רע"א 8908/17קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט

צ' דותן ) בת"א 61631-01-17 שניתנה ביום 19.10.2017, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת, קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית ), להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, הוא המשיב 2 (להלן: המל"ל ).

רקע

2.

המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 18.12.2011 (להלן: התאונה הראשונה ). התאונה התרחשה לאחר שהמשיבה יצאה ממקום עבודתה, ובהיותה הולכת רגל נפגעה מאופנוע שברח מן המקום. בנסיבות אלו הוכרה התאונה הראשונה כתאונת עבודה על-ידי המל"ל. ועדה רפואית לעררים של המל"ל (להלן:

הוועדה ) קבעה ביום 4.7.2016 את נכותה היציבה המשוקללת של המשיבה בשיעור של 47.5%, על-פי הפירוט הבא: 30% בגין מחלות העצמות והפרקים, לפי סעיף 35(1)(ד) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל ); 25% בתחום הנפשי, לפי סעיף 34(ב)(3)-(4) לתוספת לתקנות המל"ל. לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות המל"ל, הועמדה הנכות בשיעור של 72%.

3.

המשיבה הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי נגד קרנית, במסגרתה עתרה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה הראשונה, מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). המל"ל הצטרף לתביעה ועתר כי קרנית תשפה אותו בגין התגמולים שהוא שילם וישלם למשיבה.

4.

ביום 16.7.2017 הגישה קרנית בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה מטעמים שונים הנוגעים לעברה הרפואי של המשיבה. אחד מטעמים אלו - העומד בבסיס הבקשה שלפניי - הוא כי המשיבה עברה תאונת דרכים נוספת ביום 29.7.2014 (להלן:

התאונה השנייה ), בעקבותיה הוחמר מצבה הרפואי. לטענת קרנית, הוועדה כלל לא הייתה מודעת לקרות התאונה השנייה עת קבעה את נכותה של המשיבה. לפיכך, נטען כי נפל פגם שורשי בקביעת הנכות על-ידי הוועדה, אשר התעלמה, שלא במודע, מהחמרת מצבה הרפואי של המשיבה בעקבות התאונה השנייה, ועל כן יש לאפשר לקרנית להביא ראיות לסתור את קביעתה.

בתשובתה לבקשה, טענה המשיבה כי לפני הוועדה עמד מלוא תיקה הרפואי. עוד נטען כי התאונה השנייה כמעט ולא גרמה לנזק. לטענת המשיבה, בעקבות התאונה השנייה היא התלוננה רק על רגישות בצלעות, ואובחנה כסובלת משבר מבחינה קלינית, וזאת מבלי שנעשה צילום. פגיעה זו, כך לטענת המשיבה, לא הותירה נכות צמיתה, ומכל מקום, הפגיעות הן בתחומים שונים מאלה שקבעה לה הוועדה כמפורט לעיל.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להבאת ראיות לסתור. נקבע כי אומנם הוועדה לא הייתה ערה לקיומה של התאונה השנייה, אך גם אם העובדות הנוגעות לתאונה זו היו עומדות לפניה, הדבר לא היה מביא לשינוי החלטתה, וזאת נוכח הפגיעות הקלות שנגרמו למשיבה בתאונה השנייה. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי המסמך היחיד שצורף לבקשה להבאת ראיות לסתור הוא הודעתה של המשיבה במשטרה בה תארה היא את שהתרחש בתאונה השנייה, מבלי שהוגש כלל חומר רפואי המעיד על פגיעותיה של המשיבה בתאונה זו.

הבקשה דנן

6.

בבקשתה חוזרת קרנית וטוענת כי לוּ הייתה הוועדה מודעת לתאונה השנייה עת קבעה את נכותה הצמיתה של המשיבה, היא הייתה מייחסת משקל להשלכת תאונה זו על מצבה הרפואי הכולל של המשיבה, ולא מן הנמנע כי קביעת דרגת הנכות כתוצאה מהתאונה הראשונה הייתה משתנה. לפיכך, עותרת קרנית כי ימונו רופאים מומחים מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה והראומטולוגיה לבחינת נכותה של המשיבה והשלכת התאונה השנייה על מצבה הרפואי. קרנית מדגישה כי עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית של המל"ל מיום 12.1.2015 מלמד כי הוועדה סברה שבמועד בו ארעה התאונה השנייה חלה החמרה משמעותית במצבה הרפואי של המשיבה, וכתוצאה מכך בהמשך אף נקבע שיעור גבוה יותר של נכות יציבה למשיבה. עוד טוענת קרנית כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שהתאונה השנייה כמעט ולא הותירה נזק, שכן מדובר בעניין המצריך בירור רפואי. לבסוף טוענת קרנית כי בתצהיר בריאות עליו חתמה המשיבה מספר ימים לאחר התאונה השנייה, הסתירה היא את עובדת קיומה של תאונה זו, ויש בכך כדי לחזק את המסקנה כי התאונה השנייה גרמה לפגיעה משמעותית.

