רע"א 3221/21 עאמר רביע נ. אמיר עאמר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' קלמן ברום ) בת"א 29859-09-20 מיום 19.4.2021, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש להביא ראיות לסתור את קביעותיו של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ).

1.

על פי הבקשה ונספחיה, המבקש נפגע בתאונת דרכים כנוסע במערבל בטון (להלן בהתאמה: התאונה ו- הרכב ). התאונה הוכרה כתאונת עבודה. בעקבות התאונה נפגעו אצבעות כף ידו השמאלית של המבקש. ביום 16.2.2020, ועדה רפואית מסכמת של המל"ל (להלן: הוועדה המסכמת ) אבחנה כי למבקש פגיעת מעיכה בכל אחת מאצבעות

5-2 בגינן נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 10%, 10%, 8% ו-8% בהתאמה, על פי תקנות 43(2)(ב), 43(3)(ב) ו-43(4)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות ). נקבע כי למבקש נכות צמיתה משוקללת בשיעור 31.45%, ובתוספת תקנה 15, אחוז הנכות הועמד על 48%.

2.

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לוועדת הערר, במסגרתו טען, בין היתר, כי הוועדה המסכמת שגתה עת לא קבעה לו אחוזי נכות בשיעור של קטיעת כף יד (להבדיל מקטיעת אצבעות); וכי נפל פגם באופן שבו הוועדה המסכמת חישבה את אחוזי נכותו בגין הפגיעות באצבעותיו. ביום 20.8.2020, ועדת הערר דחתה את עררו של המבקש וקבעה, בין היתר, כי מאחר שאצבעות 5-2 הן לחלוטין לא תפקודיות, יש להעניק עבורן אחוזי נכות של קטיעת אצבעות; וכי "האגודל במצב תקין ועל כן אין נכות נוספת" (להלן: קביעות המל"ל ).

המבקש לא הגיש ערעור על החלטת ועדת הערר לבית הדין האזורי לעבודה, לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

3.

ביום 15.9.2020 המבקש הגיש לבית משפט קמא בקשה להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד ). טענתו העיקרית של המבקש הייתה כי שגתה ועדת הערר כאשר לא פעלה בהתאם לחוזר המל"ל מיום 31.3.2015 בנושא "פגיעה מרובה באצבעות הידיים" (להלן: חוזר המל"ל ), לפיו יש לקבוע אחוזי נכות בגין פגיעות באצבעות בשיעור סך הנכויות בכל אחת מן האצבעות שנפגעו, גם אם סך הנכויות עולה על הנכות שהייתה מתקבלת בגין קטיעת האצבעות. בהחלטתו מיום 19.4.2021, דחה בית משפט קמא את בקשתו של המבקש. נקבע, בין היתר, כי "התובע לא ידע להשיב כשנשאל במהלך הדיון, לאיזה סעיפי נכות הוא מכוון [...] התובע לא הצביע על היעדרו של חומר רפואי, כזה שלא עמד בפני הוועדה, או חומר רפואי שהוועדה לא נתנה דעתה אליו בדיוניה. במסגרת ועדת הערר נכחו מומחים שונים ובהם כירורג כף יד, אשר אבחנו 'חוסר תפקודיות לגמרי' של ארבע אצבעות וקבעו לתובע נכות המתאימה לנכות של קטיעת אצבעות אלו. הוועדה לא העניקה סעיפי נכות אחרים, אשר על כן המחלוקת בעניין זה הינה מחלוקת רפואית ואין להתיר הבאת ראיות לסתור במחלוקת מסוג זה. התובע לא הרים את הנטל להוכיח קיומן של נכויות אחרות שנעלמו מעיני הועדה [...]" (החלטת בית משפט קמא, בפסקה 9).

4.

ומכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה נטען, בין היתר, כי ועדות המל"ל לא פירטו אודות כלל נכויותיו של המבקש בהתאם לתקנה 45, כך שלא היה ניתן ליישם את חוזר המל"ל; וכי שגה בית משפט קמא עת קבע כי עניינה של בקשת המבקש להביא ראיות לסתור היא במחלוקת רפואית. המבקש טען כי יש למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט שיעריך את הנכויות המצטברות של כל אצבע, שיכול ועולות על שיעור הנכות שניתן לו בגין קטיעת האצבעות.

