רע"א 4970/20 פלוני נ. משרד הרווחה והשירותים החברתיים - שירות למען הילד

1.

המבקשת נמסרה לאימוץ בילדותה ובגיל 23 פנתה לראשונה למשיב, השירות למען הילד במשרד הרווחה והשירותים החברתיים (להלן גם: השירות למען הילד ), על מנת "לפתוח" את תיק האימוץ ולקבל פרטים על הוריה הביולוגיים ועל נסיבות אימוצה. הליכים אלו נמשכו שנים רבות, כאשר בתחילה לא הצליח המשיב לאתר את תיק האימוץ, ובהמשך נמסרו למבקשת פרטים לגבי זהותה של האם בלבד. רק שנים מאוחר יותר, ובהמשך לפניה נוספת שלה, נמסרו למבקשת פרטים על זהות אביה. כעולה מפסק הדין של בית משפט השלום, גילוי חלקי ומדורג זה נעשה לאחר שפגישות עם המבקשת העלו חשש בקרב עובדות סוציאליות בשירות למען הילד שמסירת הפרטים המלאים תפגע בה, בפרט נוכח מוצאו של אביה. לימים, הגישה המבקשת תביעה נזיקית נגד המשיב, במסגרתה טענה, בין היתר, כי המשיב הסתיר מידע בניגוד לחוק, מסר מידע חלקי והתנהל למול המבקשת בצורה רשלנית. התנהלות זו גרמה למבקשת, כנטען, לנזקים ישירים ועקיפים ובהם עוגמת נפש ופגיעה בכבוד. יוער כי התביעה הוגשה על ידי המבקשת ועל ידי תובעת נוספת (שאינה צד להליך שלפניי).

2.

ביום 19.8.2019 קיבל בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' גורדון ) את תביעת המבקשת בחלקה. בפסק דין מפורט ומנומק תיאר בית המשפט את השתלשלות העניינים ואת הדין שחל בנסיבות המקרה, ובכלל זאת את נהלי המשיב. נקבע כי הטיפול בבקשת המבקשת לקה בפגמים ובהם: כישלון לאתר בתחילה את תיק האימוץ; הימנעות המשיב מליידע את המבקשת על ההחלטה שלא למסור לה מידע על זהות אביה; והימנעות מיידועה על זכותה לעתור לבית המשפט נגד ההחלטה. בית המשפט מצא כי בכך מתקיימים יסודות עוולות הרשלנות. בכל הנוגע לפגיעה באוטונומיה, נקבע שאין מקום לפיצוי נפרד בעניין, בהינתן הקביעה שלא נכפו על המבקשת מפגשים טיפוליים וכי השפעת המחדלים על המבקשת ותחושותיה תילקח בחשבון במסגרת הפיצוי הכולל. בית המשפט הכריע כי בנסיבות העניין, בשים לב לפגמים בהתנהלות המשיב; להתנהלות המבקשת; ולמורכבותו ולרגישותו של ההליך, על המשיב לשלם למבקשת 34,000 ש"ח.

3.

על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים ובגדרו טענה כי נפלו טעויות עובדתיות ומשפטיות בפסק הדין וכי סכום הפיצוי לא משקף את נזקיה. ביום 21.6.2020 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ ) את הערעור בחלקו. נקבע כי פסק הדין של בית משפט השלום מנומק וכולל דיון מעמיק וממצה בנושאים השונים שנבחנו ומשכך, ייתכן וניתן היה לדחות את הערעור בגדרי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, זולת נושא גובה הנזק. בית המשפט ציין כי לא ניתן להתעלם מכך שהגילוי המאוחר מנע מהמבקשת שנים שיכלה לזכות בהן בשלוות נפש ולהקדים את היכרותה עם אביה הביולוגי. לא הוצגו פסקי דין המתייחסים לנסיבות דומות, אך בית המשפט סבר שהסכום שנפסק נמוך בנסיבות העניין ואין בו כדי לשקף את השנים הרבות שבהן שרתה בחוסר ודאות. נוכח אמת המידה המצמצמת להתערבות בעניינים אלה, מצא בית המשפט המחוזי להעמיד את סכום הפיצוי למבקשת על 60,000 ש"ח.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, ובגדרה נטען כי שתי שאלות עיקריות מצדיקות מתן רשות לערער במקרה דנן. ראשית, בפסקי הדין בעניינה של המבקשת לא שורטט מתחם פיצוי והן בית משפט השלום, הן בית המשפט המחוזי לא פירטו כיצד הגיעו לסכומים שנפסקו בסופו של דבר. לפיכך, כנטען, על בית משפט זה להנחות ולקבוע את השיקולים לקביעת הפיצוי ולאומדנו במקרים דוגמת המקרה דנן. שנית, טוענת המבקשת כי יש ליתן רשות לערער במקרה דנן על מנת שבית המשפט יבהיר את ההלכה בכל הנוגע לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה. לדברי המבקשת, במקרה דנן היה על בתי המשפט לפסוק פיצוי כאמור בנוסף ובנפרד לפיצוי בגין כאב וסבל.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור (רע"א 2262/20 הר שמש מושב שיתופי בע"מ נ' רשות המיסים , פסקה 5 (30.6.2020); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982) ). איני סבור שהמקרה דנן בא בקהלי המקרים האמורים. ראשית, בכל הנוגע לאופן פסיקת הפיצויים בערכאות הקודמות, הרי שחרף הניסיון לשוות לטענה נופך עקרוני, היא מכוונת לקביעות הפרטניות בדבר הפיצוי ההולם בנסיבות המקרה דנן. אכן, בתי המשפט לא קבעו מתחם פיצוי אך טענות המבקשת בהקשר זה הן ערעוריות במהותן והן לא מצדיקות התערבות ערכאה זו, בפרט נוכח אמת המידה להתערבות ב"גלגול שלישי" בסוגיות מעין אלו (רע"א 6914/14 פלונית נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פסקה 6 (7.12.2014)). בהקשר זה, גם לא מצאתי שיש ממש בטענת המבקשת כי סכום הפיצויים שנפסק לה גרם לה עיוות דין. בכל הנוגע לטענות המבקשת שעניינן פגיעה באוטונומיה, גם בהן לא מצאתי שיש כדי ליתן רשות לערער. בית משפט השלום קבע, בהסתמך על פסיקת בית משפט זה, שבנסיבות המקרה אין מקום לפיצוי נפרד בגין פגיעה באוטונומיה וזאת, בין היתר משהפגיעה ביכולתה של המבקשת לקבל החלטות ובתחושותיה נלקחו בחשבון במסגרת הפיצוי הכולל שנקבע. קביעה זו – שבה כאמור בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב – היא יישומית באופייה והיא נטועה במסכת הנסיבות הייחודית והפרטנית של המקרה דנן. משכך, ואף מבלי שאביע עמדה בסוגית הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בנסיבות מעין אלו, איני סבור שהבקשה מצדיקה בירור נוסף לפני ערכאה זו (השוו: רע"א 333/20 כיוף נ' פלג הגליל – החברה אזורית למים וביוב , פסקה 5 (1.3.2020)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.