תשובת המשיבה

7.

המשיבה מתנגדת לבקשה תוך שהיא סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות שכן בית משפט זה אינו נוהג להתערב בקביעת הערכאה הדיונית בנוגע להבאת ראיות לסתור. כמו כן, על-פי ההלכה הנוהגת, הבאת ראיות לסתור תותר במקרים חריגים ויוצאי דופן, אשר ענייננו אינו נמנה עמם. לגוף הדברים טוענת המשיבה כי קרנית אך מניחה שמסמכי התאונה השנייה לא עמדו לפני הוועדה, אך היא אינה יכולה להצביע על מסמך שכזה. עוד נטען כי אף אם נניח שהוועדה לא ידעה על קרות התאונה השנייה, אין מקום להורות על הבאת ראיות לסתור שכן מצבה הרפואי של המשיבה לא השתנה כתוצאה מתאונה זו. בעניין זה חוזרת המשיבה על טענותיה כי מדובר בתאונה שהותירה נזק קטן ביותר, וכי ממילא לא נקבעה במל"ל נכות בתחום האורתופדי. עוד טוענת המשיבה כי היא מסרה לוועדות המל"ל על החמרה במצבה זמן רב לפני התאונה השנייה.

תשובת המל"ל

8.

המל"ל סומך אף הוא ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי וטוען כי ההחלטה היא החלטת ביניים המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. עוד נטען כי קרנית תומכת בקשתה להביא ראיות לסתור אך בהודעת המשיבה במשטרה, ולא בחומר רפואי כנדרש. מעבר לכך, נטען כי קרנית לא הציגה כל מידע ולא הגישה כל מסמך בדבר ההשלכות של התאונה השנייה על מצבה של המשיבה, דוגמת טיפולים רפואיים שניתנו בעקבותיה. לבסוף טוען המל"ל כי החלטת בית המשפט המחוזי מבוססת על ממצאי עובדה בנוגע להשלכות התאונה השנייה, וכידוע אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעה שכזו אלא במקרים חריגים.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות המשיבים על נספחיהם, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ושוכנעתי כי לא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה.

10.

בפתח הדברים אציין כי יש לדחות את טענת המשיבים כי דינה של הבקשה להידחות אך בשל היותה "החלטה אחרת". כבר נפסק כי החלטה הדוחה בקשה להביא ראיות לסתור מהווה הלכה למעשה החלטה הדוחה בקשה למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט. מדובר אפוא בהחלטה בעלת השלכה משמעותית על ניהול ההליך (רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש , פסקה 5 (25.6.2007)). משכך, על דרך הכלל, יש להכריע בבקשת רשות לערער על החלטה להתיר או שלא להתיר הבאת ראיות לסתור, ואין לדחותה עד לסיום ההליך בערכאה הדיונית (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 788 (מהדורה רביעית, 2012) (להלן: ריבלין )).

11.

לגוף הדברים, הלכה מושרשת היא כי הבאתן של ראיות לסתור את קביעת ועדות המל"ל לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים תותר אך במקרים מיוחדים ובהינתן נסיבות יוצאות דופן (ר"ע 634/85 אבו עליון נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ , פ"ד לט(4) 505, 508 (1985); ע"א 516/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי , פ"ד מ(4) 690, 710 (1986)). תחת אותם חריגים חוסה קבוצת המקרים בהם לא עמדו לפני ועדת המל"ל עובדות חשובות ומהותיות בדבר מצבו של הניזוק עובר לתאונה או לאחריה, העשויות היו להביא את ועדת המל"ל לשנות ממסקנתה (רע"א 6073/10

גבאי נ' אילייב , פסקה 5 (3.11.2010); רע"א 2993/14 רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ , פסקה 6 (11.9.2014); רע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני , פסקה 5 (24.1.2016); ריבלין , בעמ' 776). עוד נקבע כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטה בעניין הבאת ראיות לסתור תיעשה אף היא במקרים חריגים (רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי , פסקה 5 (27.2.2006)).

12.