5.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

הלכה היא כי הבאתן של ראיות לסתור את קביעות ועדות המל"ל לפי סעיף 6ב לחוק הפלת"ד תותר אך במקרים מיוחדים ובהינתן נסיבות יוצאות דופן (ר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ , פ"ד לט(4) 505, 509-508 (1985) (להלן: עניין רותם ); רע"א 8908/17 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית , בפסקה 11 (10.1.2018) (להלן: עניין פלונית ) ; רע"א 7501/18 פלוני נ' כלל – חברה לביטוח בע"מ , בפסקה 4 (22.11.2018) (להלן: עניין פלוני )), ובין היתר, כאשר נפל בהליך פגם מהותי (עניין רותם , בעמ' 509) או כאשר לא עמדו לפני ועדות המל"ל עובדות חשובות באשר למצבו של הניזוק, אשר היו עשויות להביא את הוועדות לשנות ממסקנתן (עניין פלוני , בפסקה 4; עניין פלונית , בפסקה 11). לטעמי, המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.

6.

סעיף 11 לתקנות קובע כדלקמן:

דרגת נכות

11. (א)

דרגת נכותו של נפגע תיקבע באחוזים כנקוב לצד כל אחד מהליקויים, הפגימות או מחלות המקצוע (להלן - הפגימה) המנויים בתוספת, ובלבד שלא תעלה על 100%.

(ב) דרגת נכותו של נפגע אשר נפגם מספר פגימות באותה פגיעה בעבודה, תהא שווה לסכום האחוזים הנקובים בתוספת לצד כל אחת מהפגימות האמורות בחישוב כמפורט להלן:

[...]

(ג)

על אף האמור בתקנת משנה (ב), דרגת נכות בשל מספר פגימות באותו פרק, גפה או עין, לא תעלה –

[...]

(2)

לגבי גפה - על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום של אותה גפה;

[...]

כלומר, ככלל, על פי תקנה 11(ג)(2) לא ניתן לקבוע לאדם אחוזי נכות בגין מספר פגיעות בגפה אשר עולים על אחוזי הנכות שניתן לקבל עבור קטיעה של החלק הפגום של אותה גפה. ברם, ביחס לקביעת אחוזי נכות בגין קטיעת אצבעות, חוזר המל"ל קובע כי "תקנה 11(ג)(2) אינה חלה על קטיעת אצבעות, ובמקרה של קטיעה כזו ניתן לקבוע אחוזי נכות שונים, אשר בסך הכל יכולים לעלות על אחוזי הנכות הנקבעים עבור קיטוע אותו חלק של האצבע" (ההדגשות הוספו – י"ע). חוזר המל"ל בא בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 10482-12-11 המוסד לביטוח לאומי נ' קומורובסקי (11.2.2015) שם נקבע כלהלן:

"על יסוד האמור, הסיפא של סעיף 45 למבחני הנכות שלפיה אחוזי הנכות יקבעו לאחר סיכום אחוזי הנכות לכל פגימה בהתאם לסעיפים 43, 44, 45 מוציאה מתחולה את תקנה 11, שכן לפיה אחוזי הנכות בגין שתי פגימות באותה אצבע למשל קטיעת אחד וחצי גלילים של אצבע 2 - 10% וקשיון נוח של החלק הנותר - 7%, מקנים יחד, על פי דרך החישוב המשוקלל, דרגת נכות כוללת של 16.3%. דרגת נכות זו עולה על דרגת הנכות בגין קטיעת כל אצבע 2, העומדת על 15%. היות שעל פי סעיף 45 למבחנים, החישוב במקרה שכזה צריך להיעשות על דרך סיכום אחוזי הנכות בגין הפגימות אזי אין חלות להוראה הכללית של תקנה 11(ג)(2)".

דהיינו, ביחס לקביעת אחוזי נכות בגין פגימות באצבע, ניתן לקבוע אחוזי נכות העולים על אחוזי הנכות בגין קטיעת כל האצבע.

7.

בענייננו, נקבע על ידי ועדות המל"ל כי הפגימה בכל אחת מהאצבעות 4,3,2 ו-5 היא "קטיעת לפחות 2.5 גלילים באצבע". הוועדות לא קבעו כי קיימות פגימות אחרות בכל אחת מהאצבעות וועדת הערר ציינה במפורש כי לא קבעה למבקש נכויות נוספות, בין היתר, הואיל ונמצא כי האגודל שלו במצב תקין. משלא קבעו הוועדות סעיפי נכות אחרים, ובהינתן שלא נטען כי נשמטו מעיני הוועדות נתונים ועובדות חשובות ומהותיות ביחס למצבו הרפואי של המבקש; ובהינתן כי לא עלה בידי המבקש להצביע על נכות קונקרטית אשר לא שוקללה על ידי הוועדות – המסקנה היא שוועדות המל"ל קבעו את אחוזי נכותו של המבקש על בסיס מכלול השיקולים הצריכים לעניין. לא מצאתי אפוא בסיס לסברה העולה מטענות המבקש לפיה אחוזי נכותו נקבעו בשיעור של קטיעת אצבעות רק משום שהוועדות הניחו, באופן שגוי, כי לא ניתן לקבוע אחוזי נכות גבוהים יותר בשל התקרה המעוגנת בתקנה 11(ג)(2).

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.