2019, עומדים בעינם (להלן: דחיית הבקשה לעיון חוזר ). בהחלטה נקבע כי גם אם לבית המשפט לא עומדת סמכות לביטול פסק הדין לפי האמור בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), הרי שהוא רשאי לבטלו גם מכוח סמכותו הטבועה.

4.

על דחיית הבקשה לעיון חוזר הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור, וזו נדחתה ביום 23.12.2019 על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי ). בפסק הדין צוין כי בקשת רשות ערעור המתייחסת לקבלת בקשה לביטול פסק דין, כמו גם בקשה לעיון חוזר בהחלטה כאמור, נכנסת בגדרי סעיף 1(7) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט ), ומשכך דינה להידחות. אולם, בית המשפט מצא גם להתייחס לטיעוני המבקשים לגופם. צוין כי תקנה 160(ד) לתקנות קובעת כי "דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת". משכך, נמצא כי פסק דין – שניתן כאמור לאחר שהמשיבה לא הגישה את סיכומיה במועד – עולה כדי פסק דין שניתן במעמד צד אחד, אותו מוסמך בית המשפט לבטל כאמור בתקנה 201 לתקנות.

5.

מכאן הבקשה שלפניי, ובצדה בקשה להורות על עיכוב ביצוע החלטה המורה למבקשים להגיש את סיכומיהם. לשיטת המבקשים, המשיבה הייתה מעורבת בניהול ההליך, ומשכך אין לראות בפסק הדין ככזה שניתן במעמד צד אחד. בנוסף, נטען כי בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי נסבה על דחיית הבקשה לעיון חוזר בהחלטה המורה על ביטול פסק הדין, ומשכך סעיף 1(7) לצו בתי המשפט אינו חל בענייננו. עוד סבורים המבקשים כי משמעות ההחלטה היא כי פסק דין בתביעה יינתן מספר שנים לאחר המועד בו הסתיימה שמיעת הראיות, ובכך נגרם להם עיוות דין.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר ייגרם למבקש עיוות דין חמור (רע"א 6551/14 פ.ס.ח. הובלות ומסחר בע"מ נ' בני עאדל ג'באלי בע"מ , פסקה 12 (30.11.2014); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ''ד לו(3) 123, 128 (1982)). אכן, בית משפט זה קבע בעבר כי סעיף 1(7) לצו בתי המשפט אינו חל מקום בו מדובר בבקשה לעיון חוזר (וראו, למשל: רע"א 1632/15 גני באר שבע בע"מ נ' חבר , פסקה 14 (28.3.2016)), אולם בית המשפט המחוזי לא הסתפק בדחיית הבקשה על הסף נוכח קיומו של הצו, אלא נפנה גם לבחינת טענות המבקשים לגופן. במישור זה, לא מצאתי פגם בקביעה שלפיה פסק דין שניתן עקב אי הגשת סיכומים במועד עולה כדי פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ועל כן מוסמך היה בית המשפט לבטלו בהתאם לאמור בתקנה 201 לתקנות (ראו גם: רע"א 442/89 עלאלדין נ' מדינת ישראל , פ"ד מג(3) 824, 826 (1989)). משאלה הם פני הדברים, עניינה של בקשה זו הוא למעשה באופן בו הפעיל בית משפט השלום את שיקול דעתו בהחלטה לבטל את פסק הדין, ובכך לא ראיתי עילה להתערב ב"גלגול שלישי" בנסיבות העניין.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.