רע"א 796/19 פלוני נ. "הפול"- המאגר הישראלי לביטוחי רכב

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לוי ) בת"א 7529-05-17 מיום 1.1.2019, בגדרה נדחתה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ).

1.

בתמצית שבתמצית, המבקש, יליד 1976, נפגע ביום 7.6.2015 בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. ועדה רפואית (להלן: הוועדה ) העמידה את נכותו המשוקללת של המבקש על 55% בגין פגיעה נוירולוגית ואורתופדית בקרסול ימין, ובגין נכות פסיכיאטרית. לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות ), הועמדה דרגת נכותו של המבקש על 83%. כידוע, בהתאם לסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ) – קביעת הוועדה מחייבת בהליך משפטי המתנהל מכוח חוק זה.

2.

המבקש הגיש ביום 25.10.2018 בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בתחום האנדוקרינולוגיה לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, בגין אוסטאופניה (צפיפות עצם נמוכה), ובקשה למנות מומחים רפואיים בתחומי רפואת הכאב והנוירולוגיה לפי סעיף 6א לחוק, בגין פיברומיאלגיה ופגיעה עצבית ברגל שמאל (להלן: הנכויות הנוספות ).

3.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, וקבע כי לא מדובר במקרה חריג המצדיק הבאת ראיות לסתור.

לגבי אוסטאופניה נקבע כי לנגד עיניי הוועדה עמדה חוות דעתה של ד"ר שלנגר, מומחית לרפואה פנימית, בגדרה הוערכה נכותו של המבקש בגין אוסטאופניה בשיעור של 10%. עוד נקבע כי בתיקו של המבקש מסמכים רבים העוסקים בסוגיה זו, לרבות בדיקות צפיפות עצם, והמבקש לא הגיש ערר על קביעת הוועדה השוללת אוסטאופניה.

למסקנה זהה הגיע בית משפט קמא גם בעניין הפיברומיאלגיה. נקבע כי בפני הוועדה עמדו מסמכים רבים שהתייחסו לתלונות המבקש בעניין זה, וד"ר שלנגר התייחסה לתסמונת זו במסגרת מכתב הערכה שכתבה לוועדה. בית המשפט עמד על כך כי:

"בסופו של דבר החליטה הוועדה בישיבתה ביום 22.3.17 לקבוע כי [המבקש – י"ע] סובל מתסמונת כאב אזורי מורכב – CRPS . בגין כלל פגיעותיו בתחום הנוירולוגי והאורטופדי, לרבות תסמונת הכאב, נקבעה לו נכות רפואית בת 50%. ניתן לראות, אם כן, כי לתובע נקבעה נכות רפואית בגין תסמונת כאב ובגין הכאבים המפושטים מהם הוא סובל והוועדה הרפואית של המוסד החליטה לכלול במסגרת הנכות שקבעה את כלל האבחנות שהוצגו לה, לרבות פיברומיאלגיה " (ההדגשה הוספה – י"ע).

בית משפט קמא דחה את הבקשה להבאת ראיות לסתור גם ביחס לפגיעה העצבית ברגל שמאל. קביעה זו נסבה על כך שבפני הוועדה עמדו מסמכים שונים המתייחסים לסוגיה זו, ולסופו של יום הוועדה החליטה כי מכלול התלונות בתחום האורתופדי והנוירולוגי יכללו תחת הנכות הרפואית שהועמדה בשיעור של 50%, ו"אף המומחים מטעם [המבקש – י"ע] כללו פגיעה זו תחת אבחנת ה- CRPS והוועדה, למעשה, אימצה חוות דעתם".

4.

על החלטה זו נסבה הבקשה שלפניי.

נטען כי קביעת הוועדה בעניין היעדר קשר סיבתי בין התאונה לאוסטאופניה "נגועה בפגם מהותי" המטה את הכף לטובת מתן היתר להבאת ראיות לסתור קביעה זו.

עוד טען כי הנכויות הנוספות לא נדונו בפני הוועדה, ועל כן היה מקום להורות על מינוי מומחים רפואיים בתחום רפואת הכאב והנוירולוגיה לפי סעיף 6א לחוק הפיצויים, אף ללא קבלת היתר להבאת ראיות לסתור.

