רע"א 1437/20גלובל גרין גרופ ( אן דוד) בע"מ נ. הוועדה המקומית לתכנון ובני

1.

המבקשים החזיקו בעבר ברישיון עסק להפעלת מטמנת פסולת באתר עליו חלה תכנית גז/10/401 (להלן: האתר ) , שבאחריות הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שהם (להלן: המשיבה ). לאחר פקיעת רישיון העסק, ומאחר שכנטען, המשיכו המבקשים לפעול באתר, הגישה המשיבה בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 236 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה או החוק ). בית משפט השלום ברמלה (כב' השופטת ר' גלט ) נעתר לבקשה ונתן צו הפסקת עבודה ושימוש באתר (להלן: צו ההפסקה ). בעניינו של צו ההפסקה נוהלו בין הצדדים הליכים ענפים, אשר הגיעו גם לפתחו של בית משפט זה ובסופם נותר צו ההפסקה על כנו (רע"פ 5584/18 גלובל גרין גרופ (אך דוד) בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה שוהם (4.10.2018); רע"פ 2759/19 גלובל גרין גרופ (אך דוד) בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שוהם (13.5.2019 )).

2.

ביום 28.3.2019 הגישה המשיבה בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן: פקודת בזיון בית משפט או הפקודה ) בגדרה התבקש בית המשפט לכוף בקנס או במאסר את ביצוע צו ההפסקה וזאת כנטען בשל סירוב המבקשים לפנות את האתר ובשל המשך השימוש שלהם בו. ביום 3.10.2019 דחה בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ה' אבו שחאדה ) את הבקשה. בהחלטה נקבע, בין היתר, כי במקרה דנן אין ליתן צו לפי פקודת בזיון בית משפט נוכח קיומה של "דרך חמורה פחות" לאכיפת הצו השיפוטי. נקבע כי בסעיפים 237 ו-238 לחוק התכנון והבניה קבוע "מנגנון אכיפה ייחודי" למקרים בהם הופר צו הפסקה שיפוטי. מדובר בדרך חמורה פחות לעומת מנגנון האכיפה מכוח פקודת בזיון בית משפט ולכן על המשיבה למצות את מסלול האכיפה הקבוע בחוק התכנון והבניה בטרם תגיש בקשה לפי הפקודה.

3.

המשיבה לא השלימה עם פסיקת בית משפט השלום והגישה ביום 13.11.2019 ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ביום 17.12.2019 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי "בקשה לשינוי כותרת ההליך מערעור ל-'רשות ערעור'". ביום 13.1.2020 נעתר בית המשפט לבקשה לשינוי כותרת ההליך, חרף התנגדות המבקשים (להלן: ההחלטה לשינוי כותרת ). על ההחלטה לשינוי כותרת הוגשה בקשת רשות לערער לבית משפט זה (רע"א 510/20 גלובל גרין גרופ (אך דוד) בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שוהם (להלן: רע"א 510/20 )). ביני לביני, ביום 28.1.2020 נתן בית המשפט המחוזי (כב' השופט העמית א' יעקב ) רשות לערער, והורה על החזרת הדיון לבית משפט השלום (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין צוין כי על בית משפט השלום לבחון מהי הדרך החמורה פחות בכל מקרה לגופו, וכי עליו להכריע מהו האמצעי "החריף פחות" בנסיבות הספציפיות. בית המשפט התייחס גם לטענות המבקשים בדבר פגמים דיוניים בציינו כי בקשת המשיבה לשינוי כותרת תיקנה את הפגם שהיה בכך שהגישה ערעור בזכות במקום בקשה למתן רשות לערער. עוד דחה בית המשפט טענה פרוצדורלית נוספת של המבקשים שנוגעת למועד הגשת הערעור. בעקבות פסק הדין, נמחק ההליך ברע"א 510/20 מאחר שההחלטה לשינוי כותרת "נבלעה" בו

ובשים לב לכך שטענות המבקשים בעניין ההחלטה לשינוי כותרת נטענו גם במסגרת ההליך דנן (רע"א 510/20 גלובל גרין גרופ (אך דוד) בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שוהם (3.3.2020)).

