רע"א 6784/12 ענת מרום נ. דן ורדינון

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופטת שרה דותן) בע"ר 49159-03-12 שניתן ביום 2.7.12.

1.

המבקשת והמשיבים היו בעלי המניות היחידים בחברת "אורטם" (להלן: החברה ) הרשומה בגיאורגיה. כיום החברה נשלטת על-ידי המשיבים. בספטמבר 2011 הגישו המשיבים תביעה נגד המבקשת בבית המשפט בטביליסי שבגיאורגיה וטענו כי בתקופה בה שימשה דירקטורית הוציאה המבקשת מהחברה כספים שלא כדין. בדצמבר 2011 הגישה המבקשת תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד המשיבים וביקשה לקבל פסק דין הצהרתי הקובע כי כל הכספים אשר נמשכו על-ידה מהחברה, נמשכו כדין. במסגרת ההליך הגישה המבקשת בקשה להמצאת כתבי טענות מחוץ לתחום השיפוט לחברה בגיאורגיה, בהתאם לסעיף 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. רשמת בית המשפט המחוזי דחתה את הבקשה בציינה כי מדובר בחברה זרה שכל פעילותה היא מחוץ לישראל, ולפיכך לא ראוי להתיר את ההמצאה. מנגד, קיבלה הרשמת בקשה שהגישו המשיבים לעיכוב הליכים בישראל בשל עניין תלוי ועומד בבית המשפט בגיאורגיה, וזאת מן הטעם שהמסכת העובדתית של שתי התביעות זהה, והעובדה כי מבחינה פורמאלית התביעה בגיאורגיה מנוהלת על-ידי החברה, בעוד שהתביעה בישראל היא נגד המשיבים השולטים בחברה, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה.

2.

על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם טענה כי היות שהצדדים, מהות ההליך, עילת התביעה והסעד המבוקש בשתי התביעות

שונים, אין הצדקה לעיכוב ההליכים בישראל בשל קיומה של תביעה תלויה ועומדת בגיאורגיה. עוד טענה המבקשת כי התביעה שהיא הגישה בישראל משלימה את ההליך בגיאורגיה, שכן לפי דיני הפרוצדורה בגיאורגיה לא ניתן להגיש הודעת צד שלישי, כך שאם המבקשת תימצא חייבת לחברה בבית המשפט בגיאורגיה, לא יהיה באפשרותה לדרוש את שיפויה בגין חבות זו מהמשיבים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו כי מבחינה מהותית שתי התביעות סבות סביב אותה מחלוקת, שאין מקום להפריד את הדיון בה לשני הליכים. גם הטענה, לפיה תביעת המבקשת בישראל משלימה את ההליך בגיאורגיה, נדחתה על-ידי בית המשפט ונקבע כי תכלית הגשת הודעת צד שלישי, שהיא ריכוז הליכים בערכאה אחת, אינה עולה בקנה אחד עם בקשת המבקשת לנהל שני דיונים נפרדים. כן הטעים בית המשפט כי גם אם אין באפשרות המבקשת להגיש בקשה להודעת צד שלישי בגיאורגיה, הרי שבאפשרותה להעלות את הטענות, שרצתה להעלות בהליך בישראל, בהליך המתנהל כעת בגיאורגיה, או לחלופין להגיש בגיאורגיה תביעה עצמאית נגד המשיבים. עוד נקבע כי לאור העובדה שמקום פעילות החברה הוא גיאורגיה ואף המבקשת עצמה הינה תושבת חוץ, הפורום הנאות לבירור הסכסוך נמצא בגיאורגיה. על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי החלטת בית המשפט המחוזי גורמת לה עיוות דיון חמור המתבטא בפגיעה בזכות הגישה שלה לערכאות. לטענת המבקשת, הקשר בין שתי התביעות ענינו בכך שבשני המקרים המבקשת הינה בעלת דין, ומכאן שהחלטת בית המשפט המחוזי לעיכוב הליכים בישראל היא בלתי סבירה. בהקשר זה חוזרת המבקשת על ההבדלים בין שתי התביעות עליהם עמדה בבית המשפט המחוזי.

עוד טוענת המבקשת כי אין ביכולתה לברר את הסכסוך בינה לבין המשיבים בגיאורגיה, מאחר, שבהתאם לחוות הדעת שהמבקשת הגישה ביחס לדין הגיאורגי, כאמור, אין באפשרותה להגיש הודעת צד שלישי ולצרף בכך את המשיבים לדיון. המבקשת טוענת כי קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה ביכולתה להגיש תביעה עצמאית בגיאורגיה לצורך בירור טענותיה כלפי המשיבים אינה מהווה עילה לעיכוב הליכים, שכן כשם שניתן להגיש תביעה עצמאית בגיאורגיה, כך ניתן להגיש תביעה עצמאית בישראל, שהאחרונה, לטענת המבקשת, היא הפורום הנאות לבירור העניין.

4.

העילה היחידה לקבלת הבקשה שמעלה המבקשת היא עילה של עיוות דין. הלכה פסוקה היא כי עילה זו מופעלת במשורה ב "מקרים נדירים ביותר, שבהם תחושת הצדק שבקשת רשות לערער מעוררת לפני השופט הדן בה היא כל כך חזקה, עד שהוא יכול ליטול היתר לעצמו לחרוג מהכללים" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 216 ( מהדורה שנייה, 2008); רע"א 5165/09

נכסי רמלה 3 בע"מ נ' אשבת חברה לבניית מבני תעשייה בע"מ , פס' ז' להחלטה (לא פורסמה, 13.9.09)).

סבורתני כי החלת אמת מידה זו על המקרה הנוכחי אינה מצדיקה מתן רשות ערעור . בהקשר זה מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מדובר בתביעות שעוסקות באותה שאלה ושנסמכות על אותה מסכת עובדתית, אשר אין כל טעם שתידון במקביל בשתי ערכאות של שתי מדינות. גם באשר לטענת המבקשת, לפיה ניהול ההליך בגיאורגיה מונע ממנה את האפשרות לקבל שיפוי מהמשיבים מכוח מערכת היחסים בין בעלי המניות, אין לי אלא לחזור על קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה ניתן לברר את זכאות המבקשת לשיפוי גם בגיאורגיה, וזאת באמצעות הגשת תביעה עצמאית בבית המשפט בגיאורגיה. אוסיף על כך כי אמנם המבקשת הגישה חוות דעת הנוגעת להיעדר אפשרות להגיש הודעת צד שלישי בדין הגיאורגי, אולם כלל לא ברור אם הגשת תביעה עצמאית נגד המשיבים בגיאורגיה, בזמן שתביעת החברה נגד המבקשת עדיין תלויה ועומדת, לא תוביל לאיחוד הדיון בשתי התביעות. לפיכך, לא מצאתי ממש בטענות המבקשת לעיוות דין.

הבקשה, איפוא, נדחית. אין צו להוצאות.