לגבי סוגיית הפיברומיאלגיה נטען כי היעדר ההתייחסות נלמדת, בין היתר, מהשימוש אותו עשתה הוועדה בסעיף 47(7)(ב) לתקנות. עוד נטען כי תסמונת זו אינה חופפת למחלת ה- CRPS , כפי שהשתמע מהחלטת בית משפט קמא.

באשר לסוגיית הפגיעה העצבית ברגל שמאל נטען כי המומחים מטעמו לא כללו פגיעה זו תחת תסמונת ה- CRPS , הנכות הרפואית שקבעה הוועדה לא כללה פגיעה עצבית ברגל שמאל ו"הוועדה כלל לא נתנה דעתה" לכך.

לשיטת המבקש, בית משפט קמא שגה בכך שקבע כי היה עליו להגיש ערר לוועדה רפואית מדרג שני, לפני הגשת הבקשה להבאת ראיות לסתור. לטענת המבקש, קביעה זו סותרת הלכות של בית משפט זה וביניהן רע"א 863/93 התעשייה האוירית לישראל בע"מ נ' קמחי , פ"ד מז(4) 815, 822 (1993) (להלן: עניין התעשייה האוירית ).

עוד נטען כי יש לבטל את ההוצאות שהושתו עליו במסגרת החלטת בית משפט קמא (סך של 3,000 ₪).

5.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

נקודת המוצא היא כי קבלת בקשות להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים תיעשה במשורה, ובמקרים יוצאי דופן, כאשר אחד החריגים לכך הוא "קבוצת המקרים בהם לא עמדו לפני ועדת המל"ל עובדות חשובות ומהותיות בדבר מצבו של הניזוק עובר לתאונה או לאחריה, העשויות היו להביא את ועדת המל"ל לשנות ממסקנתה" (ראו, לדוגמה, רע"א 7501/18 פלוני נ' כלל – חברה לביטוח בע"מ , בפסקה 4 (22.11.2018); רע"א 8908/17 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית , בפסקה 11 והאסמכתאות שם (10.1.2018) (להלן: עניין פלונית ); רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי

(8.4.2013)).

המקרה שלפנינו לא נמנה על אותם מקרים חריגים. המבקש טען כי הוועדה לא דנה בנכויותיו הנוספות שהועלו בבקשה דכאן, אך לא השתכנעתי כי כך הדבר. מעיון בתיקו הרפואי עב הכרס של המבקש (אשר צורף לבקשה) ותיקי המל"ל, עולה כי מסמכים רפואיים רבים עמדו לנגד עיניי הוועדה, כך שכל התיעוד הרפואי הרלוונטי עמד לפניה. כך למשל, הוצג בפני הוועדה מכתב מטעם באת כוחו של המבקש, במסגרתו סוכמו הערכות המומחים השונים מטעמו. עוד נדרשה הוועדה להערכת נכות שערך ד"ר צין, אורטופד מומחה, ולהערכת נכות מטעם ד"ר שלנגר, שהעריכה כי "קיים קשר סיבתי ברור בין תאונת העבודה שעבר לבין האוסטיאופתיה שהתפתחה [...]". עוד כתבה כי "בגין פיברומיאלגיה יש לקבוע נכות בשיעור 30% [...]". הערכתה התייחסה גם לפגיעה העצבית ברגל שמאל.

עוד נדרשה הוועדה למסמך סיכום בדיקה שנערך על ידי ד"ר חלטובסקי, מומחה לתחום הנוירולוגיה, בו נכתב כי "קיימת פגיעה בעצב פרוניאלי ברגל השמאלית. [...] הועלתה אפשרות של פיברומיאלגיה. אך טרם הגיעה להערכה של ראומטולוג". מסמך נוסף לו נדרשה הוועדה הוא מכתב מטעם המרפאה לטיפול בכאב כרוני, בו נכתב כי "לדבריו אובחנה פגיעה בעצב פרוניאליס שטחי משמאל".

זאת ועוד, בדו"ח הוועדה הרפואית מיום 22.3.2018 פורטו תלונות המבקש, והוועדה הייתה ערה להן. כך למשל נכתב כי "העו"ד הקודם [...] שלח מכתבים וביקש שיכירו לו בנכויות הנוספות אך טרם נענה [...] סובל מאוסטופניה [...] ופיברומיאלגיה".

6.