4.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה משיגים המבקשים כאמור הן על ההחלטה לשינוי כותרת, הן על פסק הדין. בכל הנוגע להחלטה לשינוי כותרת, טוענים המבקשים כי חרף התנגדותם, נעתר בית המשפט לבקשה בהחלטה קצרה ולא מנומקת. כן מציינים המבקשים כי ההחלטה שגויה לגופה, שכן לא קיימת בדין אפשרות להפוך הליך שהוגש כערעור בזכות לבקשת רשות לערער (וזאת בניגוד לאפשרות הפוכה, שאפשרית כקבוע בתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )). בהקשר זה, מציינים המבקשים כי למצער, היה על המשיבה להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער, וזאת נוכח פרק הזמן שחלף מהחלטת בית משפט השלום. עוד טוענים המבקשים כי נפלה שורה של פגמים דיוניים בהתנהלותו של בית המשפט המחוזי ובהם כי המשיבה לא הפקידה ערובה בבקשת הרשות לערער; כי קופחה זכותם להשיב לבקשה; וכי לא ניתנה להם האפשרות להתנגד להחלטת בית המשפט המחוזי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה הרשות, בהתאם לתקנה 410 לתקנות. לגופו של פסק הדין, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט בקביעתו כי בית משפט השלום יידרש לבחון לגופו של מקרה מהו האמצעי החריף פחות. זאת, כנטען, נוכח פסיקת בית משפט זה שהורתה כי עקרון הדרך החמורה פחות "מורה לבכר את הדרך שהיא חמורה פחות במישור הנורמטיבי , להבדיל מאשר הדרך החמורה פחות במישור הפרגמטי מהיבטו של בעל הדין הנוגע בדבר" (רע"פ 4169/12 דן מיחזור בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 46 (8.7.2013) (להלן: עניין דן מיחזור ); ההדגשה במקור – ע' פ' ).

5.

התבקשה תשובת המשיבה. לשיטת המשיבה, אין מקום להיעתר לבקשה למתן רשות לערער בראש ובראשונה משום שמדובר בהחלטה ובפסק דין שהם דיוניים במהותם ולא מסיימים את ההליך, וככאלה, הם לא מצדיקים מתן רשות לערער. בכל הנוגע להחלטה לשינוי כותרת, מציינת המשיבה כי לשיטתה הפגם בכך שלא הוגשה מלכתחילה בקשת רשות לערער נרפא בדיון, כאשר בית המשפט המחוזי קבע כי הערעור מוצדק ויש לדון בו. כן מציינת המשיבה כי הערעור הוגש בתוך פרק הזמן שבו ניתן היה להגיש בקשת רשות לערער וזאת בגין פגרת חג הסוכות. כן צוין כי ההחלטה לשינוי כותרת היא החלטה סבירה, בשים לב לפסיקת בית משפט זה שקבעה שניתן להיעתר לבקשה מסוג זה במקרים הראויים ובפרט כאשר הליך הערעור הוגש בתוך המועד הקבוע להגשת בקשת רשות לערער. אשר להפקדת הערובה, זו לא הופקדה בשל הטעות בסיווג ההליך, ובית המשפט לא הורה על הפקדת ערובה כאמור. בכל מקרה, מציינת המשיבה, מדובר במשיבה שהיא רשות שלטונית; החשש שהיא לא תעמוד בהתחייבויות שיוטלו עליה אינו כבד; וממילא לא נפסקו הוצאות. בכל הנוגע לפסק הדין, הרי שכל מה שקבע בית המשפט המחוזי הוא כי יש להחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת שיכריע מהו האמצעי החריף פחות בנסיבות המקרה. קביעה זו לא מקימה, לשיטת המשיבה, עילה למתן רשות לערער. לגופם של דברים, חוזרת המשיבה על עמדתה שלפיה במקרה דנן פגיעתה של פקודת בזיון בית משפט פחותה מזו הטמונה בשימוש בסעיף 237 לחוק התכנון והבניה. עוד מציינת המשיבה כי קביעתו הגורפת של בית משפט השלום בדבר עדיפותם של הכלים בחוק התכנון והבניה חייבה את התערבות בית המשפט המחוזי. המבקשים – חרף קיומם של צווים חלוטים נגדם לפינוי המקרקעין – מנצלים לרעה את הליכי המשפט, מגישים "עשרות הליכים" ואין כל מקום שיצאו נשכרים מהתנהלות זו. בנסיבות אלו, טוענת המשיבה, הכלים המנויים בחוק התכנון והבניה לא יהיו אפקטיביים ואין להורות לה לפנות אליהם חלף הכלים הקבועים בפקודה.

יוער כי ביום 18.3.2020 הוריתי על העברת התיק דנן לטיפול כב' הרשמים לשם הכרעה בשאלת סיווגה של בקשת הרשות לערער – אזרחית או פלילית. בהחלטה מיום 27.5.2020 נקבע (כב' הרשם ר' גולדשטיין ) כי סיווגו הנכון של ההליך הוא בקשת רשות ערעור אזרחית.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן מקום שבו הבקשה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין או כאשר הימנעות ממתן רשות כאמור תגרום למבקש עיוות דין חמור (רע"א 333/20 כיוף נ' פלג הגליל – החברה האזורית למים וביוב , פסקה 5

(1.3.2020) ; ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)).

7.

המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי סטה מהלכות בית משפט זה וכי שגיאה זו מצדיקה את קבלת הבקשה. אין בידי לקבל טענה זו. פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו סותר את שנקבע בעניין דן מיחזור , שכן כל שנקבע בו הוא שאין בית משפט השלום יכול להסתפק בעמדה גורפת ועקרונית בדבר הדרך החריפה ביותר

(ויוער כי בעניין דן מיחזור

נדחתה הטענה שלפיה יש להימנע, בהתאם לעקרון הדרך החמורה פחות, מנקיטת הליכי ביזיון מקום בו ניתן להגיש כתב אישום).

