רע"א 1437/20גלובל גרין גרופ ( אן דוד) בע"מ נ. הוועדה המקומית לתכנון ובני

1.

ההליך שבכותרת, בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטה שניתנה לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן: פקודת הבזיון ), הועבר לטיפולי לשם הכרעה בשאלת סיווגו: בקשת רשות ערעור אזרחית או בקשת רשות ערעור פלילית .

רקע הדברים

2.

ביום 29.5.2018 ניתן על ידי בית משפט השלום ברמלה, לבקשת המשיבה, צו הפסקה שיפוטי מכוח סעיף 236 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ), להפסקת העבודות והשימושים האסורים במקרקעין באזור התעשייה הצפוני "היי פארק שהם" הידועים כ"מטמנת ברקת". המבקשים לא השלימו עם הצו והגישו עליו הליך ערעורי לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. הליך ערעורי זה נדחה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי אשר עליו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בפסק-הדין מיום 4.10.2018 (כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר והשופטים ג' קרא

ו- י' אלרון ) נקבע בהסכמת הצדדים כי בקשת המשיבה למתן הצו תוחזר לדיון בבית משפט השלום על מנת לאפשר לצדדים לחקור את המצהירים על תצהיריהם (רע"פ 5584/18 גלובל גרין גרופ (אך דוד) בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה שוהם

(4.10.2018)). התיק הוחזר אפוא לבית משפט השלום והמצהירים השונים נחקרו על תצהיריהם. בתום הדיון קבע בית משפט השלום כי מכלול העדויות השונות מחזק את המסקנה כי יש להורות על מתן צו ההפסקה השיפוטי. אף על החלטה זו ערערו המבקשים בפני בית המשפט המחוזי, גם הפעם ערעורם זה נדחה וגם הפעם הגישו הם בקשת רשות ערעור לבית משפט זה אשר נדחתה ביום 13.5.2019 (רע"פ 2759/19 גלובל גרין גרופ (אך דוד) בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שוהם

(13.5.2019) (כבוד השופט י' אלרון )) .

3.

ביום 28.3.2019 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בקשה לפי פקודת הבזיון בטענה כי צו ההפסקה השיפוטי הופר על ידי המבקשים (להלן: בקשת הבזיון ). בית משפט השלום ברמלה דחה את הבקשה בעומדו על הכלל שלפיו אין ליתן צו על־פי סעיף 6 לפקודת הבזיון אם קיימת סנקציה חמורה פחות לאכיפה. במקרה דנן סבר בית משפט השלום כי קיימת דרך אכיפה חמורה פחות והיא – הפעלת מנגנון האכיפה המעוגן בסעיפים 237 ו-238 לחוק התכנון והבניה. לפיכך קבע בית משפט השלום כי על המשיבה למצות תחילה מסלול אכיפה זה בטרם הגשת בקשה לפי פקודת הבזיון. המשיבה לא השלימה עם החלטת בית משפט השלום וערערה עליה לבית המשפט המחוזי מרכזי-לוד. ביום 28.1.2020 ניתן פסק-דין בהליך ערעורי זה ובו נקבע כי בניגוד לאמור בהחלטת בית משפט השלום נראה כי אמצעי האכיפה בחוק התכנון והבניה אינם מהווים בהכרח, בכל מקרה ומקרה, משום "אמצעי חמור פחות", ויש להכריע בחומרת הסנקציות השונות על בסיס נסיבותיו הפרטניות של ההליך. על רקע זה קבע בית המשפט המחוזי כי התיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שיבחן מהו האמצעי החריף פחות בנסיבותיו הספציפיות של המקרה. על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

4.

למען שלמות התמונה העובדתית חשוב להוסיף ולציין כי ההליך הערעורי מושא בקשת רשות הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי סווג תחילה על ידי המשיבה כערעור פלילי (בזכות) . בשלב מסוים עתרה המשיבה לשינוי סיווגו של ההליך לבקשת רשות ערעור וחרף התנגדות המבקשים נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה זו וסיווגו של ההליך שונה ל בקשת רשות ערעור פלילית . על ההחלטה המורה על שינוי סיווג ההליך הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 510/20). ביום 3.3.2020 נמחקה בקשת רשות הערעור (כבוד השופט ע' פוגלמן ), וזאת בשים לב לכך שההחלטה המורה על שינוי הסיווג "נבלעה" בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי מושא בקשת רשות הערעור דנן, ובהתחשב בכך שהמבקשים הבהירו כי הטענות המכוונות כלפי ההחלטה המורה על שינוי הסיווג ממילא הועלו גם בבקשת רשות הערעור דנן.

5.

