ע"פ 2413/21 אימפליי טכנולוגיה בע"מ נ. מסעדת פינת השלושה אביוב בע"מ

1.

בקשת רשות הערעור שבכותרת מופנית כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט צ' קפאח ) מיום 18.3.2021 בע"פ 49444-02-21. על פי החלטתו של כבוד השופט ע' פוגלמן 8.4.2021, הועבר אליי ההליך לשם סיווגו, ואפשרתי לצדדים להתייחס לסוגיה זו. המבקשת הגישה עמדה, כפי שיפורט בהמשך, ואילו המשיבה לא הגישה תשובה.

2.

להלן תתואר השתלשלות העניינים בתמצית: ביום 26.5.2020 נתן בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט י' דלוגין ) פסק דין (להלן: פסק הדין הראשון ) בתביעה שהגישה המשיבה, הנוגעת לסכסוך בין הצדדים לגבי מיקום של מכלי גז בבניין שבו שני הצדדים מנהלים את עסקיהם. בפסק הדין חייב בית משפט השלום את המבקשת לבנות מחדש קיר בטון שהרסה, תוך סילוק רכוש או מיטלטלין כלשהם השייכים לה מחדר הגז נשוא ההליך, והכל תוך 60 ימים מקבלת פסק הדין. כן חייב בית משפט השלום את המבקשת לתת למשיבה, תוך 60 ימים מקבלת פסק הדין, סט של מפתחות לדלתות הכניסה של חדר הגז ואת הקוד של הדלתות עם הקודן. עוד נקבע, כי המשיבה תהא רשאית להשיב את שני מכלי הגז לחדר הגז ולחבר אותם לצנרת הגז, מיד לאחר שהמבקשת תבצע את האמור לעיל. בנוסף, ניתן צו מניעה קבוע האוסר על המבקשת ומי מטעמה למנוע מהמשיבה גישה לחדר הגז בכל צורה. לבסוף, חויבה המבקשת בתשלום אגרת המשפט ששילמה המשיבה, בהוצאות חוות הדעת מטעם המשיבה, ובשכר טרחת עו"ד בסך 40,000 ש"ח.

3.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק הדין הראשון (ע"א 23303-07-20), ועמו בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 10.8.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע, למעט "חיבור שני מכלי הגז לצנרת הגז" (להלן: ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ). בקשה להבהרת ההחלטה האמורה נדחתה בהחלטה מיום 1.9.2020.

4.

משלא בוצע האמור בפסק הדין הראשון, הגישה המשיבה לבית משפט השלום בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט. בהחלטה מיום 3.2.2021 (להלן: ההחלטה לפי פקודת בזיון ) בית המשפט קבע כי "פסק הדין לא מולא וגם החלטת בית המשפט המחוזי לא קויימה והדברים ברורים". עוד נקבע, כי "ה[מבקשת] מסרבת להפנים את החלטות ביהמ"ש ומנסה לתת פרשנות בלתי אפשרית שלפיה למרות הניסוח הברור של פסה"ד ולמרות ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, הרי ש[...] על בימ"ש זה שדן עתה בגזרה הצרה של קיום פסה"ד, לשנות את פסה"ד ויתרה מכך לעקוף את החלטת בימ"ש המחוזי...". לשיטתו של בית משפט השלום, "משמעות הדבר, שזה המקרה לקבוע סנקציה מרתיעה שאחרת ברור שפסה"ד לא יקויים". בנסיבות אלה, הורה בית משפט השלום כדלקמן: (1) המבקשת חויבה בקנס על אתר בסך של 20,000 ש"ח, שישולמו תוך 30 ימים; (2) המבקשת חויבה לשלם את הוצאות ההליך הנוכחי בסך 10,000 ש"ח, שישולמו תוך 30 ימים; (3) המבקשת חויבה, תוך 30 ימים, לקיים את פסק הדין, "למעט חיבור פיסי של בלוני הגז לגז, ולמעט העמדת בלוני הגז אשר תיעשה מטבע הדברים ע"י ה[משיבה], ככתבו וכלשונו"; (4) אם הדבר לא יבוצע תוך 30 ימים, תשלם המבקשת על כל יום איחור קנס של 1,000 ש"ח.

5.

על ההחלטה לפי פקודת בזיון הוגש ערעור פלילי (ע"פ 49444-02-21) (להלן: הערעור על החלטת הביזיון ) ועמו בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה לפי פקודת בזיון. ביום 18.3.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה לפי פקודת בזיון, היא ההחלטה נשוא ההליך דנן . יובהר, כי הערעור על ההחלטה לפי פקודת בזיון עודנו תלוי ועומד.

6.

בהחלטתי מיום 11.4.2021 ציינתי כי על פניו, נראה שהדרך הנכונה להשיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 18.3.2021 היא הגשת ערעור בזכות מכוח סעיף 87(ד) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). המבקשת איתנה בדעתה כי סיווגו הנכון של ההליך הוא בקשת רשות ערעור אזרחית. המבקשת טוענת כי סעיף 87(ד) לחוק העונשין מתייחס ל"החלטה הדוחה בקשה לדחיית מועד לביצוע עונש, כאשר אין זה המצב בענייננו". לטענת המבקשת, בענייננו, מדובר בהחלטה הדוחה בקשת עיכוב ביצוע שהוראותיה הן אזרחיות – בניית קיר בטון, פינוי מיטלטלין, מתן סט מפתחות והצבת בלוני גז. המבקשת מפנה לע"א 226/63 עזוז נ' עזר , פ"ד יז 2541 (1963), שם נקבע כי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט אינו סעיף עונשין וגם אין בו גוון פלילי.

