בע"מ 2065/12 פלוני נ. פלוני

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' שטמר, י' וילנר וע' זרנקין) בעמ"ש 31693-08-11 מיום 30.1.12.

1.

מדובר בסכסוך בין אחים סביב נחלה שהורישה להם אימם ז"ל (להלן: האם ז"ל ), והוא נסוב על השאלה האם התכוונה האם להוריש למבקשת 1 (בתה של המנוחה) את הנחלה כולה או רק מגרש ספציפי מתוכה לבניה. המבקשים הם, כאמור, בתה של המנוחה ובעלה של הבת. המשיבים הם שני אחיה של הבת – המבקשת 1, שהם בניה של המנוחה. בעלה של המנוחה (להלן: הבעל ) היה בן רשות בנחלה במושב שבניהולו של המשיב 5 (להלן: הנחלה ). לאחר פטירתו של הבעל, נכנסה המנוחה בנעליו והייתה לבת רשות בנחלה. הזכויות החלות על הנחלה מעוגנות בהסכם שכירות תלת-צדדי בין מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והמושב. הסכם זה מתחדש מדי שלוש שנים וחברי האגודה, ביניהם המנוחה בהיותה בחיים, יושבים בנחלות כשהם כברי רשות של המשיב 5.

2.

ביום 11.4.83 חתמו המנוחה ובעלה על הצהרה והתחייבות למינוי המשיב 2 ורעייתו כ"בנים ממשיכים" בנחלה. ביום 11.8.99 חתמו המשיב 2 ורעייתו על תצהירי ויתור על זכויות ה"בן הממשיך" בנחלה. ביום 3.10.02 הועברו זכויות הבעל לרעייתו – האם ז"ל, אשר חתמה על צוואה לפיה כל רכושה יועבר לילדיה בחלקים שווים. אולם, ביחס לנחלה ציוותה האם כי מגרש 87 שיועד לבניית בית המגורים של המבקשת 1, יפוצל מהנחלה וזכויות החכירה בו יירשמו על שמה של המבקשת 1 (להלן: המגרש ). עוד באותו היום חתמה המבקשת 1 על תצהיר לפיו היא תירשם כ"בת ממשיכה" בנחלה וכי הדבר ייעשה אך ורק לצורך אפשרות בנייה במגרש (להלן: התצהיר ). כמו כן נכתב בתצהיר כי אין בו כדי להקנות לה זכות כלשהי בנחלה למעט במגרש. בשנה זו, לאחר שביטלה האם את מינוי המשיב 2 ורעייתו כ"בנים ממשיכים", חתמה האם על מסמך ממנו עולה כי המבקשים יכנסו לנעליה כ"בן ממשיך" לאחר פטירתה (להלן : מסמך ההעברה ). בשנת 2003 נפטרה האם ובשנת 2004 ניתן צו לקיום צוואתה (להלן: המנוחה ).

המבקשים סבורים שהם זכאים לרשום את הנחלה כולה על שמם, וכי זאת הייתה כוונת המנוחה. לעומתם, סבורים המשיבים 2-1 כי המנוחה לא התכוונה להוריש למבקשים את הנחלה כולה, אלא, לכל היותר, את המגרש בלבד.

3.

שתי תביעות שהגישו המשיבים 2-1 נגד המבקשים ויתר המשיבים אוחדו ונדונו בפני בית המשפט לענייני משפחה בחיפה. המשיבים 2-1 דרשו מהמשיבים 5-3 ומבית המשפט למנוע רישום זכויות ברי רשות בנחלה על שם המבקשים ולקיים את הצוואה כך שהנחלה תימכר ותמורתה תחולק בין היורשים באופן שוויוני. את טענתם ביססו המשיבים 2-1 על התצהיר ממנו עולה כי מטרת מסמך ההעברה היתה לאפשר למבקשים לבנות במגרש בלבד ולא לקבל את הנחלה כולה. המבקשים טענו כי זכות המנוחה בנחלה איננה נמנית עם נכסי העיזבון ועל כן יש להעדיף את מסמך ההעברה ולא לייחס תוקף משפטי לצוואה. בית המשפט קמא דחה את תביעת המשיבים 2-1 וקבע כי לאור הנסיבות הספציפיות של הזכויות בנחלה, יש להעדיף את מסמך ההעברה על פני התצהיר. לפיכך, נקבע כי הזכויות בנחלה כולה הן של המבקשים.

4.