בקשת רשות הערעור שבכותרת מופנית אפוא הן כלפי החלטת הביניים של בית המשפט המחוזי אשר הורתה על שינוי סיווג ההליך מערעור פלילי לבקשת רשות ערעור פלילית, הן על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי אשר החזיר את הדיון בבקשת הבזיון לבחינה נוספת של בית משפט השלום. בהחלטת כבוד השופט ע' פוגלמן מיום 18.3.2020 הועברה בקשת רשות הערעור לטיפולי לשם הכרעה בשאלת סיווגה הנכון – בקשת רשות ערעור אזרחית (כפי שהוגש ההליך במקור) או בקשת רשות ערעור פלילית . בהחלטתי מיום 19.3.2020 ביקשתי את עמדת הצדדים בסוגייה זו. שני הצדדים הודיעו כי לשיטתם בדין הוגש ההליך כבקשת רשות ערעור אזרחית.

דיון והכרעה

6.

לאחר בחינת טענות הצדדים ומכלול הנתונים הרלוונטיים באתי לכלל מסקנה כי אכן לא נפל פגם בסיווג ההליך כבקשת רשות ערעור אזרחית, ואסביר. כידוע, הליך מכוח פקודת הבזיון מצוי "בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי 'רגיל' להליך פלילי. ההליך נושא אופי מיוחד באשר אינו מטיל אחריות פלילית אך גם אינו הליך אזרחי 'טהור' במובנו הרגיל" (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט , פיסקה 8 (14.12.2004)). אחד מן הביטויים המרכזיים לאופיו הדואלי של הליך זה משתקף באופן ההשגה על החלטות המתקבלות במסגרתו. סעיף 8(1) לפקודת הבזיון קובע בהקשר זה כי "צו המטיל עונש שניתן ע"י בית משפט מחוזי או בית משפט שלום עפ"י סעיף 6 יהא ניתן לערעור באותם התנאים הנוהגים בערעור על פסק דין פלילי המטיל עונש כיוצא בזה". בהתאם לפרשנותה של הוראה זו בפסיקה, מקום בו נעתר בית המשפט לבקשה למתן "צו המטיל עונש" לפי הפקודה רשאי בעל הדין אשר כלפיו מופנה הצו להגיש ערעור פלילי בזכות . לעומת זאת אם נדחית בקשה לפי פקודת הבזיון ניתן להשיג על ההחלטה בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור אזרחית (ראו: ע"פ 4793/05 נבון נ' עצמון (6.2.2007) (להלן: עניין נבון ); בש"מ 1793/19 מקור הנפקות וזכויות בע"מ ע"י המנהל דוד מיר נ'

הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (17.3.2019); משה קשת ביזיון בית-משפט - דיני אכיפת צווים שיפוטיים 229-230 (2002) (להלן: קשת ); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 148-146 (מהדורה שלישית, 2012); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 948 (מהדורה 13, 2020)).

7.

בנקודה זו חשוב לציין כי קיימים גם מקרי ביניים, למשל כאשר בית המשפט הדן בבקשת הבזיון מקבל את טענות המבקש לגופן אך נמנע מלהורות על סנקציה המעוגנת בפקודת הבזיון ומורה תחת זאת למשיב להימנע מהפרה נוספת. הפסיקה קבעה כי אופן ההשגה על החלטות מסוג זה הוא באמצעות בקשת רשות ערעור אזרחית ולא על דרך של ערעור פלילי משלא הוטלה בגדרן סנקציה מפורשת מכוח פקודת הבזיון (ראו למשל, ע"א 4863/16 איי.די.איי חברה לביטוח נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל (5.7.2016)). ואכן הגישה אשר שמה דגש על השאלה האם ניתן בהחלטה עליה מבוקש להשיג סנקציה מפורשת מכוח פקודת הבזיון ננקטה בבית משפט זה במקרים רבים ועמדה על כך למשל כבוד הרשמת (כתוארה דאז) ש' ליבוביץ בע"פ 2242/07 פולורון סיסטם ישראל בע"מ נ' תיווך משכן נכסים בע"מ , פיסקה 4 (24.5.2007) בציינה כי סעיף 8(1) לפקודת בזיון בית משפט "נועד לאפשר להגיש ערעור פלילי רק כאשר הסנקציה שננקטה נגד בעל דין במסגרת בקשה לבזיון בית המשפט הינה שוות ערך, מבחינת חומרתה, לסנקציה פלילית מובהקת" (כן ראו רע"א 4190/04 חברת היהלום נ' דיאליט בע"מ (20.7.2004)).

הנה כי כן, מקום בו נדחית בקשה לפי פקודת הבזיון ואף מקום בו מתקבלות טענות המבקש בחלקן אך לא מוטל במסגרת ההחלטה "צו המטיל עונש", סדרי הדין הרגילים נותרים בעינם ודרך ההשגה היא בבקשת רשות ערעור אזרחית.

8.

