רע"א 5229/19 פלוני נ. קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי ) בת"א 37091-04-17 מיום 18.7.2019, בגדרה התקבלה בקשת המשיבה 1 (להלן: קרנית ) להביא ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה למבקש על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ), ולמנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי.

2.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה כספית מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, וזאת בשל תאונה שאירעה לו ביום 10.12.2015 (להלן: התאונה ). התאונה הוכרה על-ידי המל"ל כתאונת עבודה, ובעקבות זאת, נקבעו למבקש נכויות צמיתות בשיעור של 20% בגין סכיאטיקה ברגל ימין ו-20% בגין מגבלה בינונית בגב התחתון. שיעור הנכות המשוקללת הועמד על 36%, ולאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, הועמד על 54%.

3.

בהמשך לכך, הגישה קרנית לבית המשפט המחוזי בקשה להתיר הבאתן של ראיות לסתור את הנכות שנקבעה למבקש על-ידי המל"ל, ולמנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי. בין היתר, נטען כי המבקש לא דיווח למל"ל כי עובר לתאונה הוא סבל מחלק מהמגבלות בגינן נקבעה הנכות האמורה, ושאף לאחר התאונה, נחבל הוא ברגלו הימנית. כן נטען כי החומר הרפואי המתעד את עברו הרפואי של המבקש ואת החבלה שאירעה לאחר התאונה לא עמד בפני הוועדה הרפואית של המל"ל ובפני המומחה הנוירוכירורגי אשר בדק את המבקש מטעם המל"ל; וכי למצער, הוועדה הרפואית התעלמה מחומר רפואי זה. בנוסף, טענה קרנית כי המבקש סובל משלל בעיות אורתופדיות אשר אינן קשורות לתאונה, ולכן ממילא יהא צורך במינוי מומחה בתחום האורתופדי אשר יחווה דעתו ביחס לנכותו של המבקש שאינה נובעת מהתאונה.

4.

בתשובתו טען המבקש כי טענותיה של קרנית אינן מהוות עילה מספקת לשם הבאת ראיות לסתור את הנכות שנקבעה על-ידי המל"ל. בתוך כך, נטען כי הרישומים הרפואיים אליהם התייחסה קרנית, שעניינם במצבו הרפואי של המבקש עובר לתאונה, אינם רלוונטיים לנכות שנקבעה לו, אינם עדכניים, וחלקם אף אינם מדויקים. עוד נטען כי כרטיסו הרפואי של המבקש אכן נכלל בין המסמכים אשר עמדו בפני הוועדה הרפואית של המל"ל.

5.

בית המשפט המחוזי קיבל, כאמור, את בקשתה של קרנית, וזאת ממספר טעמים:

ראשית , נקבע כי עיון בתיעוד הרפואי של המבקש מעלה כי עובר לתאונה סבל הלה מבעיות אורתופדיות בגב וברגל ימין, ואף עבר תאונת עבודה נוספת ונחבל בגבו. זאת, כך נקבע, הן במועדים הרחוקים ממועד התאונה, והן בסמוך לה. למרות זאת, נקבע כי בפרוטוקולים של דיוני הוועדה הרפואית לא מופיעה התייחסות לעברו הרפואי האמור של המבקש, ומשכך אין זה ברור אם הוועדה היתה ערה לעבר רפואי זה, אשר עשוי היה להשליך על הנכות שנקבעה למבקש בגין התאונה. בתוך כך, נקבע כי אין ברישום לפיו התיק הרפואי של המבקש עמד בפני הוועדה הרפואית כדי לפתרה מ התייחסות לעברו הרפואי האמור; וכן צוין כי המבקש השיב בשלילה כאשר נשאל על-ידי הוועדה אם סבל בעבר ממגבלות או מכאבים הדומים לפגיעות אשר נגרמו לו, לכאורה, בגין התאונה, ואף לא הציג הסבר מניח את הדעת לתשובתו זו.

שנית , נקבע כי במהלך התקופה שבה נבחן עניינו של המבקש על-ידי הוועדות הרפואיות של המל"ל הוא נחבל בברכו הימנית, אך קיימת חוסר בהירות בשאלת מודעותה של הוועדה הרפואית לחבלה מאוחרת זו.

בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי קרנית רשאית לנסות ולהוכיח כי המבקש סבל וסובל מנכויות אורתופדיות נוספות, שאינן קשורות לתאונה, ומשכך יש לקבל את בקשתה למנות מומחה רפואי בתחום האורתופדי אשר יחווה דעתו בנדון. נוכח האמור, ונוכח הקשיים העולים בנוגע למידע אשר עמד בפני הוועדה הרפואית של המל"ל, נקבע כי אין מקום להגביל את המומחה הרפואי שימונה לבחינת הבעיות האורתופדיות אשר אינן קשורות לתאונה בלבד, וכי יש להיעתר לבקשתה של קרנית במלואה.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.