שוכנעתי כי המקרה שלפנינו, בגדרו הוועדה שקבעה את נכותה של המשיבה כתוצאה מהתאונה הראשונה לא ידעה על אודות תאונה נוספת, מאוחרת בזמן, בא בגדר חריגים אלה (השוו: רע"א 3123/02 קליר נ' עזבון המנוח בקנשטיין , פסקה 2 (5.5.2002)). מהמסמכים שהונחו לפניי עולה כי בסמוך לאחר התרחשות התאונה השנייה, פנתה המשיבה אל המרכז הרפואי סורוקה לשם קבלת טיפול רפואי. כשבוע ימים לאחר מכן פנתה שוב המשיבה אל המרכז הרפואי סורוקה כשהיא מתלוננת על כאבים בצד שמאל. במכתב השחרור צוין בין היתר כי "צלעות תחתונות מימין רגישות ניכרת - אינה מעוניינת לבצע צילום חזה. נתייחס כשבר בצלעות מבחינה קלינית". בשים לב לאופי ולטיב נכויותיה של המשיבה כתוצאה מהתאונה הראשונה (מחלות העצמות והפרקים), אין להוציא מכלל אפשרות כי הפגיעה בצלעות שנגרמה לה בתאונה השנייה החמירה את מצבה הרפואי.

13.

יתר על כן, ולא פחות חשוב מכך, מעיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית של המל"ל מיום 12.1.2015 עולה כי בסמוך למועד קרות התאונה השנייה חלה החמרה במצבה הרפואי של המשיבה. על כך יש ללמוד מהדברים שהמשיבה עצמה מסרה לוועדה, המהווים הודאת בעל דין: "בחצי השנה האחרונה המצב עוד יותר גרוע. הלכתי לעשות בדיקת אם אר איי ... אני לא יורדת לבד במעלית, לא יורדת בכלל ..., הולכת עם בעלי רק לרופאים, לא הולכת לשום מקום ...". אעיר כי אומנם חישוב לאחור של חצי שנה קודם מועד הדיון בוועדה מגיע כדי שבועיים ימים טרם התרחשות התאונה השנייה, אך ברי כי אדם הנוקט לשון כללית של "חצי שנה" אינו מדייק עד כדי תאריך קונקרטי.

הדברים נלמדים גם מקביעה פוזיטיבית של הוועדה. בפרק "ממצאים בבדיקת הועדה" צוין כי "בחצי השנה האחרונה החמרה נוספת במצבה [של המשיבה]. יושבת בבית בסלון מפחדת להיכנס לחדרים אחרים. ממעטת להתקלח, לא יוצאת מהבית בגפה ואם יוצאת זה רק לרופאים". ההחמרה באה לידי ביטוי גם בפרק הסיכום והמסקנות של הוועדה, שם נכתב: "התרשמות הועדה שכן חלה החמרה מאז הבדיקה הקודמת אבל סה"כ נכותה יציבה ומתאימה לסעיף 34(ב) בין 3 ל- 4 25%".

תיאור החמרת מצבה של המשיבה בסמוך לקרות התאונה השנייה הן על-ידי המשיבה והן על-ידי הוועדה הרפואית של המל"ל עצמה מוביל למסקנה לפיה אין זה מן הנמנע כי הפגיעות בתאונה זו השפיעו על נכותה הכוללת ועל מצבה הרפואי של המשיבה.

14.

ממכלול הנסיבות לעיל מתקבלת אפוא המסקנה כי ספק אם הנכות שנקבעה למשיבה על-ידי הוועדה משקפת אך את מצבה הרפואי בעקבות התאונה הראשונה. די בכך כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור על מנת לברר האם מצבה של המשיבה הוחמר בעקבות התאונה השנייה. על כן, בית המשפט המחוזי ימנה מומחה רפואי מטעמו אשר יחווה דעתו בשאלה - האם מצבה הרפואי של המשיבה הוחמר בעקבות התאונה השנייה. תחום המומחיות, לרבות זהות המומחה שימונה, ייקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי לאחר שהצדדים יטענו לפניו בעניין זה.

אדגיש כי בנסיבות העניין לא מצאתי להעמיד את שיעור נכותה של המשיבה כפי שנקבע על-ידי הוועדה לבחינה מחודשת על-ידי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, והמינוי כאמור ייעשה אך בשאלת השפעת התאונה השנייה על מצבה הכולל של המשיבה.

15.

סוף דבר: הבקשה להבאת ראיות לסתור מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 14 לעיל. החלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת, לרבות סכום ההוצאות שנפסקו לחובת קרנית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.