ככל שמצאתי לפרט חלק קטן מהמסמכים הרבים שעמדו לנגד עיניי הוועדה, היה זה כדי להניח את דעתו של הקורא כי הוועדה נדרשה למסמכים מטעמו של המבקש, אשר כאמור הועלו במסגרתם הטענות לגבי הנכויות הנוספות הנטענות. לכן, עניינו של המבקש רחוק עד מאוד מלהיכנס לחריג לפיו תתאפשר הבאת ראיות לסתור מקום בו לא עמדו לפני ועדת המל"ל עובדות חשובות ומהותיות לגבי מצבו של הניזוק. לא נפל כל פגם בהליך שהתנהל בפני הוועדה הרפואית והמבקש לא הציג נתונים עובדתיים ממשיים המצביעים על כך שהנכות שנקבעה אינה משקפת את המצב לאשורו.

העובדה שלא נקבעו למבקש אחוזי נכות בגין פיברומיאלגיה, אוסטאופניה ופגיעה עצבית ברגל שמאל, אינה מלמדת בהכרח שהוועדה לא נדרשה לבעיות אלה. וראו והשוו לאמור ברע"א 2993/14 רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ , בפסקה 6 (11.9.2014):

"לס יכומם של דברים: נראה כי אין ללמוד מכך שבהחלטות הוועדות הרפואיות לא נקבע מפורשות קיומו של קשר סיבתי כדי להסיק שהוועדות הרפואיות לא נדרשו לשאלה זו או שלא נקבע הלכה למעשה קיומו של קשר סיבתי. "

אמנם, מהמסמכים הרפואיים שהציג המבקש בפניי הוועדה עולה כי המומחים מטעמו העריכו שהוא סובל מנכויות נוספות. ברם, לא אחת נקבע בפסיקה כי קיומו של פער בין חוות דעת מטעם הניזוק לבין קביעות הוועדה אינו מהווה טעם מספק המצדיק הבאת ראיות לסתור (ראו ר"ע 641/85 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' סיסו , פ"ד מ(3) 138 (1985)). לכך יש להוסיף כי שיקול דעת הוועדה אינו "כבול" להערכות שהוצגו מטעם המבקש, וחזקה כי שקלה את כלל המסמכים, הנתונים והמידע שהוצג בפניה.

7.

לסופו של יום המבקש לא העמיד טעם מבורר המצדיק סטייה מהתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא. לכך יש להוסיף כי רק במקרים חריגים יתערב בית משפט זה בהחלטה של הערכאה הדיונית בעניין הבאת ראיות לסתור (רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי (27.2.2006), אך ראו רע"א 7295/16 פלוני נ' הפניקס החברה לביטוח בע"מ (13.10.2016) שם מצמצם השופט צ ' זילברטל את תחולתה של הלכת אי ההתערבות של ערכאת הערעור, למקרים בהם הערכאה הדיונית התירה הבאת ראיות לסתור). מכל מקום, איני סבור כי המקרה שלפניי מצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

ממילא איני נדרש לטענת המבקש כי בית המשפט שגה בהערתו לפיה היה על המבקש להגיש ערר על החלטה הוועדה או להגיש בקשה להחמרת מצב.

8.

עוד טען המבקש כי החלטת הוועדה נגועה בפגם מהותי, בין היתר, מאחר ש"בוועדה לא השתתף מומחה אנדוקרינולוג". ברם, בדין פסק בית המשפט המחוזי כי אין מקום ש"בכל ועדה של המוסד יהיה חבר מומחה בכל תחום בו נטענת פגיעה".

9.

המבקש הלין גם כנגד ההוצאות שנפסקו לחובתו בהחלטת ערכאה קמא – הסך של 3,000 ₪. ברם, אין להידרש לטענה זו נוכח הקבוע בסעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. הדברים נכונים במיוחד לאור הערת בית המשפט קמא בסיפא להחלטתו כי "לא היה מקום להגיש הבקשה, במיוחד כאשר בקשות דומות קודמות כבר הוגשו בעבר על ידי התובע ונדחו".

10.

משנדחתה בקשת המבקש להביא ראיות לסתור, ממילא מתייתרת בקשתו של המבקש למינוי מומחים רפואיים בתחומים נוספים מכוח סעיף 6א לחוק הפיצויים.

11.

סוף דבר : הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.