בבקשתו שב המבקש על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, וטוען כי עניינו אינו נמנה עם המקרים החריגים ויוצאי הדופן בהם יש להתיר הבאתן של ראיות לסתור. בתוך כך, נטען כי הכרטיס הרפואי של המבקש אכן עמד בפני הוועדה הרפואית, וכי אף אם יש ספק בכך, הרי שלא הוכח כי קביעות הוועדה היו משתנות בהתבסס על עברו הרפואי. אשר לחבלה שאירעה לאחר התאונה, מוסיף המבקש וטוען כי הוא ציין באחד מדיוני הוועדה הרפואית שהוא נפל במספר הזדמנויות לאחר התאונה; כי אין קשר בין החבלה האמורה בברכו הימנית לבין הנכות שנקבעה לו על-ידי המל"ל בגין פגיעה בכף הרגל; וכן כי מצבו של המבקש כלל לא הוחמר בעקבות חבלה זו.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור דנן, על צרופותיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי לבקש תשובה.

לא אחת נקבע בפסיקה כי בית משפט זה ימעט להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בנוגע להבאת ראיות לסתור, וכי התערבות כאמור תיעשה אך במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו: רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי , פסקה 5 (27.2.2006); רע"א 8908/17 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית , פסקה 11 (10.1.2018)). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר עסקינן בהחלטה ה מתירה הבאתן של ראיות לסתור (ראו: רע"א 7676/13 ספנייב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 8 (14.11.2013); רע"א 7295/16 פלוני נ' הפניקס החברה לביטוח בע"מ , פסקה 7 (13.10.2016)). לא שוכנעתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור.

8.

למעלה מן הצורך, אציין כי ראיתי לדחות את הבקשה דנן אף לגופה. הלכה ידועה היא כי בית המשפט יתיר לבעלי הדין להביא ראיות לסתור את קביעותיהן של ועדות המל"ל אך בנסיבות יוצאות דופן. בגדר מקרים חריגים אלה יבואו, בין היתר, מקרים בהם לא עמדו בפני הוועדות הרפואיות של המל"ל נתונים חשובים אשר התגלו לפני או אחרי התאונה, ואשר עשויים היו לשנות מקביעותיהן (ראו: עניין פלונית , שם; רע"א 796/19 פלוני נ' "הפול" – המאגר הישראלי לביטוחי רכב , פסקה 5 (28.2.2019);

אליעזר ריבלין תאונת הדרכים 776-774 (מהדורה רביעית, 2011)).

9.

כך בענייננו, עיון בתיעוד הרפואי של המבקש מעלה כי הלה סבל לאורך השנים מכאבים בגבו התחתון וברגלו הימנית. כך, למשל, במהלך חודש מרץ 2002 צוין מספר פעמים כי המבקש סובל מ"כאב סכיאטי" ברגל ימין; ביום 2.4.2002 התלונן המבקש על כאב בגב התחתון וברגל ימין; וביום 22.3.2005 נכתב כי המבקש היה מעורב בתאונת דרכים, בעקבותיה סבל הוא מכאבי שרירים ומרגישות פרהורטברלית באזור טורקלי. אף ביום 2.11.2008 סבל המבקש מכאבים ברגל ימין, וביום 28.6.2011 הוא נפל מגובה של שני מטרים על "כל [ה]צד האחורי". נתונים רפואיים אלה – ישנים וחדשים כאחד – רלוונטיים במובהק לקביעת נכותו של המבקש בגין סכיאטיקה ברגל ימין ומגבלה בגב התחתון, ומשכך היה עליהם לעמוד לנגד עיני הוועדה הרפואית.

המבקש כלל אינו מכחיש כי הוא לא ציין בפני הוועדה הרפואית את עברו הרפואי האמור, והלכה למעשה, עיקר טענותיו בנדון עוסקות ברלוונטיות ובנכונות הרישומים שבתיקו הרפואי לקביעת נכותו בגין התאונה. ואולם, טענות מעין אלה הן מקצועיות-רפואיות במהותן, ועניין הן למומחים לענות בו, ולא לבית המשפט.

10.

לכל האמור יש להוסיף כי אף לאחר התאונה המבקש נפל ונחבל בברכו הימנית, אך נראה כי הוא לא הציג נתונים מהותיים על חבלה זו בפני הוועדה הרפואית של המל"ל. בהקשר זה, ראיתי לציין כי טענות המבקש לפניי באשר לחבלה האמורה לא נטענו על-ידו בבית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחותן. למעלה מן הצורך, אוסיף כי לא נעלמה מעיני העובדה כי פגיעה זו שלאחר התאונה היתה בברכו של המבקש, בעוד שהנכות אשר נקבעה לו מתייחסת לפגיעה ברגלו הימנית ובגבו. ואולם, הצטברות הנסיבות המתוארות לעיל, עם היעדר הדיווח על הפגיעה המאוחרת כאמור, מוליכה למסקנה כי צדק בית המשפט המחוזי בקבלו את בקשתה של קרנית להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל.

11.

עוד יצוין כי לא ראיתי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה במקרה הקונקרטי דנן, ונוכח עברו הרפואי המתואר לעיל של המבקש, כמו גם החבלה הנוספת שנגרמה לו לאחר התאונה, היה על הוועדה הרפואית להתייחס באופן פרטני לשאלת השפעתם של הנתונים האמורים על מצב המבקש כתוצאה מהתאונה.

12.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.