עמדה זו של בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם פסיקת בית משפט זה שלפיה בבחינת הפעלת הסמכות מכוח הפקודה, יש ליתן את הדעת גם לנסיבות המקרה (ראו והשוו בהקשר זה רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט , פ"ד נט(4) 49, 64, 67 (2004) שם נבחן השימוש בפקודת ביזיון בית משפט אל מול הסנקציה הדיונית של מחיקת כתב הגנה וצוין, בין היתר, כי "ברור אפוא שאין זה מובן מאליו שסנקציות דיוניות, בייחוד הסנקציה של מחיקת כתב-הגנה, הן בהכרח חמורות פחות מתוצאות הפעלת מנגנון הביזיון [...] כל מקרה חייב אפוא להיבחן בזהירות על-פי נסיבותיו תוך שקילתן אל מול העקרונות שגובשו בפסיקתו של בית-משפט זה ושפורטו לעיל"; רע"פ 4081/14 אבדר נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל , פסקה 8

(19.6.2014) ; ראו גם בר"ם 9343/10 אליאס נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה , פסקה 17

(17.1.2013) שם צוין כי " עקרון 'הדרך החמורה פחות' איננו עקרון מחייב שיש להפעילו על דרך של 'ייקוב הדין את ההר', אלא עקרון מנחה הקובע סדר עדיפויות במסגרת שיקול הדעת של בית המשפט בשאלה אם לעשות שימוש בהליכי בזיון בית משפט " (ההדגשה במקור – ע' פ'); עוד ראו סטיבן גולדשטיין "יחסי הגומלין בין דרכי אכיפת הוראות לא-כספיות של בתי-משפט – עקרון הדרך החמורה פחות" משפטים טז, 176 , 195 (1986)). משכך, איני סבור שקביעתו של בית המשפט המחוזי מקימה עילה למתן רשות לערער. מסקנתי זו מתחזקת נוכח העובדה שפסק הדין אינו בגדר "סוף פסוק" בשאלה שבמחלוקת, והצדדים יביאו את טענותיהם בעניין זה לפני בית משפט השלום – שיכריע בהן כחוכמתו (רע"א 3691/11 וואיה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פסקה 5

(14.8.2011) ).

8.

בכל הנוגע לטענות הדיוניות שהעלו המבקשים, ובראשן הטענה שמתייחסת להחלטה לשינוי כותרת. אכן, כפי שמציינים המבקשים, תקנה 410א לתקנות קובעת שניתן לדון בבקשת רשות לערער כבכתב ערעור (בתנאים שקבועים בתקנה), אך אין בתקנות הוראה הקובעת הליך הפוך (רע"א 6774/19 אפרידר החברה לשיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית ראש העין , פסקה 4 (21.6.2020)). כן נפסק כי בנסיבות שבהן הוגש ערעור בזכות, חלף בקשת רשות לערער, ימחק הערעור (ראו, בין היתר: ע"א 2985/19 א.א. שי אחזקות וייעוץ בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ , פסקה 8

(6.2.2020) ; ע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ , פסקה 18 (22.7.2014);

חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 253-252 (מהדורה שלישית, 2012 ); השוו לעומת זאת למקרים בהם, בנסיבות העניין, נקבע כי יש לשנות סיווגו של הליך מערעור בזכות לבקשת רשות לערער: ע"א 2488/14 יוסטר נ' סגלוביץ (11.8.2014); ע"א 6968/12 עזבון Corrie

נ' היס (6.12.2012)). במסגרת ההחלטה לשינוי כותרת, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה לשנות את סיווגו של ההליך מערעור בזכות לבקשה למתן רשות לערער. אף אם אניח כי נפלה שגגה בהחלטה זו, ואיני קובע כן, הלכה היא כי טעות כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (רע"א 3138/18 הרצנו נ' P-Kama

International Limited , פסקה 6 (5.6.2018) ) . יתר טענות המבקשים נוגעות להתנהלות הדיונית של בית המשפט המחוזי, ובכלל זאת שלא נימק את ההחלטה לשינוי כותרת; שלא הורה על הפקדת ערובה (לפי תקנה 406(ב); ולפיכך, כנטען "לא היה צפוי כי הדיון קבוע לשמיעת הערעור לגופו"); וכי לא ניתנה לצדדים האפשרות להתנגד לדון בבקשת הרשות לערער כבערעור (לפי תקנה 410). אף אם בית המשפט המחוזי לא דקדק בסדרי הדין, עיון בפרוטוקול הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי מגלה כי המבקשים העלו את טענותיהם – הן לגופם של דברים, הן בנוגע לעמדתם שהבקשה לא מצדיקה מתן רשות לערער. כמו כן, כאמור, תוצאתו של פסק הדין היא השבת הדיון לבית משפט השלום על מנת שיברר את טענותיהם. בנסיבות אלו, איני סבור שנשללה מהמבקשים הזכות להשיב או כי נגרם להם עיוות דין המצדיק מתן רשות לערער.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.