דיוננו עד כה עסק בסיווג ההליך הערעורי הראשון המוגש על ההחלטה הניתנת לפי פקודת הבזיון ובהמשך לדברים אלה נשאלת השאלה כיצד יש לסווג הליך ערעורי שני המופנה כלפי החלטה כאמור, דהיינו – הליך ערעורי ב"גלגול שלישי". הפסיקה דנה בעבר בסוגיה זו וקבעה כי על החלטה הניתנת מכוח פקודת הבזיון ניתן להשיג ב"גלגול שלישי" אך בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור, וזאת גם מקום בו בית משפט השלום דחה בקשה למתן "צו המטיל עונש" ובית המשפט המחוזי הפך את החלטתו (ראו: עניין נבון , פסקה 9; קשת , 231). עם זאת בעניין נבון לא הוכרעה השאלה כיצד תסווג בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" המופנית כלפי החלטה שניתנה מכוח פקודת הבזיון – האם כבקשת רשות ערעור אזרחית או שמא פלילית . בבש"פ 505/14 פרנקו נ' דאר (15.6.2014) התייחסה כבוד הרשמת (כתוארה אז) ל' בנמלך לסוגיה זו, בציינה כי:

"נראה כי עת בית המשפט המחוזי דוחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום אשר דחה בקשה לפי הפקודה יש להגיש בקשת רשות ערעור אזרחית, ולעומת זאת עת נעתר הוא לבקשת רשות ערעור כאמור ובשונה מבית משפט השלום מורה על 'צו המטיל עונש' עובר מרכז הכובד לאופיו הפלילי של ההליך, ובהתאם ניתן להשיג על ההחלטה בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור פלילית" ( שם , פיסקה 3).

עמדה זו מקובלת עלי ואף לשיטתי מקום בו מוגשת לבית משפט זה בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטה לפי פקודת הבזיון, הסוגיה הטעונה הכרעה לצורך סיווג ההליך כפלילי או אזרחי, הינה האם הוטלה סנקציה מפורשת מכוח פקודת הבזיון על ידי אחת הערכאות שדנה בעניין – הערכאה הדיונית אשר דנה בבקשה או ערכאת הערעור הראשונה. במקרה שבו הוטלה סנקציה כאמור על ידי אחת הערכאות תסווג בקשת רשות הערעור כפלילית ובמקרה שבו לא הוטלה סנקציה תסווג היא כאזרחית (אך ראו, רע"א 4876/13

זאהר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה עיר הכרמל

(5.8.2013)). חשוב לציין כי לסוגיית סיווג ההליך כאזרחי או כפלילי יש נפקויות שונות ומגוונות ובכללן חיוב יוזם ההליך בתשלום אגרה ובהפקדת עירבון כאשר מדובר בהליך אזרחי.

9.

ומן הכלל אל הפרט: במקרה דנן דחה בית משפט השלום את בקשת הבזיון ועל הכרעתו זו הוגש הליך ערעורי לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל אמנם את ההשגה הערעורית אך נמנע ממתן "צו המטיל עונש" על המבקשים ובחר תחת זאת להחזיר את הדיון בהליך לבית משפט השלום לבחינה נוספת של הסוגיה. בנסיבות אלה אין לומר כי מרכז הכובד עבר במקרה שלפנינו ל"אופיו הפלילי" של ההליך ומשלא הוטלה על ידי אחת הערכאות סנקציה מפורשת מכוח פקודת הבזיון הרי שאין מקום לסווג את ההליך דנן כבקשת רשות ערעור פלילית. עוד אציין כי אין בסיווגו של ההליך שהתנהל בית המשפט המחוזי כבקשת רשות ערעור פלילית כדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי. זאת, בשים לב לכלל עליו עמדה הפסיקה פעמים רבות, בהקשרים שונים, שלפיו לצורך סיווג ההליך הערעורי בבית משפט זה אין מתמקדים בכותרת שניתנה להחלטה מושא ההליך אלא במהותה ובתוכנה (ראו והשוו, ע"א 6198/09 ברדה נ' פקיד שומה חדרה , פיסקה 6 (28.10.2010)). במאמר מוסגר יצויין כי ממילא קיימים מקרים לא מעטים שבהם ההשגה הערעורית מתבררת במסגרת הליך אזרחי אף שההחלטה מושא ההליך הערעורי התבררה בגדרו של הליך פלילי (ראו והשוו, בש"א 10092/17 צ'רניק נ' מדינת ישראל , פיסקה 14 (1.12.2018) והאסמכתאות שם ).

10.

מכל האמור לעיל עולה כי סיווגו הנכון של ההליך הוא הסיווג על-פיו הוגש, דהיינו כבקשת רשות ערעור אזרחית. יובהר, למען הסר ספק, כי אין לראות במסקנתי זו משום הבעת עמדה כלשהי לגופן של הטענות שהועלו בבקשת רשות הערעור.

החלטתי זו תתויק בתיק השופט והטיפול בהליך יימשך כסדרו.