המבקשת התייחסה להחלטה בע"פ 2208/15 פלוני נ' פלונית (11.5.2015) (להלן: עניין פלוני ) שאליה הפניתי בהחלטתי מיום 11.4.2021, אולם לשיטתה יש להבחין בין המקרים, שכן בעניין פלוני מדובר היה בערעור ביחס לקנס שהוטל במסגרת הליך בזיון בית משפט, ובבקשה לעכב את ביצועה של הסנקציה, בעוד שבענייננו, "מהות בקשת העיכוב היא ביחס לבניית הקיר, שהרי ככל ותעוכב, הרי שהקנס ביחס לאיחור לא נכנס לתוקף". המבקשת מוסיפה, כי ככל שמדובר בערעור בזכות, מתבקש בית המשפט לראות בבקשת רשות הערעור כהודעת ערעור בזכות לפי סעיף 87 לחוק העונשין.

7.

לאחר שעיינתי בטענות המבקשת, אני סבורה כי הדרך הנכונה להשיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 18.3.2021 הייתה באמצעות הגשת ערעור בזכות מכוח סעיף 87(ד) לחוק העונשין. טעמיי יובהרו בקצרה.

8.

בענייננו תלויים ועומדים שני ערעורים לפני בית המשפט המחוזי: (א) ערעור אזרחי (ע"א 23303-07-20), המופנה כנגד פסק הדין הראשון, ובגדרו נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע הסעדים שנפסקו בפסק הדין הראשון; (ב) ערעור פלילי (ע"פ 49444-02-21) המופנה כנגד ההחלטה לפי פקודת בזיון, ובגדרו נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע ההוראות שנקבעו בהחלטה לפי פקודת בזיון.

אם נבחן את אותן הוראות שנקבעו בהחלטה לפי פקודת ביזיון, נגלה כי עיקר מהותן הוא הטלת

קנסות על המבקשת, בגין אי קיום הוראותיו של פסק הדין הראשון: (1) קנס על אתר בסך 20,000 ש"ח; (2) קנס בסך 1,000 ש"ח על כל יום איחור באם לא יבוצע פסק הדין הראשון. כן נקבע בה כי המבקשת מחויבת "לקיים את פסק הדין" (ובכך למעשה לא הוסיפה דבר על פסק הדין הראשון ועל ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין). בנוסף, כוללת ההחלטה רכיב של הוצאות בגין הליך הביזיון. לא יכול להיות חולק כי קנס כאמור הוא בגדר "עונש" שהוטל לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט. ודוק, בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת עוסקת בעיכוב ביצוע כל רכיבי ההחלטה לפי פקודת בזיון, ולא ברכיב בניית החומה בלבד (רכיב שעיכוב הביצוע לגביו נדחה, למעשה, בהחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 10.8.2021).

כאמור, המבקשת ביקשה לעכב את ביצוע ההחלטה לפי פקודת ביזיון על כל רכיביה , וכנגד דחיית בקשתה מופנה ההליך הערעורי דנן.

9.

כפי שנפסק לא אחת, הליך מכוח פקודת בזיון בית משפט "מצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי 'רגיל' להליך פלילי" (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט (14.12.2004)). סעיף 8(1) לפקודת בזיון בית משפט קובע כי "צו המטיל עונש שניתן ע"י בית משפט מחוזי או בית משפט שלום עפ"י סעיף 6 יהא ניתן לערעור באותם התנאים הנוהגים בערעור על פסק דין פלילי המטיל עונש כיוצא בזה". הפסיקה פירשה הוראה זו כך שמקום שבו נעתר בית המשפט לבקשה למתן "צו המטיל עונש" לפי הפקודה, רשאי בעל הדין אשר כלפיו מופנה הצו להגיש ערעור פלילי בזכות . לעומת זאת, אם נדחתה בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, ניתן להשיג על ההחלטה בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור אזרחית (רע"א 1437/20 גלובל גרין גרופ (אן דוד בע"מ) נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה שוהם (27.5.2020), פסקה 6 והאסמכתאות שם).

10.

לא בכדי, אפוא, נפתח הערעור על ההחלטה לפי פקודת בזיון כערעור פלילי . משנדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע, המופנית כנגד ההחלטה לפי פקודת בזיון, הרי שמדובר למעשה בהחלטה הדוחה בקשה לדחיית ביצועו של עונש, אשר בהתאם לסעיף 87(ד) לחוק העונשין ניתנת לערעור בזכות, כפי שנפסק בעניין פלוני .

11.

סיווגו הנכון של ההליך הוא, אפוא, ערעור (פלילי) בזכות לפי סעיף 87(ד) לחוק העונשין.

המזכירות תשיב למבקשת את האגרה ששולמה וכן את הערובה שהופקדה (בכפוף לבדיקה כי אין מניעה בדין לכך). לאחר מכן ישונה סיווג ההליך לערעור פלילי, כאמור.

החלטה זו תתויק על ידי המזכירות בתיק שייפתח.