פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7501/18
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
כלל - חברה לביטוח בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי חיפה בתיק רעא 031015-02-18 שניתנה ביום 20.09.2018 על
ידי כבוד השופטת ב' בר-זיו
בשם המבקש:
עו"ד ערן בקר
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו ) ברע"א 31015-02-18 מיום 20.9.2018, בה הותר למשיבה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ).
1.
בתמצית, המבקש נפגע בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. ועדה רפואית (להלן: הוועדה ) העמידה את נכותו המשוקללת של המבקש על 19% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני ופגיעה שורשית בגב תחתון. כזכור, בהתאם לסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ) – קביעת הוועדה מחייבת בהליך משפטי המתנהל מכוח חוק זה.
2.
המשיבה סברה כי הוועדה התעלמה מעברו הרפואי של המבקש, שלא העמיד לנגד עיניה את עברו הרפואי הרלוונטי הנוגע לגב התחתון. לפיכך, הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים. בית משפט השלום דחה את הבקשה. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת רשות הערעור שהגישה המשיבה, וקבע כי בנסיבות דנן קמה הצדקה להבאת ראיות לסתור.
3.
מכאן, בקשת רשות הערעור שלפניי.
לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי יצר מבחן משפטי חדש בדונו בבקשה להבאת ראיות לסתור, והוא האם יש "ראשית ראייה" לממצא רפואי קודם, מבחן הנוהג לצורך מינוי מומחים רפואיים. עוד טען כי גם אם התיעוד הרפואי היה עומד לנגד עיני הוועדה, זו לא הייתה משנה ממסקנתה.
4.
דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה.
כזכור, רשות ערעור על החלטה אחרת "בגלגול שלישי" תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים. הבקשה שלפניי אינה נמנית עם אלה. שתי ערכאות קבעו כי התיעוד הרפואי לא עמד לנגד הוועדה בעת שזו בחנה את עניינו של המבקש, אך נחלקו בשאלה האם מסקנתה הייתה משתנה לאורו. טיעוני המבקש בהקשר זה לא חרגו מעניינו הפרטני, והשגותיו כוונו בעיקר לגבי האופן שבו יישם בית המשפט המחוזי את הדין בעניינו. כידוע, גם השגות באשר לאופן יישום הדין בנסיבות המקרה הקונקרטי אינן מעמידות ככלל עילה לקיומו של ערעור שני (רע"א 7727/17 איטונג בע"מ נ' סעדה
בפסקה 3 (31.10.2017)).
החלטתו של בית המשפט המחוזי הושתתה על כך שתיקו הרפואי של המבקש לא עמד בפני הוועדה והמבקש אף לא גילה לוועדה את כל העובדות הרלבנטיות אודות מצבו. האמירה של בית המשפט על כך שהתיעוד אודות התלונות מהווה לבטח "ראשית ראיה" לצורך מינוי מומחה, נאמרה מעבר לנדרש, ובוודאי שאין לראות בה מבחן חדש לצורך הבאת ראיות לסתור. לסופו של יום לא השתנתה נקודת המוצא, והיא כי היעתרות לבקשות להבאת ראיות לסתור תיעשה במשורה, במקרים המתאימים לכך וכי אחד החריגים לכך היא קבוצת המקרים בהם לא עמדו לפני ועדת המל"ל עובדות חשובות ומהותיות בדבר מצבו של הניזוק עובר לתאונה או לאחריה, העשויות היו להביא את ועדת המל"ל לשנות ממסקנתה (רע"א 8908/17 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית , בפסקה 11 והאסמכתאות שם (10.1.2018)).
במקרה דנן בית המשפט המחוזי נדרש לתיעוד הרפואי בעניינו של המבקש, וסבר כי המדובר בתיעוד שבא בגדרי המקרים החריגים הנכנסים במסגרת סעיף 6ב לחוק הפיצויים. לא מצאתי להתערב במסקנתו במסגרת הבקשה שלפניי.
5.
סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ד בכסלו התשע"ט (22.11.2018).
ש ו פ ט