רע"א 2746/13 ש.י.מ מתכות ופרוייקטים בע"מ נ. עלי סויטאת

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגנית הנשיא ש' וסרקרוג ), בע"א 58207-12-12 שניתן ביון 13.3.2013.

1.

המשיב הגיש לבית משפט השלום בעכו תביעה נגד המבקשים, חברה בע"מ ומנהלה, בדרישה שישולם לו שכר עבודתו כקבלן משנה בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים לצורך הקמת קיר אקוסטי במחלף פולג שבנתניה ( להלן: ההסכם ). המומחה שמונה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה ) העריך את יתרת השכר העומדת לזכותו של המשיב בסך של 134,487 ₪ (להלן: יתרת השכר ). הצדדים קיבלו על עצמם את הקביעה העקרונית של המומחה ובהצהרה מיום 9.7.2012 הסכימו לצמצם את המחלוקת ביניהם לשתי שאלות. השאלה הרלוונטית לענייננו התייחסה לקיזוז סך של 30,000 ₪ מהשכר המגיע למשיב, וזאת בגין חשבונית שהופקה על-ידי המבקשים לקבלן משנה אחר אשר ביצע, לטענתם. עבודות שביצוען על-פי ההסכם הוטל על המשיב (להלן: החשבונית ).

2.

בית משפט השלום (כב' השופט א' בולוס ) בהחלטתו מיום 12.11.2012 קיבל את טענות המבקשים וקיזז את הסכום האמור מיתרת השכר, וזאת בהסתמך על השוואת סוגי העבודות שנטל על עצמו המשיב בהסכם עם העבודות שפורטו בחשבונית; על מועד הפקת החשבונית ועל עדויות הצדדים. טענת הקיזוז התקבלה על-ידי בית משפט השלום על-אף התנגדותו של המשיב אשר חזר וטען כי משלא הועלתה טענה זו בכתב ההגנה של המבקשים, העלתה בשלב ההוכחות מהווה שינוי חזית פסולה. בית משפט השלום דחה טענה זו וקבע כי הצהרת הצדדים בנוגע לגדרי המחלוקת ביניהם מיום 9.7.2012 מהווה שינוי חזית מוסכמת שאין מקום לפוסלה.

3.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' וסרקרוג ) קיבל בפסק דינו מיום 13.3.2013 את הערעור בכל הנוגע לקיזוז בגין החשבונית וקבע כי משחזר המשיב וטען בפני בית משפט השלום כי הוא מתנגד לשינוי חזית, לא היה מקום לאפשר את בירור הנושא בשלב מאוחר של ההליך. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי קיזוז הסכום לא התבסס על ראיות כנדרש, וציין בפרט את העובדה שמחוות דעתו של המומחה לא ניתן ללמוד על קיומו של יסוד לקיזוז. בנוסף, הטיל בית המשפט ספק בנוגע לתוכנה של החשבונית.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. בגדרי הבקשה נטען כי קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה טענת הקיזוז מהווה שינוי חזית פסולה, התעלם בית המשפט מההסכמה המפורשת בין הצדדים לשינוי חזית כפי שהשתקפה, לטענת המבקשים, בהצהרת הצדדים מיום 9.7.2012. בהקשר זה סבורים המבקשים כי המשיב נקט טקטיקה של תחבולה פסולה, במסגרתה מחד גיסא הסכים לשינוי החזית ובכך גרם למבקשים להימנע מלבקש לתקן את כתב ההגנה; ומאידך גיסא העלה בשלב הסיכומים את התנגדותו לטענת הקיזוז. לטענת המבקשים, קבלת טענת המשיב על-ידי בית המשפט המחוזי גורמת להם עוול ועיוות דין. בנוסף, נטען כי קיימת חשיבות משפטית כללית להדגיש את משקלה של הסכמה דיונית בין הצדדים בניגוד לקביעותיו של בית המשפט המחוזי.

5.

לגופו של עניין טוענים המבקשים כי המומחה קבע שהעבודות שנעשו בגין החשבונית על-ידי קבלן משנה אחר מהווים חלק מהעבודות שהמשיב התחייב לעשותן אך המומחה הותיר בידי בית המשפט שיקול דעת אם לקזז סכום זה, וזאת מהטעם הדיוני הנוגע לאי העלאת טענת הקיזוז בכתב ההגנה. עוד מדגישים המבקשים את קביעותיו של בית משפט השלום מהן עולה כי קיימת התאמה בין תוכנה של החשבונית לבין החיובים שהוטלו בהסכם על המשיב. לבסוף, מטעימים המבקשים כי המשיב לא הביא כל ראיה לסתור בנוגע לעבודות בגינן הופקה החשבונית ואף נמנע מלהגיש תצהיר.

6.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי לקבל רשות ערעור על המבקשת להראות כי בקשתה אינה תחומה בעובדותיו של מקרה ספציפי אלא מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עסקינן בשאלה דיונית הנוגעת לנסיבותיו הספציפיות של המקרה הנדון – שאלת תוקפן של הצהרות הצדדים בנוגע לגדרי המחלוקת לעניין שינוי חזית מוסכם. ברי כי אין בשאלה זו כדי להצדיק מתן רשות ערעור. יתרה מזאת, כידוע, אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בהחלטות בעלות אופי דיוני כגון דא, לא כל שכן במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" (רע"א 973/07 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' בן אליעזר (14.3.2008)).

7.

באשר לטענת המבקשים, לפיה נגרם להם עיוות דין, הרי שהלכה פסוקה היא כי טענה של עיוות דין עשויה להצדיק מתן רשות ערעור אך ב"מקרים נדירים ביותר, שבהם תחושת הצדק שבקשת רשות לערער מעוררת לפני השופט הדן בה היא כל כך חזקה, עד שהוא יכול ליטול היתר לעצמו לחרוג מהכללים" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 216 (מהדורה שנייה, 2008); רע"א 5165/09 נכסי רמלה 3 בע"מ נ' אשבת חברה לבניית מבני תעשייה בע"מ , פס' ז' להחלטה (13.9.2009)). נראה כי החלת אמת מידה זו על המקרה שלפניי אינה מובילה למסקנה שיש ליתן רשות ערעור. בהקשר זה ייאמר כי לא ברור אם במתן הסכמתו לצמצום גדיר המחלוקת, בין היתר, לשאלה הנוגעת לחשבונית, לא התכוון המשיב למחלוקת באשר לעצם האפשרות לטעון טענה זו בשלב מאוחר של ההליך, להבדיל מהסכמה לדיון בשאלה לגופה.

נוכח האמור, הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" והיא נדחית. אין צו להוצאות.