רע"א 1236/13 אלי חגאג נ. איתי אלון ואח'

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' שפסר ), בע"א 35452-09-12 שניתן ביום 15.3.13.

1.

המשיבים השכירו למבקש דירת מגורים הנמצאת בנתניה (להלן: הדירה ) בשנת 2009 למשך שנה אחת. בהסכם שנכרת בין הצדדים (להלן:

ההסכם ) נקבעה אופציה להאריך את ההסכם לשלוש תקופות נוספות, כל פעם לתקופה בת שנה, וזאת בכפוף להסכמת המשיבים; ולתנאים נוספים שעל המבקש לעמוד בהם (להלן: תנאי מימוש האופציה ). עם תום שנת השכירות הראשונה, הוארך ההסכם בהתאם לאופציה שנקבעה, וזאת לשנה אחת. במהלך שנה זו נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בנוגע לביקורים התכופים שערכו המשיבים בדירה במטרה להציג את הדירה לרוכשים פוטנציאליים. בעקבות התנגדות המבקש לביקורים, הודיעו למבקש המשיבים על ביטול ההסכם ועל כך שעליו לפנות את הדירה עם סיום שנת האופציה הראשונה. משסירב המבקש לפנות את הדירה במועד הנדרש, הגישו המשיבים תביעה לפינוי המושכר לבית משפט השלום בראשון לציון.

2.

בכתב התביעה המקורי טענו המשיבים להפרת ההסכם על-ידי המבקש שבאה לידי ביטוי בכך שהלה לא אפשר, לטענתם, את הביקורים בדירה, בניגוד לקבוע בהסכם. אולם במהלך הדיונים העלו המשיבים טענה נוספת המתייחסת לאי עמידת המבקש בתנאי מימוש אופציית ההארכה. בית משפט השלום דחה את תביעת המשיבים על שני ראשיה וקבע, באשר לטענה להפרת ההסכם, כי המשיבים לא הציגו כל תשתית עובדתית התומכת בטענתם. בנוגע לטענה לאי עמידת המבקש בתנאי מימוש האופציה, נקבע כי המשיבים ויתרו בהתנהגותם על קיומם הדקדקני של תנאי ההסכם, ומשכך התעקשותם על מילוי התנאים הפורמאליים על-ידי המבקש מהווה הפרת חובת תום הלב בקיום החוזה.

3.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בית המשפט המחוזי אימץ את מסקנותיו של בית משפט השלום בכל הנוגע לאי הוכחת הפרת ההסכם על-ידי המבקש, בציינו כי אף המשיבים עצמם זנחו טענה זו. לעומת זאת, הפך בית המשפט המחוזי את קביעתו של בית משפט השלום, לפיה ויתרו המשיבים על קיום תנאי מימוש האופציה. בהקשר זה ציין בית המשפט כי עקרון חופש החוזים מחייב להימנע מהתערבות שאינה נצרכת בתוכן החוזה, מקום בו הצדדים גילו דעתם בחוזה באורח מפורש. לעניין זה נקבע כי התנאים האמורים ננקטו בהסכם מפורשות; כי עצם מימוש האופציה נתון בכל מקרה לשיקול דעת המשכיר; וכי סעיף מפורש אחר בהסכם קובע כי שתיקה או חוסר מעש מצד מי מהצדדים להסכם לא ייחשבו כויתור על קיום תנאי ההסכם. משכך, ומשלא עמד המבקש בתנאי מימוש אופציית ההארכה, החליט בית המשפט המחוזי לקבל את ערעור המשיבים ולהורות על פינוי הדירה.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. בבקשה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי עת הסכים למקד את הדיון באי עמידת המבקש בתנאי מימוש האופציה, כאשר הודעת ביטול ההסכם שנשלחה על-ידי המשיבים למבקש לא התייחסה לכך, לטענת המבקש, כלל ועיקר. עוד נטען כי לא נתן בית המשפט המחוזי דעתו להתנהגותם של המשיבים, ובפרט לפירעון השקים המתייחסים לתקופת האופציה השנייה – התנהגות המהווה, על-פי הנטען, ויתור מפורש על טענות המשיבים בדבר אי קיום תנאי מימוש האופציה. בנוסף, הלין המבקש על התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, וזאת בניגוד, כך לטענתו, למקובל. באשר למבחן המשפטי למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" טען המבקש כי המבחן מתקיים בעניינו עקב קיומן של החלטות סותרות של הערכאות דלמטה.

5.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. הבקשה דנן תחומה בעובדותיו הספציפיות של המקרה, וההכרעה בה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, כדרישת הפסיקה למתן רשות ערעור (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בהקשר זה, דינה של טענת המבקש, לפיה יש מקום להיעתר לבקשה מאחר שבית המשפט המחוזי הפך את החלטתו של בית משפט השלום, להידחות. על-פי הלכה פסוקה, אפילו אם ערכאת הערעור הראשונה מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (רע"א 10130/05 טליאס נ' בנק הפועלים בע"מ

(31.10.05)). הלכה זו מקבלת משנה תוקף, כאשר, כמו במקרה שלפניי, ערכאת הערעור לא התערבה בממצאים העובדתיים אלא הסיקה מן הממצאים שנקבעו בערכאה הדיונית מסקנה משפטית שונה.

נוכח האמור, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.