על פסק דין זה הגישו המשיבים 2-1 ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי המבקשים זכאים לזכויות במגרש בלבד וכי יש לחלק את תמורת יתר הנחלה בין שלושת יורשי המנוחה. בית המשפט נחלק בשאלה אם מסמך ההעברה נכנס תחת הגדרת מסמך למראית עין אם לאו, אך קבע כי המנוחה התכוונה שתמורת הנחלה תחולק בין שלושת ילדיה ולא תועבר בשלמותה למבקשים. דעת הרוב קבעה כי אף אם אין בכוח הצוואה להעביר את הזכויות בנחלה לידי שלושת היורשים, יש לראות בתצהיר של המבקשת 1 כמסמך המחייב אותה לנהוג לפי תוכנו, דהיינו, לקיים את התחייבותה כלפי המנוחה לקבל זכות במגרש בלבד ולא בכל הנחלה. בפסק הדין נקבע האופן בו יפצו המבקשים את המשיבים. בית המשפט הורה כי אם המבקשים יבחרו להשאיר בידיהם את הנחלה כולה, הרי שהם ייאלצו לפצות את המשיבים כספית לפי ערך הנחלה (להלן: הסעד הכספי ).

5.

על פסק דין זה הגישו המבקשים בקשה למתן רשות ערעור. בבקשה שלפניי טוענים המבקשים כי המשיבים 2-1 העלו טענות חדשות בשלב הערעור אשר יש לראות בהן הרחבת חזית אסורה ושעל בסיסן קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור. עוד טוענים הם שבית המשפט המחוזי התערב בממצאים שבעובדה אשר ככלל אין ערכאת הערעור מתערבת בהם. כמו כן סבורים המבקשים כי בית המשפט המחוזי העניק למשיבים 2-1 סעד שלא התבקש על ידם כלל, הוא הסעד הכספי שנפסק לזכות המשיבים 1-2. על טענות אלו מוסיפים המבקשים טענות נוספות העוסקות בתוכן המסמכים שנידונו בערכאות הקודמות ופרשנותם. עוד טענו כי למרות שעניינם אינו מעלה שאלה משפטית החורגת מהיחסים שבין הצדדים, יהא זה מוצדק להתערב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי על מנת למנוע עיוות דין.

6.

לאחר שבחנתי את טענותיהם של המבקשים ועיינתי בפסקי הדין של הערכאות דלמטה, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי יש להיעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק כאשר הן מעלות שאלה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המבקשים לא טענו לקיומה של סוגיה עקרונית בעניינם, ובדין עשו כך. לשיטתם יש לקבל את בקשת רשות הערעור נוכח עיוות הדין שנגרם להם, לטענתם, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אכן, הפסיקה הכירה בקיומו של עיוות דין כהצדקה למתן רשות ערעור (ראו: רע"א 1099/00 בודקר נ' בודקר (לא פורסמה, 20.3.2000)) אולם אינני סבורה שבמקרה דנן קופחו זכויותיהם של המבקשים, ודאי שלא באופן המצדיק מתן רשות ערעור בשלב זה. למרות שעילת מניעת עיוות הדין יכולה להצדיק, במקרים חריגים, התערבות במסגרת "גלגול שלישי", אין זה אלא ב"מקרים נדירים ביותר, שבהם תחושת הצדק שבקשת רשות לערער מעוררת לפני השופט הדן בה היא כל כך חזקה, עד שהוא יכול ליטול היתר לעצמו לחרוג מהכללים, לתת לאינטרס הפרט משקל גדול יותר מכפי שמקובל בבקשות מהסוג הנדון, ולתת למבקש רשות לערער" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, 216 (מהדורה שנייה, 2008); רע"א 5165/09 נכסי רמלה 3 בע"מ נ' אשבת חברה לבניית מבני תעשייה בע"מ (לא פורסמה, 13.9.09)). בית המשפט המחוזי הגיע להכרעתו לאחר שבחן את טענות הצדדים לעומקן, לצד החומר הראייתי שהונח בפניו והיה מודע היטב לטענות המבקשים. ניכר כי פסק הדין ניתן לאחר התעמקות בפרטי הטענות ושלושת השופטים הביעו דעתם, כל אחד בנפרד, באופן מנומק כך שאינני מוצאת שהבקשה מגלה חשש המצדיק הענקת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" המחייב התערבות בית משפט זה לצורך מניעת עיוות דין.

הבקשה, אפוא, נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.